הלכות שבת בסניף

" זו לא היתה סתם הבטחה. הם התכוונו ברצינות. מי?! חגי והרב נועם. שניהם הכינו לנו שבת עמוסה ביותר. פעילות רדפה פעילות. רק סיימנו את סעודת השבת, וכבר החלה פעילות. מולי, העביר פעולה, כבכל שבת. בחודש האחרון עסקנו בשורה של נושאים הקשורים בעזרה לזולת. לכולנו היתה תחושה שאפשר לעשות יותר: קליטת עליה, עזרה לנזקקים, למוגבלים. לא חסר למי לעזור. העיקר - שנעשה משהוא. "חברים! זה הזמן למנוחת שבת! נצלו אותה היטב. בעוד שעה ומחצה אנו נפגשים להמשך פעילות."
"חוץ מזה" אמרה נעמה "סבא שלי נוהג לומר: שבת - ראשי תיבות שינה בשבת תענוג."
ואבא שלי אומר: "מי שלא ישן בשבת - מחלל שבת".
"טוב, טוב," אמר אלעד "אבל אני מעונין לנצל את הזמן. מי בא לשחק?"
"במה כבר אפשר לשחק בשבת?!" שאל יותם.
"רגע, הרי כל השבת החלה בשל משחקי כדור בשבת. אולי נוכל ללמוד על מה ולמה אסור לשחק בשבת?" אמר אליק.
"הנה חגי" אמר אודי "בואו נשאל אותו".
"רק את חגי. הרי הוא ה"אשם" בכל השבת הנעימה הזו". אמר דבל'ה.
"חגי, חגי, בא רגע! אולי תסביר לנו למה אסור לשחק בשבת בכדור? עוד מעט השבת נגמרת ואנו חוזרים הביתה. ואז...ואז תגיע שבת חדשה ואנו נשוב לשחק. השכנים ירגזו, חלקם אף יצעקו ואתה? אתה תבוא ותציע שניסע לשבת..."
"רעיון מצוין" אמרה רחל. "לא כדאי להקשיב לתשובה" הוסיפה נועה. "הרי בדיוק על שבתות כאלה נאמר: "ירבו כמותה בישראל..." הוסיפה.
"ואני בכל זאת מציע שנחזור לאוירה הרצינית המאפיינת את השבת. אני יודע שנח לכולנו שלא לדעת מה ההלכה בשאלה זו."
"אולי עדיף שלא תאמר לנו מה ההלכה? כך לפחות לא נעבור על האיסור מתוך ידיעה ברורה?!" הקשה יוני.
"הגמרא במסכת ביצה התייחסה לעמדתך באמרה:

"הנח להם לישראל. מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין"

אבל, כלל זה לא תקף בכל מקרה. הרי הכלל הזה עשוי לעודד את כלנו לבורות. לא נדע ואז נוכל לומר: "לא ידעתי", "לא התכונתי" וכן הלאה. אלא, פוסקי ההלכה לימדונו שכלל זה נאמר רק לגבי עניני הלכה שאינם ידועים לכלל.
מכל מקום, הבה נברר מה מקור האיסור למשחקי כדור:
ראשית, חשוב שבראש דברינו נציב את כל אותם דברים בהם עסקנו אתמול בערב )עיינו בפרק שביעי(. אי אפשר להתעלם מדברי חכמים במסכת תענית שבתלמוד הירושלמי:

"לא חרבה טור שמעון (שם של מקום) אלא מפני ששחקו בה כדור בשבת".

השאלה הגדולה היא: מה הקשר בין משחק בכדור לחורבנה של העיר?
"אני הייתי מקשר את דברים אלה לענין "עונג שבת" "וכבוד שבת". שבת זה לא רק אוסף של דינים ומנהגים. שבת זה הרבה יותר מכך. אוירת השבת, המסר של השבת מהוים הגרעין הרוחני של כל השבוע" אמר מולי.
"איזה מילים גבוהות" אמר יוני "לא הבנתי מילה! "הגרעין רוחני" מה זה הביטוי הזה?!
לי זה נראה הרבה יותר פשוט. העובדה שאוירת השבת לא נשמרה, גרמה לרפיון בשמירת הלכות שבת".
"רגע, האם האיסור לשחק בשבת קשור רק בשאלות הקשורות באוירת השבת? האם אין איסורים הלכתיים הקשורים בפעולה זו?" שאל אליק.

"שאלה מצוינת" אמר חגי. "פוסקים רבים עסקו בשאלה זו. בעצם, כבר בשולחן ערוך בסימן שח' נפסק:

"אסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור"

אמנם, השולחן ערוך אסר לשחק בכדור בשבת משום שהוא מוקצה. לעומת זאת, הרמ"א..."
"מי????", "מה אמרת?!", "לא שמענו עליו?", "מאיפה כל השמות האלה?" שאלנו פה אחד.
"להרגע, להרגע. הרמ"א הוא ר' משה איסרליש. הוא חי בקראקוב שבפולניה. הוא חי בזמנו של רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך, והיה גדול הפוסקים באשכנז."
"ואיפה רבי יוסף קארו חי?" שאלה רחל.
"רבי יוסף קארו, מחבר הבית יוסף על הטור, והשולחן ערוך, חיבור המהוה בסיס לפסיקה עד ימינו אנו, נולד בטולדו שבספרד ונפטר בצפת."
"אבל לא אמרת מתי הם חיו" שאל אודי
"הם חיו בסביבות השנים ה' רמ"ח כלומר: חמשת אלפים ורמ"ח )שנת לידתו של ר' יוסף קארו( עד ה' של"ב )שנת פטירת הרמ"א(."
לא הבנתי כלום! אני פשוט לא יודע מתי זה היה" אמרתי.
"למה אתה חייב לסבך את הענינים!" שאל יותם. "תן תאריך שכולם מבינים. השנה:1995. מתי זה היה?"
חגי חייך חיוך אבהי ואמר:"המחלוקת ביננו יותר בסיסית ממה שאתה חושב! לדעתי השנה היא שנת ה'תשנ"ה. במספרים: 5755. לפי חשבון זה, רבי יוסף קארו נולד בשנת 5248. ונפטר בשנת 5335. "
"יוצא שהוא נפטר לפני ארבע מאות עשרים שנה? זה המון זמן!" אמר אלעד.
"נכון. זה באמת הרבה זמן. אבל בכל זאת, הייתי רוצה להבהיר: התאריך העברי הוא התאריך שלנו. אין סיבה שננהל את חיינו על פי לוח השנה של הגויים"
"אבל כך עושים כולם! זו "השנה האזרחית"!" הקשתי.
"כולם" זה אני ואתה והם. ולנו יש תאריכים משלנו. ועכשיו הזמן לחזור למשחקי כדור בשבת?
אם כן, השולחן ערוך אסר לשחק בכדור בשבת. הרמ"א הוסיף:

"ויש מתירין. ונהגו להקל".

טעמם: משום שהכדור מיוחד לצורכי משחק, הוא לא נכלל בדיני מוקצה."
"יּש!!!! מותר לשחק בכדור בשבת!!! מי בא למגרש?" שאג יוני.
"רגע! אתה לא יודע למי מראים חצי עבודה?! חכה!" אמר מולי.
"וגם אני חושבת שמולי צודק. חגי לא סיים את דבריו. בואו נמתין עד הסוף!" אמרה נעמה.
"תודה לכם!!! אני מציע שנמשיך ללמוד. בשו"ת "שאלי ציון" הביא טיעון נוסף: "האיסור הוא שמא יצטרך לנפח את הכדור ולא שיהא בדבר משום תיקון כלי"
"גם זה לא שייך בכדור שלי." אמרה רחל.
"אבל, זה כן שייך בחלק גדול מהכדורים." אמר יותם.
"זאת ועוד: בעצם המשחק על מגרש העשוי מחול יש חשש לאיסור השווית גומות" הוסיף חגי
"מה????" שאלנו.
"כן. כאשר מזיזים את החול ממקום למקום, סביר להניח שאנו מכסים גומות שהיו בקרקע. מלאכה זו קשורה במלאכת חורש."
"טוב, אבל זה שייך רק בכדור - רגל. כדור סל משחקים על מגרש מרוצף" אמר יוני.
"לכן, מבחינה הלכתית יש הבדל בין משחק כדור רגל על מגרש חולי למשחק כדור סל על מגרש מרוצף. דרך אגב: מסיבה זו אסור לשחק בגולות או בגרעיני מישמש )גוגואים( בשבת."
"נסכם" אמרתי. "האיסורים האמורים הם: א- חשש לתיקון כלי
ב- חשש להשוית גומות אבל זה לא שייך במגרש
מרוצף."
"יוצא שאפשר למצוא דרך מותרת לשחק בכדור בשבת" העיר אליק.
"נכון מאוד. כך גם פסקו רבנים רבים. תוכלו לעיין בבספר מקור חיים השלם חלק ג' עמ' 226 או בתשובת הרב אבינר לילדי קיבוץ לביא שבגליל התחתון. )"עם כלביא" חלק א'(

"ואני שמעתי מסבא שלי נימוק נוסף שיכול להתאים לעניננו" אמרה נעמה. " שבת אחת הגעתי לביתם כשכולי מתנשפת. היה זה לאחר ריצה מאומצת. סבי, שלא הרבה להעיר לנכדיו, העיר" "נכדה יקרה, האינך יודעת שבשבת לא רצים?!"
"אכן, דברי סביך מבוססים על יסוד האמור בשולחן ערוך סימן שא':

"אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצוה. כגון לבית הכנסת או כיוצא בו".

אלא, שהדברים אינם כה פשוטים. בהמשך דבריו, שם, כתב השולחן ערוך:

"בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם - מותר."

ובפוסקים מבואר שאם זהו הדבר הגורם להם עונג: מותר לכתחילה. לכן, אי אפשר לומר שלחבר'ה צעירים כמותכם, הנהנים מריצה, אסור לרוץ בשבת.
הבעיה, שלשאלה זו השלכות מרחיקות לכת. איך תראה השבת? תארו לעצמכם לאן היתר הלכתי זה עלול להוביל אותנו: חלק מחברי הסניף לומדים בישיבות תיכוניות. הם לא נמצאים במשך השבוע בבית. אולי נקיים את אליפות הכדור סל של הסניף בשבת? לכאורה אין שום בעיה הלכתית?! לרוץ?! - מותר! מי לא נהנה לרוץ? המגרש - מרוצף. הכדור - מנופח כהלכה. אבל, אבל איפה השבת ?!"
"אין מה לומר. פשוט צודק" אמרתי.
"באמת, לא נעים להודות, אבל יש הגיון רב בדבריו של חגי" אמר יותם.
"טוב..."אמר יוני. "לפחות זה לא ממש אסור. לא, זה לא אומר שעכשיו אני הולך לשחק. אבל, אם פעם מאוד יבוא לי אז..."
"...אז תתגבר" הכריז מולי.
"ואם..." ניסה יוני.
"תראה, זהעלול לקרות לכל אחד מאיתנו. השאלה היא מה ההתייחסות העקרונית שלנו ליום השבת"
"טוב, לזה אני מסכים" סיכם יוני. "יופי" השיב חגי.
"אולי נעלה למעלה" אמר אודי. "ראיתי שם חדר משחקים".
ואכן, בבית ההארחה היה חדר עם משחקי ריצפה מכל הסוגים. פאזלים, דומינו, לוטו וכן הלאה. אני, יותם, יוני ואלעד בחרנו במשחק המונופול.
יותם החל לחלק את שטרות הכסף. דבל'ה, שעבר לידנו אמר:
"ומי אמר שמותר לשחק במונופול בשבת?!"
"למה לא" שאלתי
"אני יודע?!" אמר. "אולי בגלל הכסף?!"
"שאל את חגי" אמרתי.
"השתגעת?!" שאל יותם. "מי אמר שהכל צריך לשאול?"
"סלח לי!" אמרתי בכעס. "אני רוצה לשמור שבת כהלכה. ומה עושה אדם נורמאלי המסתפק בדבר חשוב? שואל. אני לא מפחד מהתשובות! לכל איסור יש טעם. חכמים לא רצו להקשות עלינו את החיים "סתם". האם הרגשת שחגי או הרב נועם לא מתייחסים לכל שאלה ברצינות ובכובד ראש?"
"חלילה" השיב. "וחוץ מזה, תפסיק לעשות ענין מכל משפט שאני אומר, אז אמרתי... מה קרה?!"
"אתה צודק. הבעיה היא לא המשפטים. הבעיה היא מה שמסתתר מאחוריהם!!!".
"חגי, האם מותר לשחק מונופול בשבת?!" שאל דבל'ה.
"בספר שמירת שבת כהלכתה כתב:

"טוב להמנע ממשחקים בהם משתמשים בכסף מדומה...."

"רגע, אז אולי נעבור על כל המשחקים בחדר ונלמד אילו אסורים בשבת" אמרה נעמה.
"מסכים. נשב ונלמד יחד את פרק שבעה עשר שבספר שמירת שבת כהלכתה: "משחקים בשבת וביום טוב".
שעה ארוכה ישבנו יחד. משסיימנו, נותרו דקות ספורות עד לתפילת מנחה וסעודה שלישית.
"אתה יודע מה?" אמר יותם. "מה?!" שאלתי. "אחרי שלמדנו את כל ההלכות הנוגעות למשחקים בשבת, אני חייב לחזור בי מהמשפט שאמרתי בתחילת הפסקת הצהריים. אין לי ספק שחכמי ההלכה
נהגו בחכמה יתירה. הרי ראינו שרוב המשחקים מותרים!"
חייכתי. פשוט שמחתי. "שמע" אמרתי. "על דבריך אוכל לומר: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים".
"מי פה הצדיק" שאל יותם....
"נו... באמת..." אמרו כולם.

(דרך אגב. אתם, הקוראים, שלא באתם אתנו לשבת, רוצו ופתחו את פרק טז' שבספר שמירת שבת כהלכתה ולמדו את ההלכות הנוגעות למשחקים בשבת! בהצלחה!!!)