התנדבות במד''א

אין כמו התנדבות, ובעיקר בימי החופש. זו ההזדמנות לנצל את הימים לטובת הזולת. בימים אלה הבחירה היא אשית, מעומק הלב. אולם, האם יש מקומות בהם לא כדאי להתנדב? כיצד יש להתייחס להתנדבות במד"א?

חדשות כיפה הרב שי פירון 22/12/02 00:00 יז בטבת התשסג


:שאלה
לכבוד הרב!
אני מתנדבת במד"א כבר למעלה משנה, ויש עם זה בעיות רבות.
בעיית הקשר עם חברה חילונית. עניין הנגיעה בבנים ובנהגים שם. עניין צניעות הדיבור- שמורגש שם יותר.
בנוסף- יש לי בעיה עם עניין ההתנדבות בשבת.
אני בטוחה שיסתדרו שם בלעדיי, ואם אני לא אתנדב בשבת, יהיו מתנדבים אחרים.
אך אם אחליט שאני רוצה להתנדב בשבת- האם ההיתר של "פיקוח נפש דוחה שבת" מתיר את כל הבעיות שיש עם זה בשבת?
לדוג' האם מותר לי לכתוב דברים שלא קשורים דווקא להצלת חייו של אותו חולה בטפסים?- לדוג' מספרי רכב בתאונת דרכים, וכו'...?
בנוסף כשנוסעים למקרה- לא יודעים האם מדובר במקרה דחוף או במקרה שלא לצורך הצלת חיים דווקא, אז האם מותר לי לנסוע בכל מקרה?
ובעיה נוספת היא בעיה לא דווקא הלכתית, אלא בעיה של אוירת הקדושה של שבת- נסיעה בשבת, כתיבה בשבת וכו'...
אז האם למרות כל הבעיות שמתעוררות, אני צריכה להתנדב בשבת עפ"י הבנתך?
ובנוגע למה שכתבתי בתחילה- על הבעיות לאו דווקא בשבת- האם עצם ההתנדבות מקל בעניין?

אשמח מאוד אם תעזור לי.
-אני-.


תשובה:
שלום לך!

1. יופי שאת מתנדבת! ב"ה שיש נערות כמוך! כמה פרטיות יש בדור שלנו, כמה דאגה ל"אני", כמה אנוכיות, ובתוך כל זה את מוצאת לעצמך זמן קבוע להתנדב. זה לא משהוא רגעי אלא מהותי לכן את מצליחה להתמיד כבר שנה. כל הכבוד! אין לי ספק שספגת את הנושא של התנדבות בבית, בתנועת הנוער או בבית הספר בו את לומדת.

2. כל הצלת נפשות יש בה משום הצלת עולם ומלואו. לא ב"סתם" התנדבות את עוסקת אלא בהצלת עולם ומלואו.

3. לכל השאלות שהעלית יש תושבות ברורות המתייחסות למי שהוא עובד מיומן בשירותי ההלה וזה תפקידו ואין במקביל מי שיעשה זאת אלא הוא (!). כל הפעולות המותרות, אם הן באות מתוך קדושה ומתוך לימוד ההלכה, הרי שיש בהן משום חיזוק לאוירת השבת ולהבנת ערך התורה ומהותה שמחייבת הצלת נפשות וגורמת לנו לקיים מה שנאמר: "חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה". גם ביחס לרישום מספר רכב פוגע - זה תלוי לשם מה. אם זה רק לצורך אינפורמציה של מד"א - כדי לחסוך אחר כך טירחה כגון שגם המשטרה אוספת את כל הנתונים אינני מוצא מקום להתיר. (וגם ביחס למשטרה, אין זה פשוט הכל מותר ללא סייגים). לכן, עלייך לפנות לרב וללמוד בצורה מסודרת הלכות רפואה בשבת.

4. אבל דווקא שאלת האוירה הכללית, המגע עם נוער חילוני, הנגיעה וכל מה שתיארת מסוכן, בעייתי ומטריד.
דעי לך, שאינך יודעת את כמה מסוגלת ההתחכחות הזו, היא גורמת לחוסר רגישות, לחיספוס שנותן לגיטמציה לכל מיני דברים שרחוקים מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. ואז התקלות הן גדולות ומסוכנות .
אני לא בטוח שההתנדבות הזו טובה אם היא אכן מסכנת אותך. שימי לב - את מצילה נפשות אבל מזיקה לנשמתך שלך.
לכן, אם זו האוירה אני ממליץ לך לעסוק בתחום אחר את שתתבגרי ותרגישי מלאת עוצמה. נכון. העובדה שאת עסוקה בחסד מקילה. אבל כיוון שגם אני התנדבתי במד"א בנעורי, אני זוכר שיש הרבה זמן "מת" בין נסיעה לנסיעה והזמן הזה מאוד מסוכן משום שהוא בכלל הבטלה מביאה לידי חטא.

5. חפשי תחום אחר להתנדב ולגלות את כישורייך. חפשי דרך אחרת לבטא את הטוב שבך. ואם הנושא קרוב לליבך, בדיעבד, תוכלי להמשיך להתנדב במד"א אם תלכו קבוצה של חבר'ה דתיים ואז מכח העובדה שתהיו חבורה ולא בודדים תוכלו לבנות אוירה טובה יותר. נסו לרכז את השהות שלכם לאותם ימים".


כל עניין הקשר החברתי עם חברה השונה ממני, מצריכה דיון נפרד. כדאי לעיין בדבריו של שמיר מ"חברים מקשיבים":
נטליה, שלום רב.
האדם הוא יצור חברותי, הזקוק לקשר חם עם חבריו. האדם זקוק לגילויי חיבה ואהבה מן הסובב אותו. החל מן המעגל האישי והקרוב ביותר, בין איש לאשתו, בין אב ובנו, ועד המעגלים הרחבים יותר של משפחה, חברים ושכנים.
החברה הסובבת את האדם, משפיעה רבות על מעשיו ואופיו. המשנה בכמה מקומות מודיעה לנו את מרכזיותם של החברים בחיינו. היחס שלנו עם הסביבה, הוא הדדי, גם אנחנו מהווים סביבה לחברים שלנו, ואנחנו משפיעים עליהם באותה צורה שהם משפיעים עלינו.
כאן אנחנו נכנסים לשאלה של רווח מול הפסד. לרווח של השפעה חיובית, מול הפסד של השפעה שלילית. לרווח של קשר עם חברים, מול הפסד בקשר עם אותם חברים. כל שאלה של רווח והפסד, היא שאלה פרטית, הדורשת התייחסות מיוחדת, מתוך הכרה בכל הפרטים הקטנים, שרק שקלול של כולם יחדיו, נותן את התוצאה המלאה והמדויקת.
אך בכל זאת חז"ל נתנו לנו כמה הדרכות כלליות. המשנה במסכת אבות (א,ז) אומרת: "נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות". ברוב המקרים אין מה לעשות עם הרשע, עד כדי כך שבאבות דרבי נתן כתוב שאין להתחבר לרשע אפילו לדברי תורה. והגר"א מסביר שהכוונה, שלא להתחבר לרשע אפי' כדי ללמדו תורה.
לא בכל מקרה קל, לעזוב את החברות, לפעמים מדובר בידידות של הרבה שנים. אבל אם אנחנו רואים שיש השפעה שלילית ברור שאי אפשר להמשיך ככה. וצריך למצוא את האיזון הנכון, והמפגשים הנכונים, בהם תוכל החברות הישנה לבוא לידי ביטוי מבלי לגרום להשפעה שלילית.
ישנם מקרים שהמפגש עם החברות, כרוך בדברים אסורים על פי ההלכה. על מקרים אלו אין שאלה, ומה שאסור על פי ההלכה אין בכוחה של חברות, עמוקה ככל שתהיה, להתיר. ישנם מקרים הפוכים, שמסגרת המפגש היא חיובית בצורה מובהקת, ואין כל חשש להשפעה שלילית. השאלה מתחילה במקרים גבוליים, שמתחילים טוב ויכולים להסתיים גרוע.
לסיום אני רוצה לספר לך סיפור קצר.
האגדה מספרת על בחור פשוט שהיה עובד בחצר הארמון של המלך. הוא התחבר לנערי הארמון, ויחד איתם התדרדר, לכל מיני תעלולים לא ראויים. בשלב כל שהוא, הבחור תפס את עצמו, והחליט לחזור בתשובה. אבל הוא גילה שלרדת במדרון יותר קשה מלעלות בו. בלית ברירה, פנה הבחור לרב, ואמר לו כי ברצונו לחזור בתשובה, אך כיוון שקשה לו לעזוב את כל מעשיו, הוא מוכן לקבל על עצמו דבר אחד בלבד, אותו הוא ישמור בלי פשרות. הרב הסכים, והשביע אותו שלא ישקר בשום אופן. הבחור שמח בליבו, כיוון שממילא הוא היה דובר אמת, וקבלה זו לא הצריכה אותו לשנות יותר מידי מדרך חייו השובבה.
בלילה הראשון עשו חבריו, מסיבה שכללה שתייה עד כדי שכרות, והבחור השתתף בה בלא חשש, כיוון שהרב לא אסר עליו לשתות. במהלך המסיבה נגמר המשקה, והחברים רצו לפרוץ למחסן המשקאות שבארמון. מיודעינו חשב גם הוא להצטרף לפריצה, אך מיד עצר את עצמו: מחר בבוקר כשישאלו "יד מי הייתה בפריצה?", לא אוכל לשקר, כי הבטחתי לרב, ומצד שני לא יהיה כל כך נעים להודות בזה. לכן הוא אמר לחבריו שהוא אינו מעוניין להצטרף אליהם. בתחילה לגלגו עליו, אבל כעבור תקופה מסוימת יצא עליו שם כמי שאינו נותן את ידיו לתעלולים מפוקפקים. חברים ראו בו דמות לאיש אמיתי, וסמכו עליו בכל.
שמועה זו של איש אמת המסתובב בחצר המלך הגיע לאוזנו של המלך. והמלך שהיה צריך עובד נוסף בשמירה על אוצרותיו, קרא למיודעינו, ואמר לו, שכיוון שיצא עליו שם של איש אמת, רוצה הוא למנות אותו על אוצרותיו. הבחור קיבל עליו בשמחה את התפקיד. וירד עם צרור המפתחות הכבד לסקור את האוצר שהופקד בידיו. בהיכנסו לתוך המרתף ראה את כל האושר העצום שהיה למלך. לרגע חלפה מחשבה בראשו כי אם ייקח מכאן רק יהלום אחד, אף אחד לא ירגיש בחסרונו, ומצד שני עתידו הכלכלי יהיה מובטח. אך מיד נזכר כי אם המלך יקרא לו וישאל אותו האם הוא שומר נאמן למלך, לא יוכל לשקר. אזי הוא הסתובב לצאת מחוץ לאוצר. תוך כדי הליכתו, יצא המלך ממחבואו, וטפח לו על כתיפו, ואמר "אכן השמועה על אמינותך נכונה ומבוססת".
המוסר השכל הקשור לשאלה שלנו הוא, שאם אדם בוחר לו דרך חיים ודבק בה, אפילו אם חבריו בהתחלה ילגלגו עליו, בסופו של דבר הם ילמדו להעריך אותו ואת דרך חייו. אבל מי שאינו עיקבי, ופעם הוא עושה ככה ופעם אחרת. לא יזכה להערכה על ידי חבריו.
גם במקרה שהחברים עדיין לא בחרו באורח החיים הזה, אם את תגלי עקביות, תיהני בחברתם, אבל תדעי בהתמדה לדעת לומר "לא" כשצריך לומר לא, תדעי שיש הזדמנויות שבהם מפסיקה החברות, תזכי שבסופו של דבר חברותייך יעריכו אותך.
המון הצלחה,
שמיר, חברים מקשיבים.