נפילות באינטרנט ויצר הרע: למה אני ממשיך ליפול ולהתחרט?

שלום לך.

שמח שאתה מפיק תועלת מהמענה שלנו! אנחנו ממש כאן בשבילך ובשביל כל מי שמרגיש צורך לשתף.

הדוגמה שנתת היא מצוינת. זוכר בערך באיזה גיל התחלת לשמור על הפרדה בין בשר לחלב? די מזמן. זוכר באיזה גיל היה בך בכלל חשק לאכול דברים? כנראה מהשנייה שבה נולדת. היה לך המון זמן להכיר את התחושות האלה ולהתמודד איתן. אבל היצר המיני הוא דבר יחסית חדש בשבילך, וממילא גם הציווי לא לגלוש איתו (תרתי משמע) למקומות אסורים ולא צנועים, גם הוא די חדש. ולכן קשה להצליח מיד ובמאה אחוז בהתמודדות.

היצר המיני הוא דחף אנושי בסיסי. הוא חשוב גם לאדם הפרטי, כדי שיוכל לממש את עצמו באופן מלא, לאהוב, להקים משפחה ולבנות את עולמו, וגם למין האנושי ולעם היהודי. שתהיה המשכיות של העולם. כמו דחפים טבעיים אחרים, יש לו צדדים פחות נחמדים. לאכול זה טבעי, אבל לפעמים אוכלים יותר מדי. לפעמים אוכלים לא בריא. ויש כאלה שגם אוכלים לא כשר. יש כאן מכשולים! אבל הבעיה היא לא יצר האכילה, אלא הדרך שבה אנחנו עוברים בהבנה של היצר ובהתמודדות איתו.

בנפילה יש שני צדדים. צד אחר הוא מה שרובנו חווים מול הדחף הטבעי: יש צום, ובכל זאת אכלתי. יש הלכות צניעות, ובכל זאת נפלתי. אבל יש גם צד נוסף שהוא יותר סמוי: הצד הרגשי. הצד הזה כל הזמן מטיף לנו כמה אנחנו גרועים בגלל שנפלנו. הוא יוצר צער גדול, לפעמים גם מנפילה קטנה. ולפעמים הצער הזה מחליש אותנו, ומרוב חולשה אנחנו נופלים שוב. גם הצד הזה הוא טבעי, אבל בהחלט כדאי להילחם בו ולהתמודד איתו. הוא לא נחוץ לנו. היצר הרע המהותי הוא לא היצר שאומר לנו לאכול ולשתות ו"ליהנות" לפעמים גם מדברים שלא מותרים.

היצר הרע הוא זה שאומר לנו: "יש לך יצר, ולכן אתה רע". וזה פשוט לא נכון. זה שעשיתי משהו רע, לא הופך אותי לאדם רע. זה שנפלתי במעשה לא טוב, לא אומר שאני כולי כזה. זה לא משקף אותי! ואגב, תוכל לשים לב שרוב שעות היממה אתה עושה דברים שהם כן מותרים. זאת עובדה. אבל את היצר הרע זה לא מעניין. הוא מנסה לקחת כל פסילה קטנה, ולהגדיל אותה כמה שיותר. וזה לא עושה שום דבר טוב.

אתה מרגיש שאתה מפסיד במלחמה, אבל עובדתית זה לא נכון. כי המלחמה היא בכל החזיתות: בכיבוד הורים, בתפילה, בכשרות, ביחס לחברים, ובעוד מיליון פרטים. אתה כן מפסיד לפעמים בקרב. ואין מלחמה שבה צד אחד מנצח בכל הקרבות, והשני רק מפסיד. אבל במלחמה אתה לחלוטין מנצח. כי את רוב הקרבות אתה כן מנצח. אלא אם כן תספר כאן שאתה לא הולך לביצפר, כל היום רק צועק על הורים, מתחצף לחברים, מקלל, מרביץ משתכר ומשחית תחנות אוטובוס. לא נשמע לי שזה מתאר אותך. יש בך המון טוב, יש לך המון הצלחות, ודווקא בגלל זה כשיש כישלון נקודתי או נפילה - זה מאוד בולט. אבל זה לא אומר שאתה מפסיד. להיפך.

איך מונעים נפילות?

דבר ראשון: מחזקים את יכולת ההתמודדות איתן. כאשר נפילה היא "קטסטרופה", באמת נורא קשה להמשיך הלאה. ויש לחץ מאוד גדול לעצור אותה בכל מחיר. אבל לחץ לא עוזר לביצועים. הוא מחליש. ולכן חשוב לקבל את העובדה שיש נפילות, ותמיד יהיו. המטרה היא לא לעצור אותן לחלוטין, כי זה לא ריאלי. לא בתחום המיניות, ולא באופן כללי. אנחנו שואפים כמובן לצמצם, אבל בלי לנקוב במספרים. ליפול זה טוב? לא. האם זה סוף העולם? בהחלט לא. וכך או אחרת זה ימשיך לקרות.

דבר שני: לקום. לפעמים אנחנו כל כך מתרכזים ברגעים שלפני הנפילה, בשאלה "עשיתי או לא עשיתי", עד שהצד השני חומק מאיתנו לגמרי. מה שאנחנו עושים ואומרים לעצמנו אחרי הנפילה, משמעותי לא פחות ומשפיע על הנפילות הבאות. ככל שנרד על עצמנו, נתאבל ונתייאש, נגדיל את הסיכוי לנפילות נוספות. אבל ככל שנדבר עם עצמנו באופן בוגר, מחזק, אמיתי, נחדד את הזמניות של הנפילה, נדגיש את כל הטוב שכן יוצא לפועל, זה יאפשר לנו לא לחוות את הנפילה כהתרסקות, לא לחוות את עצמנו ככישלון. כשאנחנו יצאים מהנפילה חזקים יותר, ממילא יש לנו יותר כוחות להתמודד עם הפיתוי הבא.

וכמובן: לא להישאר לבד. לדבר, לשתף, לכתוב, לא לתת למחשבות בראש להשתלט, לא להישאב למעגל הסגור של האשמה עצמית ובושה ותסכול. וגם אחרי נפילה - לעשות משהו טוב. לעשות משהו משמח. לעשות משהו אקטיבי. לא לעמוד בפינה. לשבור את המעגל הזה של הנאחס.

מוזמן לספר מה דעתך ולהמשיך לשתף אותנו. כאן באתר:

makshivim.org.il/ask-away

ובעיקר במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים