(מספרי העמודים להלן הם מתוך החוברת "חברה מעורבת", ראו בסוף המאמר)
מ ב ו א
"בני עקיבא" כחברה מעורבת
בבטאון המועצה הדתית מטה בנימין (גליון מס' 55, תמוז תש"ס), התפרסם מאמרו של הרב שלמה אבינר על "בני עקיבא", והנפתח במלים: "כולם יודעים שאין שום היתר לתנועת נוער מעורבת, שעירוב המינים הוא איסור גמור וחמור".
על דברים אלה יש להתפלא: נהוג ומקובל בהלכה, כי מזכירים ומפרטים את כל הדעות, לכאן ולכאן, השוללים והמחייבים; וכשמניחים על שתי כפות-המאזנים את כל הדעות, אז אפשר גם להגיע לידי הכרעה. אבל כשמזכירים רק בעלי דעה אחת, ומעלימים ומשמיטים בכוונה את בעלי הדעה השניה, איך אפשר להגיע למסקנה תורנית?
ובכן, ברעיון של "חברה מעורבת צנועה" בימינו, שהיא האידיאל של "בני עקיבא", תומכים גדולי עולם, גדולי תורה, ראשי ישיבות, פוסקים ורבנים חשובים.
אפתח בגאון-ישראל הרב גורן זצ"ל. לפני כעשרים שנה, כשהרב אבינר שליט"א פרסם לראשונה את איסוריו החמורים במסגרת מלחמתו האישית נגד תנועת בני עקיבא כמות שהיא, שימשתי אז מזכ"ל התנועה. כשעיינתי בנימוקיו ההלכתיים התפלאתי להיווכח, שהם אינם משכנעים, וכי את המקורות שהביא, אפשר וראוי ללמוד בדרך אחרת לגמרי.
הכנתי אז חוברת הדרכה מיוחדת למדריכים ולקומונרים ("תשובה לחברים השואלים בענין חברה מעורבת בבני עקיבא", ההנהלה הארצית, תשמ"א), והמצאתי אותה, לפני פרסומה, לרבנות הראשית לישראל, לידי הרב גורן זצ"ל, שהיה אז הרב הראשי, לשם קבלת חוות דעת. היות, וכל החוברת הוקדשה לסתירת הטענות ההלכתיות שהביא הרב אבינר מצד אחד; ולבניית תשתית תורנית אחרת, חיובית, לחינוך הנוער הדתי- לאומי, מצד אחר, הבין הרב גורן היטב את מלוא המשמעות שלה.
הוא עיין בחוברת זמן רב, ולבסוף הזמין אותי אליו למשרדו ברבנות הראשית בירושלים, ובחותמת המלכות ("מאן מלכי - רבנן"), כתב ברכה חמה הן לחוברת שחיברתי, והן לדרכה החינוכית של תנועת בני עקיבא.
למהדורה השלישית של החוברת צירף את חתימתו ואת ברכתו החמה, במכתב מפורט, הרב צפניה דרורי שליט"א, ראש ישיבת ההסדר, ראב"ד ורב העיר קרית שמונה (ראו בשער החוברת).
בדומה, גם עמדתו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, שייסד לפני עשרות שנים את ישיבת רמב"ם בבוסטון, בנשיאותו. בישיבה מתחילים ללמוד בגיל 4 ומסיימים בגיל 18. כל הכתות בישיבה הן מעורבות, בנים ובנות, וכל השיעורים, כולל שיעורי הגמרא וה"סדרים" ניתנים ע"י הרמי"ם לבנים ולבנות במשותף.
סדר היום בישיבה, כולל תפילת שחרית ומנחה (אין בישיבה פנימיה), מחייב את כל התלמידים, בנים ובנות, בשווה. ה"חברותא" בזמן ה"סדר" מורכבת מבן ובת היושבים ביחד, "והעיקרון המנחה את הישיבה בכלל ואת הרמי"ם בפרט, הוא חינוך קפדני לשמירת מצוות, על כל סייגי ההלכה" (כדברי בני ברמה, שליח בנ"ע לבוסטון, בוגר המחזור הראשון של ישיבת ההסדר "הר עציון", ובשעת כתיבת הדברים היה מנהל הישיבה; עמ' 59-57 בחוברת).
כאן אעיר, שבארץ לא אימצנו את שיטת ה"ישיבה המעורבת", אלא רק את "החברה המעורבת"; ובבנ"ע חשבנו שהאידיאל הוא, שהבנים ילמדו דווקא בישיבת בנ"ע, והבנות באולפנא; ובערב ייפגשו לפעילות משותפת בסניף בנ"ע, שכך יאה וכך נאה. אבל, האם מישהו מעלה בדעתו שגאון-ישראל וגדול הדור, מרן הרב זצ"ל, בעל "איש ההלכה"; האיש שעמד בראש ישיבת ר' יצחק אלחנן ובראש עולם התורה בארה"ב, יעשה משהו בניגוד להלכה? הוא, שכל חייו היו קודש לתורה ולשמירת ההלכה בקפדנות ובדקדקנות, כפי שמעידים מאות הרבנים, תלמידיו ומוסמכיו, הפזורים בכל העולם! ואם הרב סולובייצ'יק נהג כך במשך עשרות שנים (הישיבה ממשיכה לפעול על פי שיטתו גם לאחר פטירתו), משמע, שעצם הדבר ייתכן ומותר על פי ההלכה.
את עמדתו החיובית בעד "בני עקיבא" כתנועת נוער מעורבת "מלתחילה" הביא גם הרב חיים דרוקמן שליט"א (כיום ראש ישיבת ההסדר "אור עציון", וראש ישיבות בנ"ע) באופן ברור (עמ' 53 בחוברת), ובחוברת מופיעים עוד הרבה מאמרים מנומקים של הרבנים הבאים: הרב מנחם לויטס, שהיה חבר "המרכז העולמי של המזרחי", וראש "המכון לספרות הפוסקים" שע"י "אוצר הפוסקים" בירושלים, המסתמך על ראיות מן התלמוד ומנמק, מדוע "ההיפגשות בין בן לבת היא בלתי נמנעת, ומוטב שפגישות כאלה תעשינה במסגרתו של ארגון דתי ובהשגחתו - מקום בו היצר הטוב מקבל עידוד ותמיכה כדי להתגבר על היצה"ר" (עמ' 92-81); הרב אליעזר ברקוביץ, שהיה מראשי ישיבת סקוקי בשיקאגו, ופוסק ידוע (בין ספרי ההלכה שפירסם: "תנאי נישואין בגט", "כוחה של הלכה" ועוד); שנימק חוות דעתו התורנית בכותרת: "חברה מעורבת כאידיאל חינוכי" שמלכתחילה (עמ' 87-83); הרב אליקים ג' אלינסון, הידוע כרב קפדן ודקדקן בכתיבתו ההלכתית, ומחברם של הרבה ספרי הלכה בענייני אישות, כמו "האשה והמצוות", שהוא ספר לימוד יסודי בארץ ובתפוצות (ושכל ספריו קיבלו הסכמה נמרצת מהרב עובדיה יוסף), כתב על: "חברה מעורבת בימינו בתור 'מלכתחילה' - לאלה המשתדלים לחיות על פי דקדוקי ההלכה"; ומנמק, בשורה של שיקולים תורניים קפדניים, על פי השו"ע, מדוע החינוך הדתי בימינו דורש "מערכת חברתית משותפת" (ולאו דווקא של בי"ס מעורב), ומדוע טוב עשה כאשר כל בניו שלו התחנכו דווקא בחברה המעורבת, "על כל הסיכונים שבה" (עמ' 93-88);
הרב דניאל שילה, כיום רב הישוב קדומים ופעיל בבנ"ע, הסביר במפורט, מדוע "בני עקיבא, על מתכונתה הנוכחית, כחברה מעורבת, מכינה טוב יותר לקראת האתגרים הדתיים של החברה בימינו, ומכשירה את הצעיר הדתי לחיי המעשה אליהם הוא עומד להיכנס" (עמ' 95-94); ובנוסף, כתבה גם הרבנית מרים שילה [זכרונה לברכה] על "הסכנות שבהקמת תנועת בני עקיבא נפרדת לבנים ולבנות" (עמ' 97-96).
אעיר, שרשימה זאת, ובה גדולי תורה, ראשי ישיבות, פוסקים ורבנים ידועים, היא רק הקצה של רשימה ארוכה יותר של רבנים התומכים בשיטת החברה המעורבת של "בני עקיבא", ואני מצטער על שהרבנים המתנגדים לבנ"ע מוחקים את כל בעלי הדעות האחרות בהבל פיהם. האם המחיקה של בעלי דעות חולקות היא בשם התורה? האם בבית המדרש היהודי הביאו רק את בית שמאי, ומחקו את בית הלל? יש לכאוב ולהצטער על שהרבנים האוסרים מציגים את עמדתם בלבד, ומשמיטים ומסתירים את הדעות החולקות עליהם.
הרב אבינר מביע עמדות קיצוניות מאד, ביניהן כאלה שאיש בעולם התורני אינו תומך בהן. למשל, הוא תובע, כחוות-דעת תורנית, כי נשים לא תשתתפנה בשום הצבעה: לא לכנסת ולא למועצות מקומיות, וטוען, כי האשה תשב ביום הבחירות בבית - מטעמי צניעות - "והבעל יצביע בפתק אחד, בשביל שניהם". למיטב ידיעתי, אף פוסק בעולם, גם לא החרדי (חוץ מנטורי -קרתא שמחרימים בכלל את הבחירות), לא קיבל את דעתו הקיצונית הזאת, שאין רוח חכמים נוחה הימנה.
אמנם נכון, שהראי"ה קוק זצ"ל תמך בה לפני 80 שנה, אבל כל הפוסקים בכל העולם הדתי והחרדי, לא קיבלו את עמדתו המחמירה; כמו עמדת בן-זמנו, הרב הראשי לישראל והראשון- לציון ב"צ חי עוזיאל זצ"ל. הרב עוזיאל תמך בעיקרון של מסגרות ראויות משותפות לגברים ונשים, למטרות של "כנסיה רצינית, ושיחה מועילה: שיחה של ויכוח בעניינים חשובים [של גברים ונשים] "לא מצאנו לשום אחד מגדולי הפוסקים הראשונים שיאמר כן" (כלומר, שאוסר על "התכנסות מעורבת" כזאת) והוא מתיר אותה מלכתחילה; עמ' 9 בחוברת).
ולבסוף, שיטת ההסתגרות שמציעים הרבנים המחמירים מתאימה מאד לעולם החרדי, שם הבנים אינם משרתים בצבא, הבנות אינן הולכות לשירות לאומי (כשבמוסדות החנוך יש כמובן מורים), וכולם אינם לומדים באוניברסיטה - וכל המוסדות הללו מעורבים. הנוער הדתי-לאומי אינו רוצה, אינו יכול וגם אינו צריך, לקבל עליו את גזירת ההסתגרות הקיצונית שתובעים ממנו רבנים אלה. שאם יקבל אותה, לא יהיו לו יותר רופאים, עורכי דין, כלכלנים, מהנדסים ומדענים, שכולם לומדים באוניברסיטאות, וכולם חיים בחברה מעורבת.
חוקרים דתיים ויר"ש טוענים, שאחת הסיבות המרכזיות לחילון הפושה והכואב בנוער הדתי בימינו (= ה'דתלשי"ם'), נובעת מן המרה השחורה שרבנים קיצוניים (ה"קיצוניות" שלהם היא בזה, שהם מפרסמים רק את עמדתם האישית, ומסתירים בכוונה את הדעות החלוקות) ורמי"ם חרדליי"ם זורקים בו, ואומרים עליו שהוא חי "באיסור חמור", ושהוא כולו "בדיעבד" גמור; ובכך, במקום לעודדו ולחזקו, הם מחלישים אותו בעליל. נוער, שרגיל לשמוע בכל יום ממוריו ורבותיו (למרבה הצער, יש רמי"ם רבים המטפטפים את המסר השלילי הזה לאוזניו בוקר וערב), כי הוא חי "באיסור גמור" וכי הוא "נוער נחות, מסוג ב'", מתנהג בהתאם לציפיות של רבניו, והתוצאות הן בהתאם לכך (הרי הנוער 'המשובח' הולך, כידוע, ל"אריאל", תנועה שהוקמה רק בכדי להזיק לבנ"ע; אבל בגלל ההפרדה בין הבנים לבנות היא לא הגיעה, אחרי 20 שנה, לשום הישג חינוכי בשום תחום, וזאת לפי עדות ראשיה שלה). הרבנים החרדליי"ם מסתכלים על 5% מהבנים ה'טובים' (בעיניהם) ו'הנפרדים', ומתעלמים מ95%- מהבנים האחרים, שמדיניותם של רבנים אלה מזיקה להם מאד מבחינת המודעות התורנית העצמית שלהם).
יש לחזור ולהביע צער רב, על אותם רבנים האוסרים את בנ"ע ומציגים, כאילו רק הם מבטאים את האמת התורנית היחידה, ואין בלתה; ומעלימים באופן שיטתי מחברי "בני-עקיבא" את הדעות האחרות, ומוחקים בכך את עמדת הרבנים החשובים, שהם בעלי גישה אחראית כלפי העיקרון (התורני) של "כלל ישראל". גישה כזו, של מחיקה, ההעלמה והשמטה, של בעלי דעות תורניות אחרות, אינה דרכה של תורה, ואף מנוגדת לה. מילא, שהחרדים נוקטים בשיטה זו, כבר התרגלנו; אבל גם במחנה הציונות הדתית נוהגים כך? האם הרב אבינר לבדו מייצג את תורת ישראל, והרבנים גדולי ישראל - גורן וסולובייצ'יק זצ"ל; כמו הרבנים חיים דרוקמן, צפניה דרורי ודניאל שילה, שיבדל"א (יחד עם שורה ארוכה מאד של רבנים, צעירים וזקנים, ראשי ישיבות ופוסקים גדולים נוספים, התומכים בדעתם), אינם מייצגים את תורת ישראל?
אני מציע לחברים, למדריכים ולקומונרים המגלים עניין בנושא, כי תעיינו היטב בחוברת "חברה מעורבת", ותשפטו בעצמם. אלוקים חנן אתכם בשכל ובבינה, ובודאי תוכלו לפלס בעצמכם את דרככם אל האמת.
בב"ח לתו"ע
אמנון שפירא
ד"ר אמנון שפירא הינו חבר ההנהלה הארצית והעולמית של תנועת "בני-עקיבא"
**************************************
מי שמעוניין בחוברת "חברה מעורבת" (שיצאה לאור בשעתו ע"י ההנהלה הארצית של בנ"ע, וכיום אזלה מן השוק), ובה תשובות מפורטות של רבנים ראשיים , ראשי ישיבות וגדולי ישראל, התומכים באופן נמרץ ב"בני-עקיבא" כתנועה מעורבת מלכתחילה, יכתוב נא מכתב אל:
ד"ר אמנון שפירא, המח' לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 52900
ויצרף 30 שקל (המחיר כולל דמי משלוח בדואר). אפשר לשלוח הזמנה מרוכזת (כגון לכל המדריכים בסניף).