במאמר הקודם בנושא הביקורת דיברנו על דרכי ההתמודדות עם ביקורת ועל היחס והבחירה שלנו כגורמים משמעותיים בחוויית הביקורתיות. סיימנו את המאמר בשאלות הללו:
מה ניתן לעשות כאשר אנו מרגישים שהביקורת שנאמרה כלפינו, היא פוגענית ולא מצמיחה?
כיצד ניתן לשמור על עצמנו במקרה שאנו חשים פגועים ומושפלים מביקורת שפגעה בנו?
כיצד ניתן להתמודד ולהשתחרר מביקורת שגרמה לנו "להיקבר" מעט?
כעת בעז"ה ננסה לתת כמה תשובות וכיווני חשיבה לשאלות החשובות:
ב- התבוננות עצמית- היכן הדברים פוגשים אותי.
הביקורת פוגעת בנו במיוחד כאשר היא נוגעת באזורים רגישים שבתוכנו. למשל, מי שחש חוסר ביטחון לגבי מראהו החיצוני, עלול להיפגע ולהיות רגיש יותר מביקורת כלפי הופעתו החיצונית.
מתוך כך דווקא ההתבוננות העצמית, המודעות לגבי אותו מקום פנימי בתוכי שנפגע, שחש חסר ערך, היא זו שיכולה להאיר, ולהבהיר לעצמנו מה באמת קשה לנו. כאשר אנו מזהים את אותה נקודה שמרגישה חסרה, אנו מאפשרים לעצמנו להתחבר אל עצמנו ולגעת בנקודת אמת פנימית בתוכנו. ההבנה והגילוי הפנימי הזה יכולים לסייע בעז"ה "לרפא", למלא ולהתמודד עם תחושת החסר הפנימי הזה.
ג- "כל הפוסל במומו פוסל".
ביקורת נאמרת פעמים רבות מתוך עולמו האישי של המבקר. היא מושלכות כלפינו לעיתים מתוך עולמו של המבקר, מתוך המצוקות או החסרים שלו עצמו. כמו שאמרו חז"ל: "כל הפוסל במומו פוסל". לכן, פעמים חשוב ליזכור ולהבין שהביקורת איננה עניינת ואמיתית כלפינו אלא היא נובעת ממקום בו המבקר לא תמיד מרגיש שלם עם עצמו. כך שביקורת יכולה לנבוע למשל מקנאה באדם אחר שהצליח, ביחס לנקודה שבה האדם הביקורתי עצמו לא הצליח...
ההבנה החשובה שזה "לא שלנו" אלא שלו/ה, מאפשרת לנו להרחיק מעלינו את השפעתה של הביקורת, ולהתרחק מהמסקנה המוטעית שאם אדם זה פסל אותנו, הוא בוודאי צודק...
אלא, אנו זוכרים שביקורת נובעת קודם כל מהמקום האישי של המבקר, וממילא אנו יכולים להתבונן עליה בעין בוחנת ועניינית, להסכים לה, או גם לא.
כמו שכולנו מקבלים לעיתים ביקורת פוגעת, כך כולנו גם זוכים לאנשים שאוהבים אותנו, שמפרגנים לנו ומעריכים אותנו. כאשר אנו חשים פגועים וחלשים מביקורת שקיבלנו, כדאי לעצור לרגע ולהיזכר בדברים טובים שנאמרו לנו. להיזכר באדם שאוהב אותנו, מה הוא חושב עלינו? ואולי גם מה הוא היה אומר לו היה שומע את מה שנאמר כלפינו... כשם שאנו נותנים משקל, כוח ומשמעות רבה לביקורת שלילית, כך נלמד לתת כוח ומשקל גדול גם לביקורת חיובית, למחמאות, למילים טובות וכדומה.
ושוב נזכיר כי כל ביקורת, נכונה ככל שתהייה, היא לעולם איננה משקפת את אישיותו הכוללת. האישיות שלנו היא שלמה ומלאה הרבה יותר מאשר אותה נקודה שאנו יכולים להשתפר בה ולתקן. כאשר הביקורת איננה מאיימת על מכלול האישיות שלנו, היא מקבלת את ההתייחסות הנכון והראויה מתוך פרופורציה, איזון ובחינה. וממילא קל הרבה יותר להתמודד עימה.
ועוד דבר, אחרון חביב. ראיתי פעם סטיקר שכתוב בו כך: "כל עוד אתה חי, סימן שיש לך עוד מה לתקן...". כולנו נולדנו לעולם הזה בשביל לעבוד. בשביל לצמוח ולהתקדם. כול עוד אנחנו ב"ה בין החיים, סימן שיש לנו מה לצמוח, מה ללמוד, ומה לעשות, להשפיע ולתת.
התיקון הוא דבר חיובי, השינוי הוא פתח להתקדמות. ואל לנו להיבהל מכך. אדם שמסוגל לתקן הוא אדם חי, צומח. היכולת ליצור שינוי ולשפר היא מעלה גדולה ויקרה.
בהצלחה רבה!
אודליה מימון, עו"ס, יועצת אישית וזוגית, מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית, מנחת סדנאות ומעבירה הרצאות ושיעורים לנשים בנושאים שונים