מהורהר ישב צבי במשרדו. זה עתה קיבל הודעה טלפונית מחתנו, שבתו ילדה. הלידה אירעה הרבה לפני זמנה; משקל העובר רק כחצי קילו. "לא גדול יותר מהעט שבידי", חשב. צלצול פעמון - הודעה ממזכירתו. היא לא פתחה ב"מזל טוב", כפי שהיה כשנולדה נכדתו הקודמת. איש לא הודיע על הלידה שלא היתה צפויה. "אשה אחת מבקשת לראותך". ראשו לא היה פנוי לשיחות עסקים או כל שיחה שהיא. הבוקר, לאחר התפילה, עוד הספיק לשמוע מהרב בשיעור היומי, שבמשנת "אלו דברים שאין להם שיעור" נכנסה הכנסת-כלה בין ביקור-חולים לבין לויית-המת, לומר שהעיסוק בהכנסת כלה עשוי להפסיק בין החולה לבין מיתתו. "הכניסי אותה", פקד קצרות.
"יתומה אני מאב ומאם", פתחה האשה הזרה, "חסרת כל. אני עומדת להתחתן, אבל אין לי מאומה לצורכי החתונה." צבי נפעם מסמיכות הפרשיות. "אריה!" הרים טלפון לחתנו, "אל תדאג!! הכל יהיה בסדר!!!" ולכלה הצעירה אמר: "את יכולה לסגור ענין עם אולם החתונות. כל ההוצאות עלי!" עוד קודם שהוזמן לחתונה, שמומנה כולה על ידו, התבשר שנכדתו יצאה מכלל סכנה. חצי הקילו נהיה לשלושה. היא הוצאה מהאינקובטור, וכששוחררה מהפגייה איחלו לה הרופאים חיים בריאים וארוכים.
עברה שנה. כשנכנס אותו בוקר למשרדו, קידמו את פניו זר פרחים גדול וברכת מזל טוב מקרב לבם של עובדי משרדו. היום רצה לסיים את עבודתו מוקדם מן הרגיל, ולחגוג עם משפחתו את יום ההולדת הראשון של יפעת. "אשה אחת מבקשת לראותך" - הודעה בטלפון הפנימי, בדיוק כשעמד ללבוש את מעילו. "הכניסי אותה!" בחצי אוזן שמע את הבקשה - "...ולא נותר לי מאומה לצורכי החתונה", סיימה האשה.
"עכשיו הקב"ה מנסה אותי: האם גם לאחר שחלפה הסכנה לא אשנה מדרכי? האם אסייע כמו אז? ומיד פנה אל האשה: "את יכולה לסגור ענין עם אולם החתונות. כל ההוצאות עלי!!!".