שחנ"ש במוצ"ש: הילד האהוב עלי

מקווה שהבנים שלי לא כועסים עלי.

עובדה: מאז שנולד לי הבן הראשון, אני מחכה לבת. כשהגיע השני והשלישי, הייתי כבר מרוט-עצבים. בסוף, היא הגיעה רביעית. מאז, יש לי אור אחר בעיניים. בשבילי, זו הייתה התרגשות כמו של ילד ראשון.

הבעיה היא, שקשה לי להסתיר את זה. אני מאושר כשהיא נכנסת לחדר בבוקר, אני נהנה לספר לה סיפורים ואני מבלה איתה יותר מכולם. כל מה שחסר זה שאני אתפור לה כותנת פסים.

עובדה: להורים תמיד יש ילד שהם אוהבים יותר מהאחרים. בבדיקות סוציולוגיות, יותר מ-50 אחוז מההורים מודים בכך. השאר- כנראה שמתקשים להודות על האמת. אנחנו מחונכים ומחנכים להגיד תמיד- אני אוהב את כולם אותו דבר. גם את אבא ואמא. האמת, כנראה, היא שונה.

הדחייה שלנו מהעובדה הזו היא- ואני חוזר על הסלוגן- הפחד שלנו להתמודד עם הנפש. אנחנו מלאים באידיאלים ורצונות מוסריים נעלים- שאנחנו לא מוכנים להודות שהנפש לא תמיד תואמת אותם. זה בהחלט לא נראה פייר להעדיף ילד אחד על פני השני. אבל אם נחשוב על זה- איך לא? יש לנו שכן שאנחנו אוהבים. בית ליד- יש שכן שאנחנו רק מחבבים. בצד השני של הכביש, יש שכן שאנחנו שונאים בדם. לכל אחד יש אופי שונה וממילא גם חיבור שונה לאנשים שונים.

יש לנו ילד עם אופי שאנחנו מתחברים אליו, ויש לנו ילד שקשה לנו יותר איתו.

אבל למה שנחשוב על זה בכלל? לא יותר קל פשוט להגיד- "אני אוהב את כולם אותו דבר?". לדעתי, צריך לחלק את התשובה לשתיים: בתוך הראש שלי, אני רוצה לדעת (ולהיות אמיתי עם עצמי)- איזה ילד אני הכי אוהב. איזה ילד פחות, איזה ילד מפריעים לי אצלו דברים ואצל איזה ילד הם מפריעים לי פחות. דווקא כשאני מתמודד עם הדברים- אני יכול להיות יותר בשליטה.

וזה החלק השני של התשובה: במציאות, אני לעולם לא אעדיף ילד אחד על השני. אני לא אגיד לילד שאני הכי אוהב אותו ואני גם לא אגיד לילד שאני אוהב יותר את אחיו. קראתי פעם דבר-תורה של רב שאמר: אי אפשר "להאשים" את יעקב אבינו שאהב את יוסף יותר מכולם. אבל אם הוא לא היה תופר לו את כתונת הפסים, הם לא היו יודעים את זה. המודעות הנפשית מאפשרת שליטה. אני יודע מה הנפש שלי מרגישה ולכן אני מבין את עצמי יותר טוב. אני אתמודד מול העובדה שאני מחבב אחד יותר ואחד פחות- ואוכל לשלוט בעצמי. שזה לא יקרה לי בטעות. שזה לא יקרה לי בלי מודעות. שזה לא יקרה לי ואני אכחיש.

גם עם מודעות- זה קשה שלא להראות את זה, אבל חייבים להשתדל. אחרת, לא רק שהילדים האחרים ייפגעו...הילד האהוב יכול, חלילה, למצוא את עצמו בבור, שאין בו מים, אבל יש בו קנאה וכעסים.