"אנחנו יודעות שקשה, אבל אנחנו רוצות שקט לתמיד, כבר שכחנו שאנחנו בחופש הגדול"

בעוד מבצע צוק איתן ממשיך, אלו שעומדות בקו האש הקדמי וממשיכות לספוג רקטה אחר רקטה הן בנות השירות הלאומי והקומונריות המשרתות בסניפי הדרום. בראיון ל'כיפה' מספרות הבנות איך מצליחים להמשיך ולתפקד תחת אש, איזה קשר נוצר עם החניכים בעקבות המצב ואילו אנשים טובים הן גילו באמצע הדרך.

"כמו בכל שנה גם בחודש האחרון טרחנו, רכזת הנוער ואני, על לוח חופש מלא וגדול בפעילויות לכל החניכים, ועד הרגע האחרון קיווינו שתהיה הפסקת אש ונוכל ליהנות מהחופש אבל כשהבנו שנכנסים למלחמה ביטלנו את הכל ממש ברגע האחרון", מספרת שיראל בן חמו, בת 19 מהיישוב עתניאל, אשר משמשת כקומונרית בסניף בני עקיבא בכפר מימון בשנה החולפת. "בשבוע שעבר יצאנו לצפון, לטיול של יומיים במקום שלושה ימים, ובשבת התארחנו, כל החניכים, בסניף דולב. היישוב כולו התגייס כדי שתהיה לנו שבת מהנה ורגועה.

"אנחנו מקבלים פניות לאירוח ולעזרה מסניפים במחוז צפון ומרכז, אך הבעיה היא שיש יותר סניפים שרוצים להתארח מאשר סניפים שיכולים להתארח", היא מספרת על המציאות בטווח הקסאמים והגראדים. "החניכים מאוד רוצים לצאת מהמושב, אבל לצערנו אי אפשר ולכן אנחנו מפעילים מקלט מרכזי שמרכז את כל הפעילויות בשיתוף רכזי הנוער של המושב. מגיעים הרבה אנשים טובים מכל הארץ שבאים לעשות טוב לילדים ולגרום להם קצת הנאה בתוך המלחמה".

מה נותן לך ולמתנדבות האחרות את הכוח להישאר בדרום המופגז ולא לחזור לבית ההורים המגונן והבטוח?

"אנחנו פשוט יודעות שהחניכים זקוקים לנו במיוחד בימים הקשים האלה, ידענו שאנחנו מגיעות לאזור שהוא לא פשוט מבחינה ביטחונית גם בימי שגרה. ההורים מאוד דואגים והיו שמחים שאחזור הביתה אבל הם מבינים שהתפקיד שלי הוא להישאר כאן. אנחנו מעודדות אחת את השנייה ומדברות בינינו על הרגשות כדי להפיג את המתח".

"היחס של כולם מסביב עוזר מאוד", היא אומרת, "החל מאנשים טובים שמגיעים לעודד את החניכים, דרך אנשי המושב שמארחים אותנו בלינה בממ"דים ועד לאנשי מחוז דרום של התנועה שעומדים איתנו בקשר ומשתדלים לסייע בכל דבר". אם לא היו מארחים אותן בממ"דים היו בנות השירות במושב נאלצות ללון במקלט הציבורי שכן דירות השירות אינן ממוגנות, היא מספרת.

(כפר מימון. צילום שיראל בן חמו)

נעמה פרינר, בת 20 ונווה דניאל, המשמשת כקומונרית זו השנה השנייה בשכונה ג' בעיר באר שבע, היא בעלת הניסיון הרב ביותר מהבנות איתן שוחחתי, מאחר ששירתה במקום גם בשנה שעברה בזמן מבצע 'עמוד ענן'. "אנחנו צוות של קומונריות בגרעין של העיר באר שבע. כל יום אנחנו מתחלקות לצוותים ועוברות בין החניכים עם חומרי יצירה ומשחקים כדי להעסיק אותם קצת. הם מאוד חוששים לצאת במשך היום ונשארים עם ההורים מה שיוצר מתח מאוד גדול בבית", היא מספרת.

"בני הנוער הגדולים יותר מגיעים למקלט המרכזי שבו יש פעילויות של מתנדבים בעיקר וגם של בנות השירות האחרות שנשארו בעיר. בשבת האחרונה הנוער הבוגר התארח בישוב בנווה דניאל, וזו הייתה למעשה היציאה הראשונה שלהם מהעיר מאז שהמלחמה התחילה. לצערנו כל הפעילויות שתוכננו לקיץ הזה בוטלו, כולל מחנות הקיץ של בני עקיבא, מה גם שלחניכים בכלל אין מצב רוח להירשם אפילו. הם כרגע יותר מוטרדים מהמלחמה ומחכים שהשקט יחזור לעיר".

בסיום השיחה, מהססת נעמה לרגע ומבקשת דבר נוסף. "הסניף שלנו נמצא באחת השכונות הקשות של באר שבע, והיינו ממש שמחות לתת לכל משפחה בקבוק יין וחלות לקראת השבת הקרובה. כדי לשמח ולעודד אותן קצת". כרגע אין לבנות תקציב להוצאת המיזם לפועל. נעמה מבקשת ליצור עימה קשר אם מישהו חושב שהוא יכול לעזור להוציא את היוזמה לפועל. 052-3664513. כמו כן, בני נוער שיכולים להגיע, גם ליום אחד, להצטרף אליהן לביקורי בית או לשהות עם חניכים במקלט, מוזמנים ליצור איתה קשר.

(צילום: פלאש 90)

נוי קשי, בת 19, משרתת ב'בית חם'- מועדונית לשעות אחר הצהריים בעיר באר שבע, במקור מהישוב פסגות. "מאז שהמלחמה התחילה אין אישור מפיקוד העורף לקיים קייטנות והילדים למעשה לא יוצאים כמעט מהבית ונשארים מול המחשב והטלוויזיה. לכן, אנחנו אלה שמגיעות אליהם, משחקות איתם ומנסות לדבר ולהרגיע כשיש בכך צורך. פתחנו קבוצת פייסבוק משותפת לכולם וככה כל פעם שיש אזעקה אנחנו יכולות לשמוע מה קורה עם הילדים בזמן אמת ולדבר בצ'אט עם מי שמרגיש צורך בזה, חלק מתמודדים יפה וחלק מאוד במתח וזקוקים לעזרה גדולה יותר", היא מספרת.

"כולנו מאוד מאוכזבים מהקייטנה שהתבטלה. הספקנו לבלות במשך שלושה ימים, והיו לנו עוד המון תוכניות להמשך. אנחנו גם מאוד מתוסכלות מכך שלא נוכל להיפרד מהילדים בכיף, אלא תוך מלחמה"

"אנחנו מנסים לפצות על האכזבה בדרכים אחרות", היא מספרת. "בשבוע שעבר עלינו לכנסת, התארחנו במשכן ליום של היכרות עם עבודת חברי הכנסת וקיימנו שיחה עם מנכ"ל הכנסת רונן פילוט, שבאמת יצא מגדרו כדי להנעים את השהות שם ודאג לכיבוד והפתעות לילדים".

איך את מחזיקה מעמד? לא עולה בך הרצון ללכת הביתה ולחזור כשיירגע?

"תראי", היא צוחקת, "אחי הגדול נמצא עכשיו בעזה ככה שאני זו הדאגה הקטנה של ההורים שלי כרגע. אני נמצאת איתם כל הזמן בקשר, מעדכנת כשיש צורך, ובסך הכל משתדלת להיות שם בשביל הילדים כי אני יודעת שאם לא אנחנו אז הם יתקשו מאוד להתמודד עם המצב הלא פשוט הזה".

"אנחנו כבר כל כך רגילים למצב הזה. כשהייתי השבת בבית, היה לי מאוד מוזר להעביר יום שקט בלי לרדת למקלט מידי פעם, ובמוצאי שבת כששמעתי שהייתה שבת לא שקטה בדרום מאוד דאגתי לילדים וכבר רציתי לחזור".

לסיום היא מבקשת להוסיף: "אנחנו יודעים שהמצב הזה קשה לכולם, בפרט מאז סוף השבוע שבו החיילים נכנסו קרקעית לעזה, אבל אנחנו פשוט רוצים שקט לתמיד, ואנחנו יודעים שלצערנו זו הדרך וזה מה שמחזק אותנו בימים האלה. הלוואי שכולם יחזרו בשלום ונוכל גם אנחנו לחזור לשגרה. כבר שכחנו שאנחנו בחופש הגדול".