מעשה שהיה לפרשת ''בלק''

על הסתכלות בחצי הכוס המלאה, על "שווי" של יהודי ועוד – 4 סיפורים לפרשת השבוע..

חדשות כיפה 18/01/03 00:00 טו בשבט התשסג

תלמיד המעיד על רבו


"וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור"
על אחד מגדולי הרבנים הדרשנים בפולין, שהצליח לרכז סביבו גם בני נוער רבים, החלו הבריות לרנן כי שוזר הוא בדרשותיו כמה רעיונות "נפסדים", ובעקבות זה פנו כמה צעירים ממאזיניו לרוח תנועת ההשכלה. החוגים החרדיים באותה עיר פתחו מיד במאבק חריף ברב ודרשו התפטרותו ממשרתו. באסיפת בני היישוב, קם הרב ושאל את מתנגדיו: הרי נוהג אני לפי כללי ה"שולחן ערוך", לבוש כשאר הרבנים – מה מצאתם להיטפל אלי ולגזול פרנסתי ופרנסת בני ביתי?
קם אחד הלמדנים, מראשי המתנגדים לרב, ואמר לו: שנינו במסכת אבות (ה, יט) – מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. והנה תמוה הדבר, שהשאלה כאן מתייחסת לתלמידים ולא לרבותיהם?
התירוץ לכך הוא, שפעמים רבות אין רואים שוני של ממש בין רב לרב בהליכות יום יום, וכל ההבדל ביניהם מתגלה רק אצל תלמידיהם...
כמה "שווה" יהודי?


"אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב"
בימין של הצאר אלכסנדר השלישי, יצא שמו של השר איגנאטייב כמי ששונא את היהודים וגזר עליהם את הגזרות הקשות ביותר שיכל לגזור.
יום אחד הפיצו האנטישמיים שמועה, שהברון גינצבורג עורך מגבית כדי לשחד את הצאר, וכשנפגשו השניים שאל הצאר את הברון: שמעתי, שרצונך לתת לי כסף, וכמה למשל, בדעתך לתת לי?
השיב לו הברון גינצבורג: אם תאמר סכום כסף כפי שוויים של היהודים בעיני – כסף כל כך הרבה אין לי, ואם תאמר סכום כפי שוויים של היהודים בעיניך – לכך אני מוכן ומזומן בכל שעה.
מלה בסלע


"קום לך אתם"
אברך אחד, מבאי ביתו של רבי יהונתן אייבשיץ, חשקה נפשו לנסוע לווילנא להשתלם בש"ס ובפוסקים באחת הישיבות הגדולות והטובות.
סמוך למועד נסיעתו נכנס האברך ליטול ברכת פרידה מרבו וביקשו לציידו במכתב המלצה לגאון מווילנא. נטל רבי יהונתן נייר חלק, כתב בצדו האחד מלה בת שתי אותיות "מי", וכך עשה גם בצדו השני של הדף. מברה לאברך, וזה, מיד כשהגיע לווילנא, סר לביתו של הגאון ומסר את ה"אגרת".
פתח הגאון מווילנא את הדף, ואמר לאברך: רבך כתב אלי הפעם מועט המחזיק את המרובה, המלה "מי" שרשם בשני צדי הדף, מרמזת בדרך של נוטריקון למאמרו הנודע של עקביא בן מהללאל במסכת עדויות (ה, ז), שציווה לבנו בשעת מיתתו "מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך". צוואה זו כוחה יפה לכל אדם, בכל עת ובכל שעה בחיים, כי מידת ההצלחה של היחיד בקרב הבריות תלויה בראש ובראשונה במעשים שלו, וכלל הוא כשהאדם מרבה בעשיית הטוב והישר, הוא מעורר עליו סייעתא דשמייא והולך מחיל אל חיל, שכן מובטחים אנו מפי חכמינו כי בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכים אותו מן השמים. ("אמרות חכמה על התורה").

לא אוהבים אותנו – חצי הכוס המלאה
"הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב"
מעשה בבעש"ט שחזר מהמקווה, ועברו על ידו חבורה של ישמעאלים, שנראה היה כי מתכוונים לפגוע בו. בינתיים שמע הבעש"ט את אחד הפרחחים אומר לחברו: הזהר מן היהודי הזה שלא יגע בך ויטמא אותך.
אמר הבעש"ט: זה פירוש הכתוב: "הן עם לבדד ישכן" – זה שעם ישראל יכול להישאר בהתבודדותו בייחודו ובקדושתו, אף על פי שהוא מעורב בין האומות "ובגויים לא יתחשב" מפני שלא מחשיבים אותו, שמביטים עליו כעל יצור שפל ואינם רוצים שיתחבר עימהם.
וזה מזלנו, הוסיף, שאלמלא כן מי יודע אם היה עוד יהודי בנמצא. ("דגל מחנה אפרים)