הורי התלמידים בחינוך הממלכתי דתי אמנם רגילים להתלונן על גובה תשלומי ההורים, אך מנתוני משרד החינוך עולה כי החינוך הממלכתי דתי זוכה למענק התקציבי הגבוה ביותר במערכת החינוך הישראלית. מתחקיר המתפרסם היום (ג‘) באתר ”מידה“, המסתמך על נתוני בנק ישראל, עולה כי החינוך הממלכתי דתי זוכה להקצעה של 66.2 שעות לימוד וכך זוכה למענק התקציבי הגבוהה ביותר. אם נשווה זאת למערכות החינוך האחרות הרי שהחינוך הדתי מופלה לטובה כאשר החינוך הממלכתי שאינו דתי מקבל רק 52.7, החינוך הבדואי 54.6 והחינוך הערבי 50.
תקציב משרד החינוך הוא השני בגודלו מבין משרדי הממשלה, לאחר משרד הביטחון, ועומד על 41 מיליארד שקלים נכון לשנת 2013. מהנתונים החדשים עולה כי החינוך הדתי לא רק מקבל נדבך משמעותי מתקציב המשרד ביחס למערכות חינוך אחרות, אלא שהוא גם מאכלס מספר נמוך יותר של תלמידים בכיתה. כיתה ממוצעת בחינוך היסודי הממלכתי-דתי עומדת על 24.8 תלמידים בכיתה, לעומת 29.9 בחינוך הממלכתי ו-31 תלמידים בחינוך הערבי.
מחקר שפורסם לפני כחודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחן את תקצוב השעות המוקדשות ללימודי חול במערכת החינוך התיכוניות, והוכיח כי גם כאן ניתנת עדיפות לחינוך הממלכתי-דתי, המועדף במעט על פני החינוך הממלכתי ובפער משמעותי מהחינוך הערבי. בצירוף העובדה שמשרד החינוך מממן בממוצע עוד כ-12 שעות מתוך 25 שעות תגבור תורני לישיבות תיכוניות, ועוד כ-11 שעות מתוך 19 שעות של תגבור תורני לאולפנות, מתגלה עדיפות תקציבית משמעותית לחינוך הממלכתי-דתי.
על פי מחקר של ד"ר נחום בלסהראה עולה כי רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס זוכה לתקציב קרוב לזה של החינוך הדתי, בעוד שרשתות החינוך החרדי אשכנזי זוכים לתקציב נמוך בהרבה. ועדה שמינה ח"כ זבולון אורלב, לשעבר ח"כ מטעם ”הבית היהודי“, קבעה כי קיים צורך אף להגדיל את נתח התקציב לחינוך הדתי. מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, בנצי דל שעמד בראש הוועדה אף קרא לנפתלי בנט יו"ר ”הבית היהודי“ לדרוש מראש הממשלה נתניהו את תיק החינוך בטענה כי "קיימת כיום מדיניות מפלה נגד בציונות הדתית" - זאת על אף שלמעשה מדינת ישראל ממנת כיום מעל 50% מהחינוך התורני במערכת החינוך הדתית.
נתון מעניין נוסף מפרסם ד"ר הדר ליפשיץ, חבר תנועת "נאמני תורה ועבודה", מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. ד"ר ליפשיץ מצביע על תופעה בכלל גורמי החינוך הדתי: מכינות קדם צבאיות, שירות לאומי, תגבור שעות תורניות ועוד, אשר בכל אלה התבצעה הורדה של הכספים המועברים בבסיס תקציב החינוך, ובמקביל התבצעה עלייה קבועה בכספים קואליציוניים המועברים מן המדינה למוסדות החינוך בתיווך המפלגות הדתיות כך שהתקציב עומד כלל לא משתנה.
באתר ”מידה“ מציגים כי הרווח ממהלך זה, לפי ליפשיץ, הוא כפול: מחד גיסא, פקידי האוצר הופכים את המפד"ל ונציגיה בועדת הכספים מהבוס המפקח עליהם למי שכפוף לחסדיהם. מאידך גיסא, עסקני המפד"ל יכולים להציג בפני הציבור הדתי את הישגיהם המרשימים ולהראות שלכאורה לולא פעילותם התקציב היה יורד באופן משמעותי. ליפשיץ טוען כי בשל כך התנגדו חברי הכנסת הדתיים-לאומיים להסדרת העברת הכספים למוסדות החינוך הדתיים בזמן ממשלת קדימה; כך הם היו הופכים ללא-רלוונטיים.
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il