פעולה מספר 12
מצב הנוער

מבוא :
בפעולה זו נדבר על מצב הנוער במצוקה בארץ - מתוך 2 מטרות:

1. מודעות למספרים הגדולים של הנוער במצוקה בארץ.

2. התוודעות לסיפורים של בני נוער במצוקה, מתוך רצון להכיר מקרוב את עולמם של שכבות המצוקה.

מהלך הפעולה:
שלב א' :

חלק את השבט לקבוצות בנות 4 חניכים כל אחת, ולכל קבוצה חלק את אחד משני

הנספחים:
1. נספח "מצב הנוער" - מתוך כתבה ב'מעריב'.
2. נספח נתונים שנאספו מ" הקו החם של אל"י " - תנועה לעזרת ילדים מוכים. לאל"י קו מצוקה לדיווחים ובקשות עזרה במקרים של התעללות בילדים בתוך משפחתם הקרובה.
- הקצב לכל קבוצה זמן, כ - 6 ד'. עליהם לענות על השאלות שמתחת לנתונים המובעים בכתבה שלפניהם . (נספחים 1 ו - 2).
לאחר 6 ד', כל קבוצה מתחלפת בנספח שיש לה עם קבוצה בעלת נספח אחר, כך שכל קבוצה עברה את 2 הנספחים.
הקצב שוב זמן. בתום הזמן, בדוק עמם את התשובות.
- הקבוצה שהצליחה לענות על מירב התשובות הנכונות - זוכה בפרס !
- שאל את החניכים: - מה הרושם שהם קיבלו לאחר שהם עברו על הנתונים ?
- האם הם ידעו שיש כ"כ הרבה ילדים במצוקה בישראל ?

מהנתונים מתבררת תמונה כללית עגומה - המראה שישנם נערים רבים שאינם חיים בבתים תקינים שדואגים להם, רבים סובלים

מהתעללות פיזית - מכות בידיים וע"י מכשירים.
מינית - גילוי עריות במשפחה.
נפשית - השפלות במשפחה הקרובה.
הזנחה - אי דאגה לצרכים קיומיים בסיסיים כמו: אוכל, ביגוד חם וכד'.

רבים חיים מתחת לקו העוני, לרבים בעיות אחרות במשפחה כמו: הורים שהתדרדרו לפשע וסמים ועוד בעיות.

חשוב לדעת את המצב במדינה, אך קשה להבין מעוצמת המספרים את עוצמת הכאב.
המספרים גדולים מדי וקשה להזדהות עם כאבם של אנשים רק מתוך טבלאות.
- עתה הראה לחניכים את כותרת הכתבה הבאה: "כל ילד חמישי בארץ חי במשפחה עניה."( ידיעות אחרונות 9.11.92 ) האם עכשיו המשמעות של המספרים ברורה יותר?

המדריך יכול למנות את החניכים חמישה חמישה (1-5 בסבב) ולבקש מכל ילד שיצא לו 5 - לקום.כל ילד חמישי פה היה יכול למצוא את עצמו חס וחלילה, במשפחה שחיה מתחת לקו העוני, וזה ממש מזעזע שזה קורה בחברה שלנו, בישראל. מה זה אומר ?
- עתה חלק לכל ילד או לזוג, חלק מכתבה או כותרת המספרת את סיפורו של ילד ממשפחה עניה.
המטרה היא - לתפוס את ממדי הבעיה והפערים הן בהיבט הגדול והן בסיפורים האישיים הנוגעים ללב.

למדריך: אתה מוזמן לחלק לחניכיך את הכתבות הבאות - בנספחים שבסוף הפעולה.
חלק אותם ע"פ מספר חניכיך שיעברו בסבב ויקראו את הנספחים הבאים.

ילדים חסרי בית
"מחפשים בית" - חלקים מתוך כתבה, ידיעות, י' באלול ה'תשנ"ג 27.8.93.
למדריך: הכתבה קשה - זהירות על ילדים רגישים !!!
מומלץ בעיקר לחבריא ב' !!!

תמונות מחיי משפחה עניה

אל גולדה וארמונד אזולאי הגענו בהמלצת בעל חנות המכולת במרכז גילת בבאר שבע, מרכז קניות אזורי בשכונה ד' המפורסמת. החלטנו לוותר על מתווכים מסורתיים כמו עובדות סוציאליות ואנשי רווחה, המסוגלים בדרך כלל לשלוף משפחות מצוקה קלאסיות. חשבנו שבעל חנות המכולת השכונתית יכיר מקרוב את המצוקה האמיתית של משפחות, החיות בקושי מתחת לקו העוני.
אהרון, בעל חנות המכולת: "אם יש מישהי שקורעת לי את הלב כל פעם שהיא באה לכאן, זו גולדה. אין להם כסף. כשיש לה קצת היא באה וקונה רק לחם חלב וקצת גבינות או פתיתים. הרבה פעמים היא מצביעה על איזה פריט מזון, במין חמדנות כזאת. היא שואלת כמה זה עולה ואז אומרת: 'חבל, חבל', והולכת. היא יודעת שאין לה מה לבקש ממני. אם אני אוותר כאן לכל מסכן, אני בעצמי אהיה מקבץ נדבות. אבל כואב לי על הבת החמודה שלה, שמתה על קרמבו ולא תמיד האימא שלה יכולה לתת לה. היא מחשבת עד הגרוש האחרון, הגולדה הזאת ".
גולדה, בת 38, חולת אפילפסיה, ילידת רומניה, נישאה לפני כעשר שנים לארמונד אזולאי, בן 50, חולה אסטמה, מובטל. לזוג שתי בנות מקסימות- בת-אל, בת שש וחצי, חולת צליאק, ורבקה, בת חמש וחצי, שקצת סובלת מאסטמה ויכולה לישון רק עם מכשיר אינהלציה צמוד.
המשפחה מתגוררת ברחוב בר-גיורא בשכונה ד' - הרחוב הכי מוכר ליומנאי המשטרה ולסוחרי הסמים הקשים. קומה שלישית, דירת שני חדרים צפופה ומחניקה.
למרות זאת יש איזו שמחה בבית. פעלתנות כזאת. אולי בזכות שלל הבובות של רבקה, אולי בזכות אופיו הלוחמני-משהו של ארמונד, אולי גערותיה וקיטוריה הבלתי-פוסקים של גולדה. זה בית לא עצוב מדי. אבל העוני ניכר בכל סנטימטר בו. חיים בסלון, ישנים בסלון הדירה הקטנה של גולדה, ארמונד, בת-אל ורבקה נראית כמו מבצר קטן וצפוף. פרוייקט השיקום הציב סורגים בחלונות, נגד הפורצים המכים ללא רחם בדיירי השכונה.
דלת הכניסה נפתחת אל הסלון, אחד משני חדרי-השינה בבית יש גם מטבח וחדר שירותים. בסלון ישנים ארמונד וגולדה. שתי מיטות לא צמודות, שמוצבות לאורך הקיר. את חדר השינה הם נתנו לבנות.
מלבד המיטות יש בסלון ארון עץ עלוב, שניתן בתרומה לפני כמה שנים. מול המיטות ארונית נוספת, ועליה טלוויזיה שחור-לבן, שגם היא התקבלה בתרומה. ארמונד מספר שפעם היה לו בית מפואר, עם טלוויזיה צבעונית וסלון ממש. אבל אחרי שהפסיק לעבוד מכר את הכל, פריט אחרי פריט, בעיקר בגלל העלות הגבוהה של הטיפול בבת-אל.
מתחת לטלוויזיה יש שורה ארוכה של בובות גומי ופלסטיק, האוסף של רבקה. את רוב הבובות האלה אסף ארמונד בפחי האשפה והביא לילדה. היא צובעת אותם בכשרון, תופרת להם בגדים, ומצרפת אותם לאוסף המרשים.
"היא ילדה מחוננת מאוד. אני מאמין שמחכה לה עתיד גדול", אומר ארמונד בגאווה.
סדינים משומשים מהשכנה
גולדה: "ראית את הילדה בגן היום? נכון שהיא היתה בלי מעיל. זה לא בגלל שאין לה. אלא שהמעיל שלה עוד לא התייבש מהכביסה. אז שמתי לה על הצוואר צעיף וסמכתי על השמש ועל הגננת.
הבעיה שלי היא, שמכונת הכביסה שלנו, שקיבלנו בתרומה לפני שלוש ארבע שנים, כבר מקולקלת לגמרי. שלחתי את ארמונד לטכנאי תיקונים. הוא ביקש 700 שקל. פניתי לרווחה בשכונה, הם ביקשו ממני ללכת לשלוש חברות ולבקש הצעות מחיר לתיקונים. כאילו שאני איזה דוקטור לכלכלה.
"עכשיו אני עושה מכונה ביום והמים זורמים החוצה, ואני כל הזמן זורקת את המים לביוב. הכביסה לא יוצאת טוב. בגלל שהסחיטה לא טובה, אז לוקח לזה הרבה זמן להתייבש ואני צריכה לבקש משכנות טובות סדינים יבשים משומשים, בשביל לשים על המיטה של הבנות.
"אני חושבת שבגלל זה אני עצבנית כל היום. אני צריכה מכונת כביסה נורמלית ולא מכונה מקולקלת שמשגעת לי את השכל".
יש לחם, אין שיניים
בפה של ארמונד יש מעט מאוד שיניים ברובם נפלו עם הזמן. לפני שלוש שנים נתנה לו הרשות המקומית מימון חלקי לשתי שורות של שיניים- בחורף עבר נסדקה אחת הפרוטזות, ואי אפשר להשתמש בה. לכן האוכל הכי טעים וגם יעיל זה פרוסת לחם טבולה בכוס תה.חלק משמעותי מהתקציב המשפחתי הולך על תרופות חיוניות. תרופות לגולדה ולרבקה הקטנה.

אני רק ילדה

היא סך הכל בת 15. בנות גילה יוצאות, מבלות, חולמות על בחורים. ר' אפילו לא יכולה ללכת ללמוד. היא צריכה לתמוך במשפחתה, שבע נפשות, אחרי שההורים הסתבכו בחובות. אמא נסתה להתאבד. ויש תינוק בן חודש. הכל עליה. והיא רק רוצה להיות נערה.
ר’ היא נערה בת 15, תושבת רמת גן.כמו בני גילה, גם היא חולמת על בילויים, על מסיבות, על בגדים יפים, על בחורים. אבל בשביל ר' אלה רק חלומות. ר' אפילו לא יכולהללכת ללמוד, כפי שמחייב החוק. הוריה הסתבכו בחובות שמגיעים היום לשניים וחצי מליון שקל, בעקבות ערבות בנקאית שחתמו לאחותה של האם. מאז נהרסו חיי המשפחה ור' מצאה עצמה מטפלת בכולם : "אני לא יודעת עד מתי אוכל להמשיך לדאוג למשפחה שלי, אני בסך הכל ילדה וההורים שלי במצב נפשי קשה מאוד", היא אומרת.
המשפחה, בת שבע נפשות, עברה מאז תלאות רבות. הם נאלצו לעזוב את דירתם ולהתגורר באוהל במשך כמה חודשים. כיום הם גרים בדירה של שנים וחצי חדרים, אך בחודשים האחרונים לא עמדו בתשלום שכר הדירה - 260 שקל בחודש - ואם לא יכסו את חובם הם יפונו. האב עובד כפועל והאם מדי פעם במשק בית.
לפני שש שנים חתמו בני הזוג על ערבות בנקאית עבור אחותה של האם. "אמא שלי היתה בטוחה שאחות זה קשר דם, היא לא ידעה שהאחות הזאת תגמור לנו את החיים", אומרת ר'. לפני שלוש שנים התברר שאחותה של האם אינה עומדת בתשלום החוב ואביה של ר' נעצר. מאז החלו אנשי ההוצאה לפועל לפקוד את ביתם בתדירות גבוהה. לפני מספר חודשים ניסתה אמה של ר' להתאבד באמצעות כדורי שינה. ר' נאלצה להפסיק את לימודיה התיכוניים כדי לטפל באחיה הקטנים - הקטן בהם תינוק בן חודש - ולעזור בפרנסת הבית. "אני רוצה ללמוד אבל אין לי אפשרות", היא מספרת. "כל החיים רציתי להיות עורכת דין, אבל נראה לי שהכול נגמר, אני לא אוכל ללמוד יותר".
כיום היא עובדת בשליחויות ובמלצרות. "אני מוכרחה לתרום קצת כסף לבית, אבל מה שאני מביאה לא מספיק אפילו לטיטולים ולמטרנה של התינוק. לאבא נשארים רק 1000 שקל מהמשכורת, כל השאר מעוקל".
נערה בת 15, שהתבגרה בן יום : "אני מחזיקה את כל הבית, אני מחליטה את כל ההחלטות לגבי האחים שלי, אני תומכת באמא שלי. היא כל היום בוכה ואומרת לי שהיא לא יודעת בשביל מה היא צריכה להמשיך לחיות. אני אומרת לה שתחשוב על הילדים שלה, ושאם היא תתאבד גם אנחנו נלך אחריה".
ר’ פנתה, לדבריה, לגורמים שונים בבקשת עזרה, אולם לדבריה "כל הדלתות סגורות". לפני כחודש התקשרה לתוכנית של יוסי סיאס וסיפרה על מצבה הקשה של המשפחתה. "אמא שלי הלכה ללדת ולא היה לנו כסף בבית אפילו למטרנה". בעקבות התכנית קבלה המשפחה סיוע ממספר אנשים. "תרמו לנו לול לתינוק וטיטולים, ומישהו תרם כסף כדי שנוכל לעשות ברית לתינוק". "אני מקווה שהגלגל יתהפך ואני אוכל לחזור ללמוד. אני מנסה להאמין, אבל כמו שזה נראה עכשיו, אני לא יודעת לאן נגיע".
דובר עיריית רמת גן, ממי פאר, מסר שהמשפחה מטופלת על ידי אגף הרווחה בעירייה. "עיריית רמת גן מנסה לעזור להם ככל האפשר" אמר. מעמותת פר"ח (פושטי רגל וחיביים) נמסר שהעמותה סייעה בעבר למשפחה ותמשיך לעשות כך אם יפנו אליה.

עדי כץ. (מעריב 28.6.96)

ילדים רעבים בישראל/ אמיר רוזנבליט

ארבעת ילדיה של אסתר ששי מנתיבות חיים כבר תקופה ארוכה על לחם, מרגרינה וגבינה לבנה. משפחת ששי היא רק אחת מכ- 1,000 משפחות מצוקה בנתיבות, אותה מצוקה מולידה גם עבריינים ונרקומנים. כתבנו יצא לסיור בנתיבות עם איש המועצה אליהו פרץ, למציאות של הודעות ניתוק מחברת החשמל, מקררים ריקים וילדים שהולכים לביה"ס עם פרוסת הלחם היחידה שיאכלו במשך היום.

במטבח של אסתר ששי יש מקרר "מקור" גדול ומרשים מדגם "אקס.אל". אולם תכולתו מביישת את חיצוניותו. כל המדפים ריקים, להוציא המדף העליון עליו מונחים זה על גבי זה קופסת גבינה לבנה 5% , ממרח צמחי, מרגרינה, רבע קופסה של טונה ושלוש פרוסות נקניק.
בתוך מזווה המזון שבמרפסת מונחת קופסת מקרוני וקופסת עדשים, שקנתה לה אתמול חברה קרובה, על חשבונה.
מלאי המזון הדל הזה אמור להאכיל אותה ואת ארבעת ילדיה בימים הקרובים.
לא פלא ששלשום, במהלך התוכנית "פופוליטיקה" בערוץ הראשון בטלוויזיה, בדיון על העוני בעיירה נתיבות, התקשרה אסתר לאולפן וגוללה בפני יעקב אחימאיר את מר גורלה.
אסתר ששי, שהתגרשה מבעלה לפני כשנה וחצי, מתגוררת בקומה הרביעית של בית משותף ברחוב הגיבורים. כמה אירוניה יש בשם הזה. שלשום פורסם כי בנתיבות יש למעלה ממאה ילדים שאינם זוכים אף לא בארוחה חמה אחת ביום, בשל מצבם הכלכלי הקשה של בני המשפחה. ואולם, בביתה של אסתר בכלל לא מעזים לחלום על ארוחה חמה.
לדבריה, יש ימים שידה אינה משגת אפילו לקנות לחם לה לילדיה. היא חיה מהיד אל הפה ולמזלה הרב, יש כמה חברות ו"נשמות טובות" בנתיבות, שמדי פעם עושות לה קניות במכולת או בשוק על חשבונן.

דמעות של בושה

אסתר בת ה - 40, עבדה במשך כ - 17 שנה כעוזרת לגננת. ואולם,לדבריה טראומת הגירושין והחובות שהותיר לה בעלה לשעבר, דרדרו אותה למצב נפשי קשה, שהקשה עליה לחזור למסגרת של עבודה. במוסד לביטוח לאומי אישרו לה תשלום של הבטלת הכנסה בסך של
כ - 1,300 ש"ח בלבד, בנוסף לקצבת ילדים לא גבוהה. שני הילדים הגדולים שלה, בנות בגיל 15.5 ו - 14.5 לומדות בקרית החינוך עזתה. שני הילדים הקטנים יותר, בגילאי 8 ו - 12, לומדים בביה"ס "נתיבי נועם".
לשאלתנו, מה אוכלים הילדים במהלך היום, משפילה אסתר עיניה לרצפה ועיניה דומעות.
"הילד בא מביה"ס ומבקש לאכול וקשה לי להגיד לו שאין לי, אבל באמת אין לי, כי אין לי ממה לבשל ארוחה. לפעמים יש פת לחם, אז שמים עליה גבינה לבנה או ממרח צמחי.
אבל לפעמים גם לחם אין לי. היום, למזלי, מישהי קנתה לי על חשבונה גבינה, 10 ביצים ורסק עגבניות. הבת הגדולה לקחה היום לביה"ס סנדביץ' עם ממרח צמחי. אותו תפריט כל יום. מזל שהיא צמחונית. הבת השניה לקחה סנדביץ' עם גבינה 5% והבן הקטן קיבל לחם עם שתי פרוסות נקניק. לפעמים יש לי גם ממרח שוקולד, כדל לגוון להם."
בשר וירקות הם מצרכים נדירים בביתה החד-הורי של אסתר ששי.
"כבר חודש 'לא עשיתי שוק'. בשבת לפעמים אני מערבבת שעועית עם כל מיני חומרים ויוצרת משהו שדומה לחמין." אומרת אסתר. לצרכי החינוך של הילדים הוציאה
כ - 2,000 ש"ח, אבל על טיולים ופעילויות חברתיות בביה"ס, הילדים יצטרכו לוותר משום שאין באפשרותה לממן את ההוצאות הכבדות.

אסתר שקועה בחובות גדולים שהותיר אחריו בעלה לשעבר. החל מחובות בחנויות המכולת והאטליזים, עבור למשכנתא וכלה בחשמל ומים. רק עבור המים והארנונה מסתכם החוב של אסתר בכ - 6,000 ש"ח. מי שמונע, בשלב זה, את ניתוק הבית מזרם המים הוא ממלא ראש המועצה והממונה על תיק הרווחה, אליהו פרץ, המתלווה אלינו לביתה.
פרץ, המורגל כבר במראות המצוקה הקשים כגון אלה השוררים אצל אסתר, מבטיח לה כי ידאג לשלוח מישהו מהמועצה שידאג לקנות עבורה מצרכים מהשוק. אבל, הוא טורח להדגיש, זה לא פתרון לטווח רחוק, אלא סיוע מזדמן.
לדבריו, כך לא ייפתרו בעיות המצוקה הקשות שבישוב. אסתר מעידה על עצמה שבשל בעיות הקיום היומיומיות והמועקות הקשות שבהן היא נתונה. אין מיא מסוגלת לאכול 'כפי שצריך'. "בשנה האחרונה ירדתי 16 ק"ג במשקל וכעת אני שוקלת 45 ק"ג בלבד.
אין לי תאבון..................."

...בישוב, הנמצאות בטיפול המחלקה לשירותים חברתיים בנתיבות. לשון אחרת: 25% מבתי האב בישוב נמצאים בטיפול המחלקה. רק במהלך השנה החולפת הצטרפו למעגל המטופלים במחלקה 170 משפחות וזאת בנוסף ל - 322 קשישים. חשוב לציין, כי 140 מהמשפחות הם של עולים חדשים מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר.
אחת הבעיות הקשות המביאה להתדרדרות החמורה במצב הכלכלי-חברתי היא :
בעיית הסמים. במקביל, מתמודדת המחלקה עם בעיות של הוצאת ילדים לפנימיות ומעונות יום, טיפול בתפקודי הורים, עבריינות, פיגור שכלי, מחלות נפש, נערות במצוקה, בעיות דיור ובעיות אישות.

תקציב קטן

על פי הנתונים הסטטיסטיים הללו, כל עובד סוציאלי בישוב מטפל בכ - 110 משפחות.
התמונה העגומה הזאת הוצגה ללא כחל ושרק בפני שרת העבודה והרווחה, אורה נמיר, במהלך ביקורה בנתיבות לפני למעלה מחודש. אולם לדברי ממלא מקום ראש המועצה והממונה על הרווחה, אליהו פרץ, הרבה לא השתנה מאז.
"יתרה מכך,אומר פרץ, התקציב שקיבלנו למטרה זו השנה קטן בהשוואה לאשתקד.
התקציבים המועברים לשירותי רווחה בישוב כמו נתיבות, דלים ביותר והם בבחינת לעג לרש. המועצה המקומית נתיבות הוציאה במהלך שנת 1993 מעל מליון וחצי שקל מתקציבה הרגיל על מנת לכסות פעולות חיוניות בתחום הרווחה. יחד עם כל ההשקעות שאנו מוציאים, אנו עדיין מותירים מאות משפחות ללא מענה, ללא טיפול והתייחסות."
לדבריו, שיעור ההכנסה לנפש בנתיבות אינו מאפשר חיים בכבוד, והדבר מתבטא במצוקות כמו ניתוקי חשמל ומים, אי יכולת של ההורים לשלוח את הילדים לבתיה"ס עם מזון ראוי, והיעדר יכולת לשלם עבור הספרים ואגרות החינוך. המשפחות הללו רבות מאד והאמצעים של המועצה מוגבלים בנושאים הללו ולכן,לצערי הרב, למשפחות רבות ידביקו את התווית של 'חוסר אונים' לצמיתות, אם הבעיות הללו לא תטופלנה ובעוד מועד."
על השאלה, האם אכן יש ילדים רעבים בנתיבות, אומר פרץ: " יש ילדים במצוקה כלכלית וחברתית. כאשר אבא לא יכול להביא את המשכורת הראויה על מנת לפרנס את המשפחה בכבוד, המשפחה נכנסת לתהליך של הדרדרות ולא פלא שיש לנו נרקומנים ועבריינים.
אנשים הדרדרו למצוקות משום שהמדינה לא דאגה לטפל בהם. אז אם היו מדברים איתי על שנות החמישים, ניחא.
אבל לא יתכן שבשנות האלפיים, מדינת ישראל לא תוכל לתת מענה לאותן משפחות. ואני טוען שיש אוזלת יד של הממשלה בתחום הזה. אנחנו אמונים על התחום המוניציפלי, אבל בנושא הרווחה - קצרה ידינו מלהושיע.

משפחת שרעבי: החיים מתחת לקו העוני
“לפעמים אין לנו כסף לחלב וללחם"

אהרון שרעבי, בן 29 ואב ל5- ילדים, עובד במחלקת התברואה של עירית תל-אביב, מתבייש לצאת מביתו לרחוב. הוא חייב כסף ל3- בעלי מכולות בשכונה, לבני משפחה ולחברים שהלוו לו כספים, כדי שיוכל לקנות אוכל לילדים. משכורתו שחודשית של שרעבי מסתכמת בכ1300- שקלים. נוסף על כך מקבלים הוא ואשתו קצבת ילדים בסכום של כ1000- שקלים. רעיתו מיכל, בת 25, מטופלת בילדים קטנים ואינה עובדת. המשפחה, המונה 7 נפשות, מצטופפת בדירת 2 חדרים ישנה, השייכת למשפחתו של הבעל. בדירה ריהוט דל, ובחדרי השינה הקטנים אין אפילו ארון לבגדים. אלה מונחים בערימות מסודרות על המיטה. דלת הכניסה עומדת ליפול בכל רגע, והדלות שולטת בכל. קרובי משפחה - אף הם שכירים ומטופלים בילדים - מנסים לסייע להם והתגייסו לשלם להם את חשבון במים וחלק מחשבון החשמל. "יש לנו חובות לבנק, למכולות ולחברים, ואני לא יודע איך אצליח להחזיר אותם עם כזו משכורת",אומר שרעבי."לפעמים אין לנו כסף לקנות חלב ולחם. למעשה אנחנו מתכננים את ההוצאות שלנו באופן כזה, שלפחות נוכל לדאוג למוצרים הבסיסיים האלה לילדים. כשאין לנו אוכל, אנחנו הולכים לאכול אצל ההורים שלי. אני כבר מתבייש, אבל המשפחה יודעת מה המצב, והם מביאים לנו.
“בגדים חדשים לילדים או צעצועים כבר הרבה זמן לא קנינו. למרבה המזל, המשפחה מביאה לנו בגדים יד שנייה, וכך אנחנו מסתדרים. גם ילקוטים ישנים לילדים לבית- הספר הצלחנו להשיג ממשפחה וכיבסנו אותם, כדי שייראו כחדשים. בלי עזרה מהמשפחה אני לא יודע איפה היינו היום.
“כואב לי, כשהילדים חוזרים הביתה ומספרים שראו צעצועים אצל ילדים אחרים, ואני צריך לומר כל הזמן, שאין לי. עכשיו הילדה הקטנה רוצה אופניים כמו של ילדים אחרים בשכונה, ואני לא יכול להרשות לעצמי.
“לפעמים אני הולך לעבוד בסבלות בשוק כדי להרוויח עוד כמה גרושים, אבל יש לי בעיות בגב, וזה קצת קשה לי. אשתי ואני יושבים לפעמים וחושבים איך נוכל לצאת מהמצב הזה שלנו. אבל אנחנו לא רואים אור, בגלל שידוע, שכאשר הילדים גדלים, גם ההוצאות גדלות. המשכורת שלי הרי לא תגדל. על דירה משלנו אנחנו אפילו לו מעיזים לחלום. הרי אם אנחנו לא יכולים לדאוג לצרכים בסיסיים לילדים, איך נוכל לשלם משכנתא?
“עכשיו חורף מגיע, ואני מודאג מאוד בגלל הדליפה של גשם מהגג. יש גם בעיה של בגדי חורף לילדים. אני מוטרד מאוד."העניין הוא, שאני עובד קשה כל יום משעה 5 בבוקר, כדי שאוכל לפרנס את משפחתי בכבוד, אבל בתנאים האלה אין לי שום סיכוי". *תמר טרבלסי

"אחרי הלימודים אני הולך לשטוף כלים עד הלילה"
(מאת תמר טרבלסי, כתבת ידיעות אחרונות.)

אומר, א. בן 9 תלמיד בית ספר בתל אביב * תלמידים רבים מגיעים לבית הספר, הממוקם באיזור מצוקה קשה, ללא אוכל, בנעלים קרועות וללא מעילים * אגודת "יד ביד" : רבים מהתלמידים חיים עם הוריהם בדירות נטושות ללא חשמל ומים.
“כל יום אחרי בית ספר אני הולך למסעדה לעבוד שם בשטיפת כלים עד הלילה. אני לא אוהב לעבוד בכלים, המים קרים והעבודה קשה, אבל כך אני מרוויח כסף וגם מקבל אוכל", סיפר אתמול א. בן 9 מיפו.
א. אינו יוצא דופן. עוד ילדים בבית ספרו מנהלים מאבק הישרדות יומיומי. בבית ספר, הממוקם באיזור קשה,שנחשב לאיזור העני ביותר בתל אביב, סובלים תלמידים רבים מבעיות של תת תזונה. ילדים רבים מגיעם, בנעלים קרועות, ללא גרביים, ללא מעילים ובגדים חמים.
בשנה האחרונה קיבלו 200 תלמידים בבית הספר סיוע חומרי ע"י עיריית תל אביב ואגודת "יד ביד". הסיוע כלל רכישת בגדים, ספרים ומחברות. מאגודת "יד ביד" נמסר, כי היא עושה מאמצים לגייס סכומים נוספים כדי להקל על מצוקת הילדים.
“מנהלת בית הספר פנתה לאגודה לקבלת סיוע לילדים. אז התברר לנו, כי רבים מהם חיים עם הוריהם בדירות נטושות, ללא חשמל ומים", סיפרה יו"ר האגודה, שלי חושן. "בחלק מן הבתים הילדים ישנים על הרצפה ובמקרים אחרים אמהות סיפרו, שהן שולחות את הילדים לישון מוקדם, כדי שלא יסבלו את הרעב".

למדריך : שאל את החניכים: כיצד הם מרגישים לאחר שקראו סיפורים אישיים ?
לחשוב שישנם ילדים שחיים בתנאים מחפירים ואפילו לא ידענו על כך ?!!
מודעות לבעיה - זהו השלב הראשון לפני פתרון הבעיה. היום צעדנו צעד משמעותי במודעות.

למדריך: ניתן לסכם בקטע - "קו הבושה".

קו הבושה

הגדרת העוני היא חברתית. היא נפשית. אדם עני מגדל ילדים עניים שיגדלו ילדים עניים, שלא יוכלו לחום אפילו על התקדמות.
ביום שישי מילאה הטלוויזיה את תפקידה והקרינה כתבה על ילד עני ביפו. מיד אח"כ טלפנו כמה נשמות טובות לאולפן.
אנשים רוצים לעזור. לתת כסף, לשפר את המצב, למחוק את המציאות. אחרים, שהתמונות והמספרים סטרו על פניהם השאננות, העלו שוב את הטיעון המוכר - בישראל אין אנשים רעבים.
נכון. צריך להודות. אין בישראל אנשים רעבים שמתגוללים ברחובות חסרי כל, כמו בארצות קפיטליסטיות מסויימות. אין.
פה ושם זקנים עריריים נוברים בלילות באשפת השוק, אבל לילדים אין כאן, למזלנו, חוסר חמור בוויטמינים מפני שיש שמש ופרי הדר בשפע ובזול. וגם הים עדיין בחינם, בחלק מהמקומות. אבל הגדרת העוני, למרות כל הטענות והעובדות האלה, הגדרת העוני היא אחרת לחלוטין. לא בפרוסת הלחם במרגרינה מדובר. גם לא בגרונות העוף שמהם מבשלים, במשפחות רבות, מרק, וקוראים לזה מנת הבשר.
הגדרת העוני היא עמוקה מזה. היא חברתית. היא נפשית. אדם עני מגדל ילדים עניים שיגדלו ילדים עניים, שלא יוכלו לחלום אפילו על התקדמות, על לימודים, על התפתחות. מי מדבר על אוכל, אף על פי שגם האוכל הוא בעיה, כמובן.
מדובר בחינוך. מדובר בשניים או שלושה או יותר ילדים שאי אפשר לקנות להם נעליים או טרנינג חדש והם לא יכולים ללכת לחוג אחה"צ ומדובר ב - 50 ש"ח לחודש שצריך לשלם בעד החינוך האפור. מדובר ברופא פרטי שצריך להתייעץ איתו אם יש בעיה חמורה, ואי אפשר לשלם לו אז מסתפקים במערכת הבריאות החולה, ולפעמים נגרם נזק לילד שעשו לו אבחנה שגויה. מדובר ברופא שיניים שבצפון תל אביב עושה ציפוי וסתימות וניקוי אבן, וגובה הון תועפות.
מדובר בשיוויון ההזדמנויות המפורסם שאבד עליו הכלח. וזאת הבעיה, והיא מורכבת מן הדברים הכי קטנים. תעשו חשבון כמה עולה כל דבר. תעשו חשבון פשוט ותחברו בגד, נעל, כרטיס לתערוכה, חוג קאראטה, סתימה בשן ושולחן כתיבה, וכמה מכשירי כתיבה בסיסיים. ומחברת. ויום הולדת עם עוגה וכיבוד מינימאלי. בלי קוסם או קייטרינג. ואוטובוס. תעשו חשבון, אם אפשר, כמה עולה ההשפלה והבושה וכמה עולה הייאוש של הורים שיודעים שמה שלא יעשו וכמה שלא יאהבו את ילדם לא יוכלו לתת לו כל מה שילד צריך כדי לפרוש כנפיים. ואם לא לפרוש כנפיים לפחות ללכת בדרך הישר, לפחות שלא יעשן סמים ושלא יפרוץ מכוניות.
שלא יגרר לחבורה שתשמוט אותו מביה"ס ותראה לו את הצד השני של המדרכה. צד החיים הקלים.
מפני שאפילו תשדירי השירות של הטלוויזיה משכנעים אותו ללא הרף שלא הלימודים ולא העבודה הם הדרך להצליח, אלא הגירודים וההגרלות.
מי שחי מתחת לקו העוני, אולי לא הולך לישון רעב, אבל קם בבוקר ללא תקווה. והוא יוצא החוצה ורואה חברה שהעשירון העליון שלה הולך ומתרחק ממנו לאופק בלתי מושג.

הוא מביט אל הרחוב ורואה מכוניות חדשות ומסעדות חדשות ורואה בטלוויזיה אנשים ומקומות שדומים בעיניו לגיבורי אגדות.
ולא רק המצוקה אוחזת בצווארו לחנוק אותו, אלא הזעם והיאוש והתסכול. אלמלא הילדים הלבושים "ליוויס" ונעולים "ריבוק" ומספרים על טיול בתורכיה בחופש הגדול לא היה היאוש נורא כל כך.
אלמלא תערוכות הריהוט לעשירים והעלאות השכר לבכירים, לא היה קו העוני חותך עמוק כ"כ בבשרו של מי שלא יוכל לעולם להרים את ראשו מעל למים העכורים. אלמלא היתה האוניברסיטה רחוקה כ"כ מעולם החלומות של הילד העני ביפו, אולי גם הוא היה גדל להבין את המספרים המסובכים של בעלי הסטטיסטיקות המתוחכמים.
ואל תציעו להם נדבות. מדינה מתוקנת איננה קהילה שגבאים ותורמים ועושים מעשים טובים בסתר מנהלים את ענייניה.
מדינה מתוקנת שחשוב לה שבניה יהיו חכמים ומשכילים ומפקדים טובים ומדענים מוכשרים ואנשים בעלי מוטיבציה גבוהה להטות שכם ולהיות שותפים מלאים לבניין ויצירה. מדינה כזאת חייבת להשקיע את כל משאביה בבני העניים.
לא, בבני עניים. בבני אדם. לתת להם גב זקוף ומבט עיניים של יושפל. לתת להם חיים שיש בהם טעם. לתת להם סיבה להיות שייכים לחברה הזאת. אולי הם לא רעבים, אבל הם פצצת זמן.

כל ילד חמישי בארץ, חי במשפחה עניה

אם לוקחים בחשבון רק הכנסות מעבודה, הרי בשנת הדו"ח (1991) חיו בישראל 1,080,700 בני אדם מתחת לקו העוני.
אין עוד מדינה במערב שבה יש כ"כ הרבה עניים - יחסית לגודל האוכלוסייה - כמו בארץ.
בשנה האחרונה הועמקו אי השיוויוניות והפערים בהתחלקות ההכנסות בשיעור של כ- 4%.
משמעותו של נתון זה: העשירים נעשים עשירים יותר, והעניים - עניים יותר.
הדו"ח השנתי של הביטוח הלאומי על ממדי העוני במדינת ישראל התפוצץ אתמול בקול רעש אדיר ומעורר הדים במערכת הפוליטית והחברתית.
"מדינת ישראל אינה יכולה לחיות עם היקפי עוני כאלה, והממשלה לא תוכל להתחמק ממתן תשובות ממשיות." אמר השר בנימין בן אליעזר, הממונה על משרד העבודה והרווחה, במסיבת העיתונאים לרגל פרסום הסקירה השנתית של הביטוח הלאומי.
במאמץ לנטרל - ולו במקצת - את פצצת העוני, מבטיח השר בן אליעזר להיאבק בתוך הממשלה על החזרת קצבאות הביטוח הלאומי לילד הראשון והשני בראשית 1993. אבל הוא מודה, שקשה לו להתחייב על מועד מדוייק. כמו כן, הבטיח השר בן אליעזר להגביר את המלחמה באבטלה, שהפכה בשנים האחרונות לגורם מרכזי המדרדר עוד ועוד אוכלוסיות אל מתחת לקו העוני.
הנתונים מבהילים ומבצרים את מעמדה של ישראל כאלופת העוני בקרב מדינות המערב המתועשות.
אין עוד מדינה במערב, שבה יש (יחסית לגודל האוכלוסייה) כ"כ הרבה עניים כמו בישראל. אפילו בארה"ב המצב אינו כה חמור. אם לוקחים בחשבון רק הכנסות מעבודה, הרי בשנת הדו"ח (1991) חיו בישראל 1,080,700 בני אדם מתחת לקו העוני. מדובר ב - 368,200 משפחות ובהן 373,200 ילדים. משמעותם של נתונים אלה: בגלל המשך השחיקה של השכר הריאלי ובגלל התגברות האבטלה, התרחב מעגל העוני במרוצת 1991 כ - 112,500 בני אדם, שהם 26,500 משפחות, שבהן חיים 21,200 ילדים.
קצבאות הביטוח הלאומי הצליחו לחלץ חלק מאוכלוסייה זו אל מעל לקו העוני.
אחרי תשלומים אלה נותרו מתחת לקו העוני 562,000 נפשות (שהן 152,300 משפחות שבהן 234,600 ילדים). במילים אחרות, סקר העוני של הביטוח הלאומי מצביע על כך, שכל ילד חמישי בישראל גדל במשפחה עניה. כמעט 15% מכלל המשפחות ו - 16.2% מכלל התושבים בישראל מצויים מתחת לקו העוני
גם לאחר קבלת כל התמיכות.

נספחים :
מצב הנוער:

"אתם באמת חושבים שבישראל יש כל כך הרבה ילדים עניים?" כך שאל אתמול ראש הממשלה שמעון פרס את אנשי המועצה הלאומית לשלום הילד, שהניחו על שולחנו את השנתון הסטטיסטי על מצב הילדים בישראל.
ובכן, התשובה חיובית. על-פי המסמך, 438 אלף ילדים מתוך ה- 1,920,418 שבמדינה, חיים בעוני. השנתון, המוגש אמנם בסוף שנת 95', מתייחס לשנת 94', וערכו אותו אשר בן-אריה ויפה ציונית.
"יש מיתוס", אומר ד"ר יצחק קרמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, "שהחברה הישראלית מאד אוהבת ילדים. כדרכם של מיתוסים, הם לא תמיד מבוססים על מציאות. המציאות מעמידה אותנו במקום הרבה יותר נחות ממה שהיינו רוצים לחשוב על עצמינו. אם נשווה את מצב הילדים בישראל לעומת ילדים החיים במדינות נחשלות בעולם השלישי, מצבינו טוב .אבל ההשוואה חייבת להיות מול מדינות מערביות מפותחות, ובה אין לנו הרבה מה להתגאות.
הנתונים אכן קשים. 133,500 ילדים חיו בשנת 94' במשפחות מצוקה, שכל הכנסתן מקצבת הבטחת הכנסה. זהו גידול של 59.4 אחוז לעומת שנת 90'. אחוז גבוה של ילדים כאלה בולט ביישובים שדרות (18.5%), באר שבע (18), אשקלון וקרית מלאכי (17), אופקים ומגדל העמק (למעלה מ- 16).
מוסיף ד"ר קרמן: "הקיטוב בין ילדים שיש להם הכל לבין ילדים שאין להם כמעט דבר, הולך ומחריף, וזה מאד מטריד . כבר בגיל צעיר נוצרת ישראל שניה ושלישית. נכון, זה יפה שלמחצית מילדי ישראל יש מחשבים בבית, אבל לשאר אין, כך שהקבוצה הראשונה תגיע מוכנה יותר לשנות האלפיים. וזה קיטוב מסוכן מאד."
נתונים נוספים:
* 7,000 ילדים, המהווים 3.7% מכלל ילדי ישראל, חיים במשפחות שבהן לפחות אחד ההורים מקבל אבטלה.
* כ- 3,600 ילדים חיים במשפחות שבהן לפחות אחד ההורים ישב בכלא.
* מעל ל- 34 אלף ילדים חיים במשפחות המקבלות דמי מזונות, ובהשוואה לשנת 92' זו עלייה של 17%.
* בישראל יש 72 אלף משפחות חד-הוריות, בהן חיים למעלה מ- 120 אלף ילדים. רוב המשפחות החד-הוריות מרוכזות בגוש-דן ובמפרץ חיפה. בתל-אביב מהווים ילדי המשפחות החד-הוריות 10.8% מכלל הילדים, ובירושלים 4.5%.
* בשנת 94' נפתחו במשטרה 6.477 תיקים פליליים נגד בני נוער, לעומת 6,225 בשנת 93'. 270 תיקים נפתחו בגין עבירות כלפי חיי אדם: פגיעות חמורות של נסיון לרצח, הריגה או פגיעות שעלולות היו להסתיים בלקיחת חיי אדם. 228 תיקים נגד קטינים נפתחו בגין עבירות מין, מתוכם 40 תיקים על אונס ו- 92 על מעשה מגונה בכח.
* 4,266 מעצרים של קטינים בוצעו ב- 94', בהשוואה ל- 3,781 שנה קודם לכן - עליה של 11%. 1,967 מהמעצרים היו לפרק זמן של למעלה מ- 48 שעות .15 אלף קטינים הופנו לשירות מבחן לנוער, ו- 2,700 הורשעו.
* קרוב ל- 1,000 קטינות פנו למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בשנה שעברה. מספר הקטינות שביצעו הפלה עומד על כ- 2,300, ובהן 491 מתחת לגיל 16.
* מעל ל- 20 אלף ילדים היו בטיפול פקידי סעד בעקבות דיווחים על הזנחה והתעללות פיזית, מינית או נפשית. ברוב היישובים דווח על עליה משמעותית במספר הדיווחים על התעללות בילדים בהשוואה לשנים הקודמות.
* 250 ילדים התקבלו לטיפול יום ולאשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים. שיעור הבנים יותר מכפול מזה של הבנות.
* 30 אלף בני נוער לא עבדו ולא למדו בשנת 94'. מספר זה מהווה 6.7% מכלל הנוער במגזר היהודי, ו- 20.3% במגזר הלא-יהודי.
* אחוז הזכאים לתעודת בגרות במגזר היהודי היה 62%. במגזר הערבי - 43%. בין היישובים הבולטים בשיעור הגבוה - קרית-טבעון (71%), חיפה (63), קריית-ביאליק, נשר וכפר-סבא (61) ורמת-גן (57). הבולטים בשיעור הנמוך - טירת הכרמל (24), אילת (26), שדרות (27), בית-שאן ואופקים (28).
* חל גידול בתלמידי החינוך המיוחד. בשנת 70' למדו בו 25,000, ואילו בשנים 4'- 93' עומד מספר המטופלים במסגרות אלה על 63,000.

שאלות (לפי זמן) : עליכם לקרוא את הכתבה ולענות:

1. כמה ילדים חיים בעוני במדינה ?

2. כמה ילדים חיו בשנת 1994 במשפחות מצוקה ?

3. כמה ילדים חיים במשפחות שבהן אחד ההורים ישב בכלא ?

4. משפחה חד הורית היא משפחה שיש בה רק אבא או רק אמא, והוא מגדל את הילדים לבד ממשכורת אחת. כמה משפחות חד הוריות יש בישראל ?

5. כמה תיקים פליליים נפתחו עבור בני נוער בשנת 94 ?

6. כמה ילדים בערך היו בטיפול פקידי סעד בעקבות דיווחים שהם סובלים מהתעללות פיזית, מינית או נפשית ?

7. כמה בני נוער לא עבדו ולא למדו בשנת 94 ?

8. איפה יש יותר בני נוער כאלו - במגזר היהודי או הערבי ?

"הקו החם"

"הקו החם" של אל"י היינו קו המצוקה היחיד בארץ, המתייחס רק לדיווחים ובקשות עזרה במקרים של התעללויות בילדים בתוך המשפחה הקרובה.

הקו החם מציע מספר סוגים של שירות
* יעוץ בטלפון - התייחסות לאלימות מבוגרים כלפי ילדים.
* יצירת מגע ראשוני לטיפול ישיר. במקרים אלו הפונים מוזמנים לאל"י לאבחון
ראשוני או מופנים, בעת הצורך, לרשויות אחרות לקבלת טיפול.
* עזרה במקרי חירום כדי למנוע או להפסיק התעללות הקיימת בעת הפנייה.
* קבלה ורישום של מידע על ילדים בסיכון.
* מסירת מידע, ייעוץ וסיוע בבקשות עזרה.
* תיווך וגישור על הרשויות המוסדיות המוסמכות.

אוכלוסיית היעד לקו החם - מי פונה לעזרה?
* ילדים מוכים.
* הורים מתעללים המבקשים עזרה.
* אנשים שאינם מעורבים במקרה, אך מעונינים לדווח על ילדים בסיכון גבוה או ילדים שידוע כבר כי הם סובלים מהתעללות. בקבוצה זו נכללים אנשי מקצוע כמו עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומורים כמו גם בני משפחה, שכנים וחברים.

סיכום פניות ל"קו החם" ולטיפול

1994
חלוקה לפי סוג הפגיעה
אחוזים מספר המקרים סוג הפגיעה ( בילד )
20.5% 566 פגיעה רגשית (השפלה )
34.90% 963 פגיעה מינית (גלוי-עריות )
44.58% 1,230 פגיעה פיזית והזנחה ( אלימות )
100% 2,759 סה"כ

חלוקה לפי המדווח
אחוזים מספר המקרים הפונה לקו החם
20.44% 564 פניה של הילד או התוקף ( הקורבן להתעללות )
20.07% 747 בן משפחה
20.20% 560 דיווח של איש מקצוע ( מורה,רופא ,גננת,אחות טיפת חלב,וכו' )
32.18% 888 שכן, חבר
100% 2,759 סה"כ


חלוקה לפי אזורים גיאוגרפיים
אחוזים מספר המקרים מקום הפגיעה
18.11% 610 תל אביב - יפו
48.05% 957 ירושלים והמרכז
19.67% 628 חיפה והצפון
14.15% 564 באר שבע והדרום

שאלות - יש לענות תוך 7 דקות.

1. אילו סוגי פגיעות בילדים יש? ( מנה 4 )
2. מי הם הפונים לקו החם - מה מספר המקרים שבהם פנו שכנים או חברים לקו?
3. מה מספר הפעמים בהם פנו ילדים או תוקפים לעזרת אל"י בקו?
4. איזה סוג פגיעה הוא הנפוץ ביותר ( כלומר הכי הרבה מקרים מסוג זה פנו לקו החם ) ?
5. באיזו עיר פנו הכי הרבה אנשים לקו החם , ובאיזו עיר מספר הפניות היה הקטן ביותר?
6. מבחינת אחוזים איזו פגיעה היא הנפוצה ביותר?