שתי שאלות בענייני פוריות

שלום וברכהֿֿ

ראשית, שמחה גדולה על לידת הבת, ותקווה כי בהמשך הדברים ילכו ביתר קלות.

אני מבין את הכאב הגדול, ואת מסע הייסורים שעברתם ביחד. מכיר אותו מלווי זוגות רבים במצב זה, ובעניינים אחרים הקשורים לזוגיות.

השאלה שאת מעלה היא שאלת כבדת משקל, אולם לא ניתן לעצור אותה במקום בו את עצרת אותה. הבה נמשיך את קו המחשבה שלך, וכדי שתהיה שקיפות מלאה ומציאות מלאה של ידע, נדחף כל זוג לעבור את הבדיקות הבאות: סקירה גנטית מלאה כדי לעלות על כל הפגמים הגנטיים האפשריים (לכולנו יש מוטציות בעייתיות); הערכה פסיכיאטרית ופסיכולוגית, שהרי ליקויים בתחומים אלה קשים פעמים רבות הרבה יותר מאשר עיכוב בפוריות; בחינת יכולת התפרנסות כלכלית, כי הרבה מאוד זוגות מתפרקים על רקע זה, וכדו׳. וכמובן, בהקשר שאת מדברת עליו - בדיקת יכולת פוריות של הנשים, בדיקת זקיקים, ביוץ, יכולת לקיים יחסי אישות של שני הצדדים, ועוד ועוד.

אפשר לבחור בדרך הזו, אבל צריך להבין את המשמעויות שלה. בסופו של דבר התוצאה תהיה כפולה: ראשית, אף אחד מאתנו לא שלם ולא מושלם, ובסופו של דבר מרוב פחדים וחששות ובעיות - לא נתחתן, על כל המשמעויות האישיות והכלכליות של כך. חלק מהמציאות בעולם המערבי נובע גם מזה (לא רק). מעבר לכך, הציפייה לחיי נישואין מושלמים, בשל כל הבדיקות האלה, תביא לכך שכאשר חיי הנישואין ייתקלו בבעיה מסוימת, זו תהיה הפתעה ומבוא לקריסה מוחלטת, שהרי הציפייה הייתה שהכל יהיה בסדר, שהרי בדקנו את רוב הבעיות.

על כן, הדרך בה צועדת האנושות, ואנחנו בתוכה, היא אחרת. היא מטמיעה בנו את ההכרה שנישואין הם מסע משותף אל ה״לא-נודע״, וכשאנו כורתים ברית נישואין אין אנו יודעים באמת מה עומד לפנינו, ועל כן אנחנו תרים אחר שותף/שותפה למסע אל הלוא נודע הזה. פעמים רבות אמרתי לבחורים בישיבה שלדעתי זוהי השאלה היחידה שבני זוג צריכים לשאול את עצמם לפני הנישואים. במקום שהפגישות תיראנה כמו ראיון עבודה, בו כל אחד שוטח את ציפיותיו ובוחן האם העומד ממול מקיים אותן, יהיה נכון לחפש רק דבר אחד: אמון בשותפות במסע אל הלוא-נודע, ושיקויים בהם ״אהיה אשר אהיה״ - בכל מצב ובכל תנאי. וזאת בשל העובדה שגם אם נניח שיש בידנו לקבוע התאמה מוחלטת וחסרון בעיות מוחלט בבדיקות אלה או אחרת - החיים מזמנים לנו כל כך הרבה הפתעות, ו״רבות מחשבות בלב איש״, ובשל כך מה שנכון בגיל הנישואין אינו נכון בהכרח עשר שנים מאוחר יותר.

האם באופן קיצוני ? לא. לא טוב לשום דבר להיות קיצוני. ועל כן, כאשר ידועים פגמים גנטיים, כאשר יש מחלות נפש ברקע, כאשר יש סערה בתחום הנטיה המינית - כאן חובה לבדוק ולספר ולומר. עמדתי ההלכתית היא שהסתרת מידע כזו היא עבירה חמורה גם כלפי שמיים (״מדבר שקר תרחק״), וגם כלפי בן או בת הזוג (״מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך״), ומעלת לעתים גם שאלה על תקפות הנישואין בכלל (״מקח טעות״). אולם להתחיל במסע של בירור כל התקלות האפשריות - יהיה דבר לא נכון לעשותו.

לגבי ״בנק זרע תורני״: אני מניח שבנק כזה לעולם לא יקום. הוא לא יקום לא רק בגלל שאלות הלכתיות הנוגעות לקדושת הברית, אלא גם ברמת העיקרון: ההנחה כי יש השפעה כבירה של יראת שמיים על זרעו של אדם היא כנראה מפוקפקת מאוד, ומה שביסודו של דבר קובע את דרכו של אדם הוא האהבה והחינוך שהוא מקבל מההורים, והבחירה החופשית שהוא בוחר.

אשוב לברכתי שישמח ד׳ אתכם בדרככם ובבתכם, ושהכל יהיה קל יותר בהמשך.

כל טוב ותודה על השאלה