גיל ההתבגרות- כמה עוצמות בו זמנית הוא נשא בקרבו. מצד אחד אתה מרגיש שהגיע זמנך לשנות את העולם ומצד שני מסוגל פשוט לשכב ללא מעש. מצד אחד אתה כבר לא ילד לא בגוף ולא במחשבה, מוכן להתווכח בנחישות עם כל מבוגר שיקרה בדרכך ומצד שני אתה עוד כל כך זקוק למילות עידוד ולחיבוק החם של אבא ואמא. ובתוך כל המערבולת הזאת עליך לעמוד בדרישות ביה"ס הבלתי פוסקות וגם שם מצד אחד מדברים אתך על פיתוח האישיות בניית המידות ואומרים לך שזה מה שחשוב בחיים אך מצד שני, הלימודים, הציונים והם עולים בסופו של דבר על הכל. בימים אלו נמצאים נערים ונערות בכתה ח' במסגרות הדתיות בימי מיונים וראיונות לאולפנות ולישיבות והאבסורד זועק, איך אנחנו, המדברים איתם על בניין המידות, פיתוח האישיות, צניעות בדיבור, במחשבה ובהתנהגות, קבלה והכלה של כל אחד עם המיוחדות שבו הופכים את הקערה על פיה . נכון יש ילדים שמתקשים בלימודים אך הם אינם מטומטמים. ילדינו נאלצים להגיע לראיונות ולמכור את עצמם, להגיש תעודות כשהם יודעים בוודאות שרק המצטיינים מתקבלים. ואני עומדת מן הצד ומרגישה כל כך בפנים ומנצלת את מעמדי ורוצה לזעוק את זעקתם וזעקת ההורים העומדים איתם, מחבקים, מתפללים ומבקשים בלחש אנא ה' שלא בזה תהיה מפלתם.
ואני שואלת אתכם, מנהלי המוסדות, מורים, מחנכים, הורים, האם הילד המתקשה אשם בקשייו? או אולי שמע ההורים שלו אשמים?האם לא תמיד אנו אוהבים לדבר ולספר על כמה שהקב"ה חונן כל אחד ואחת במתנות אחרות ומיוחדות רק לו? אז איך ייתכן שבשנים כל כך משמעותיות המעצבות את המתבגרים שלנו בשנים שהם עוברים מילדות לבגרות אנו מקפלים הכל למספר מקצועות וציונים? איך אנחנו שוכחים להתבונן להם בעיניים לראות כמה קשה עליהם ההתמודדות עם החברה שתופסת מקום כל כך משמעותי בחייהם ובו זמנית להרגיש כל כך לא יוצלח כי לימודים בביה"ס היא לא המתנה אותה קיבלו. נערים המתקשים בלימודי הקודש מקבלים את השדר שכנראה שישנה בעיה ביראת השמיים שלהם. תורתנו תורת חיים לא?
למה לא תסתכלו לדוגמא איך הם מתמודדים בגבורה באתגרי הצניעות שהדור שלהם מציב? איך כשהם מתפללים התפילה בוקעת מעומק הלב גם אם זה לא כל יום, ולא בחופשים. למה הכוחות אותם נתן להם הקב"ה לא מספיק טובים לכם?
יש להם יכולות להרים מפעלי חסד, לרקוד, לצייר, להדריך טיולים ולהאהיב את הארץ על יושביה ועוד מתנות רבות ניתנו ולכל אחד המתנה שאתה הוא הגיע לעולם כדי להעניק לכולם. ואני לא ממעיטה חס וחלילה באלו שקיבלו את מתנת הלמידה כמובן שגם היא מתנה מבורכת ומלאת עוצמה. בואו נזעק זעקה! אנו רוצים שילדינו יממשו את כשרונם במלוא עוצמתם ולא ירגישו שהם סוג ב' כי בביה"ס הם לא היו מהטובים.
בואו נפסיק לתת צ'ופרים שבהם כתוב כמה כל אחד הוא מיוחד וכמה שאנחנו צריכים כל אחד ואחד כדי להשלים את הפאזל כשבסופו של דבר הפאזל מורכב מאנשים מאוד מסוימים בעלי יכולות מאוד ספציפיות, ומי שלא עומד בדרישות אלו כנראה שייך לפאזל אחר. בואו נפסיק לצטט אמרות יפות של גדולי עולם על חינוך ונתחיל לעשות את מה שאנחנו אומרים. בואו נעניק להם את הטוב ביותר, אבל בואו ניתן להם להעניק לנו ולעולם את המתנה שקיבלו מבורא עולם!
מיכל גרינשטיין - מנחת שיטת המודעות לפוריות ומנחה סדנאות למניות בריאה בקדושה במעגלי החיים הנשיים. Binathaisha1@gmail.com.