לקראת הבחירות המתקרבות ובאות, בחרנו גם אנו לפנות בסדרת כתבות לאנשים שעשו בחירות משמעותיות בחייהם, בחירות שיכולות לשנות את חייהם של הבוחרים בהן. אנשים רבים בוחרים לעשות חסד בממונם וגם בגופם, אך הבחירה של משה רט הייתה מעט יותר מורכבת. לפני כשנה הוא תרם כליה לאדם שהוא אינו מכיר כמעשה חסד. לא ניתן להאשים את רט בחוסר השכלה או דעת, הוא מוסמך לרבנות והוא ממתין בימים אלו לאישור הסופי של הדוקטורט שלו בפילוסופיה כללית תחת הכותרת "אלוקים, חובה ומוסר". חלקכם אולי מכיר אותו דרך עמוד הפייסבוק המשעשע והפופולרי - "סיפורי אימה קצרצרים".
"לתרום כליה הייתה אחת ההחלטות היותר קלות שהיו לי. הרבה יותר קשה היה להחליט על קניית דירה", אומר רט בחיוך ומסרב לקבל את הילת הגיבור שאני מעניק לו באופן אוטומטי.
מה היה הרגע בו בחרת לעשות את זה ולתרום כליה?
ראיתי מודעה של ארגון 'מתנת חיים' בעלוני השבת. זה מה שהעלה לי את האפשרות הזו למודעות. כשקראתי את התיאורים המרגשים של התורמים והמושתלים דיברתי על זה עם אשתי, והחלטתי לבדוק את האפשרות. התקשרתי ל'מתנת חיים' וביררתי לגבי התהליך, ההשלכות, הסיכונים וכן הלאה, וגם קראתי חומר על הנושא באינטרנט. די מהר החלטתי ללכת על זה.
 |
|
(משמאל משה רט)
|
איך אשתך קיבלה את העניין? בכל אופן מדובר בהליך רפואי חודרני
היא לא חששה וקיבלה את זה בצורה טובה. כשהייתי בבית החולים היא באופן טבעי קצת דאגה, אבל לאורך כל התהליך היא עודדה אותי ותמכה בי.
לא פחדת מהעובדה שמדובר במשהו שאין דרך חזרה ממנו?
היו כמה רגעים שהרגשתי קצת חשש מפני זה, מכך שאם משהו חלילה יסתבך אי אפשר להחזיר אותו. יש גם סוג של רתיעה פסיכולוגית של "זה חלק מהגוף שלי! אני צריך אותו!". אבל כשלומדים על הנושא בצורה רציונלית, רואים שבאמת אין ממה לחשוש, זה לא משהו שמרגישים אותו אחר כך, אז אין סיבה לחזור בך.
האם תרמת את הכליה עבור מקרה שהכרת?
ממש לא. המוכנות שלי הייתה באופן כללי. פגשתי את הבחור שקיבל את הכליה רק אחרי הניתוח. דיברנו קצת אחרי התרומה ואמו מתקשרת מדי פעם. אך מעבר לזה אנחנו לא בקשר, אני לא רוצה להעיק עליו.
למרות הדרך הקלילה בה אתה מציג את ההחלטה, בכל אופן מדובר בהחלטה לא פשוטה, האם אתה ממליץ לאחרים לבחור כמוך בתרומת כליה?
אני ממליץ לכולם לשקול את זה ברצינות. זו לא החלטה שצריך לקבל בקלות ראש, אבל גם לא לדחות אותה על הסף. עיקר הרתיעה פה היא פסיכולוגית, אבל באמת לא מדובר במשהו מסוכן יותר מלידה, למשל. ברגע שזה יהפוך לנורמה נפוצה, כמו תרומת דם, יהיה לאנשים קל יותר לקבל החלטה כזו.
עכשיו כשנה אחרי יש משמעות פיזית לניתוח?
המשמעות היחידה כרגע היא, שבתענית אסתר אני עדיין לא צם, כי זה עדיין בתוך השנה הראשונה, אבל מעבר לזה אין שום הבדל, חוץ מהצלקות הקטנות על הבטן והאיסור לקחת תרופות מסוימות. ההרגשה היא רגילה לחלוטין.
במבט לאחור, אתה חושב שהיית בוחר את אותה הבחירה?
כן, בהחלט. אני מצטער שאני לא יכול לתרום שוב כליה...
המסר שלי הוא, שבשביל לתרום כליה לא צריך להיות צדיק עליון או גיבור במיוחד. זה מעשה שכל אחד יכול לעשות, להציל עולם מלא ולקנות את עולמו בשעה אחת. אני ממליץ לכל אחד לקרוא חומר בנושא, לקרוא את הסיפורים המרגשים באתר של מתנת חיים, ולחשוב ברצינות על האפשרות.
אני מקווה שבמהרה נגיע למצב שזה לא יהיה מעשה מיוחד, אלא דבר מובן מאליו, וישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שאין בה תור להשתלות.