למה חשוב ללמוד גמרא?

שלום לשואל היקר

הגמרא אומרת שחייב אדם לשלש לימודו, שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, ובגמרא מבואר שבכל יום ויום צריך ללמוד גם מקרא וגם משנה וגם תלמוד. וכך אנו מקיימים את מצוות התורה והגית בו יומם ולילה.
הסיבה שחייב אדם ללמוד שליש שליש ושליש היא מפני שכל חלק מהתורה הוא חשוב ונחוץ:
המשנה היא הבאור של המקרא, והתלמוד זה הבאור של המשנה וכיון שאין אנו יכולים לפסוק בימינו הלכה מהגמרא עצמה, כי ישנם כללי פסיקה רבים ביותר כולל יוצאים מן הכלל, לכן מלבד לימוד התלמוד אנו מחוייבים בלימוד ההלכה.
כבר כתבו הגאונים כי התלמוד הוא חיי האומה הישראלית. יש בו הכל, הוא כולל את מצוות התורה ואת באוריהן עם דברי חכמים בהלכה ובאגדה, במוסר בנגלה ובנסתר. יש חשיבות עצומה ללימוד הגמרא.
אילו היינו צריכים להכיר בלבד את חוקי התורה כי אז היה די בלימוד ההלכה המעשית בספרי הלכה בלבד, אבל הלא אנו מצווים "וחי בהם" צריכים לחיות את דברי התורה, וכבר אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו, "אמור לחכמה אחותי את" התורה הקדושה צריכה להיות לנו כמו אחות אשר באהבתה נשגה תמיד.
נכון שאת מצוות לימוד התורה נקיים גם בלימוד מקרא וגם בלימוד הלכה, אך יש בתלמוד מה שאין בהלכה - המשא והמתן החי, הזורם. התלמוד הוא בית מדרש פעיל, זה אומר וזה מקשה, זה מתרץ וזה מוסיף תירוץ, זה מדמה דבר לדבר וזה אומר שאינו דומה הדבר, זה מביא ממרחק לחמו וזה מוצא לו אח ועזר מבית מקרוב, החכם האחד נזעק להביא לו ראיה מן התורה, והחכם השני אומר שדברי התורה בפסוק זה מכוונים לענין אחר. וכך אתה מוצא את חכמי ישראל במהלך הלימוד חי ותוסס כאשר תלמידי חכמים נוחים זה לזה בהלכה ומכבדים זה את זה.
ואם אמנם בתחילת הלימוד הם מנגחים זה את זה בהלכה, וכל אחד מדבר ואש יוצאת מלשונו אך בסוף נעשים אוהבים זה לזה "את והב בסופה" בלימוד התלמוד אתה רואה לנגד העינים את התהוותה, קבלתה ומסירתה של התורה שבעל פה. זהו לימוד המחבר בין הדורות הראשונים והאחרונים. המקשר את חכמי המשנה שבארץ ישראל עם חכמי התלמוד שבבבל וכל מי שעוסק בתלמוד יודע כי יינה של תורה חביב הוא, מרתק הוא, גם אם נשארת בקושיה שאין עליה תשובה עד אשר יבוא תשבי ויתרץ קושיות והויות, השאלה נשאלה, הענין מתברר, וכך אתה מוצא שמשנה אחת הנראית לך כפשוטה עוסקת במציאות אחרת, ואלמלא הגמרא לא ידעת את פירושה הנכון. יש פסוקים בתורה מועטים בנושאים מסויימים, קח לך את מצוות סוכה, ממש פסוקים אפורים אך בתורה שבעל פה יש לך את כל מסכת סוכה. התורה גילתה טפח וכיסתה טפחיים וחכמי התלמוד הרחיבו והרחיבו ופסוקים ספורים מתבארים בגמרות שלמות.
חכמי ישראל נקראו סופרים ודבריהם דברי סופרים לפי שהיו סופרים ומונים כל אותיות ותגים שבתורה. ואיך אנו יכולנו לעמוד על טיבו של קוצו של יו"ד או על חסר ויתר אלמלא האירו לנו את עינינו חכמי התלמוד.
מי הוא זה אשר מלאו ליבו להכנס אל חדרי המלך, מלכו של עולם בביאור התורה אלמלא חכמי ישראל המסייעים בידו ומראים לו את הדרך בה ישכון אורו.
אשר על כן אשרינו שזכינו ויש לנו את התלמוד, את חכמת התנאים והאמוראים. שדווקא בתקופה של שפל לאומי, לאחר חורבן הבית השני, הקימו עולה של תורה. דווקא בזמנים שצר ומצוק מצאום כאשר רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, כאשר שישה תלמידים מתכסים בטלית אחת. ועם כל זה שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל זהו דורו של רבי יהודה ברבי אילעי, כאשר בדורו היתה עניות גדולה וכגודל העניות כן גודל עושרו הרוחני. "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'"
אמנם "במחשבים הושיבני כמתי עולם" ואף על פיכן בחשכת הגלות מצאו להם את חכמת הגמרא
ודוקא בדורנו אנו חייבים להחזיק טובה למלכו של עולם אשר זיכה ואתנו באוצרות של אוצרות של לימוד התלמוד.
פעם, היו משפחות בודדות אחת מעיר ושתיים ממשפחה שהיה להם ש"ס שלם בביתם.
היום כמה ש"סים יכולים להימצא בכל בית ובית.
אתה יודע שיש לך אפשרות ללמוד תלמוד עם מפרשים כאלה ואחרים, תלמוד עם תרגום, תלמוד בעל פה, תלמוד בטלפון, תלמוד בקלטות, תלמוד בתקליטורים למחשב, תלמוד באינטרנט, העיקר שנלמד.

וכבר כתב הר"י מיגאש במסכת בבא בתרא ק"ל על התלמוד שפוסקים הלכה רק לאחר עיון ודקדוק בו, כי הוא בעצמו נכתב לאחר דקדוק רב של חכמי כמה וכמה דורות.
וכל בית ישראל צריכים להחזיק טובה לחכמי התלמוד בכלל ולרבינא ורב אשי בפרט שהם "סוף הוראה" (בבא מציעא פ"ו ע"א) הם שטרחו לבאר את דברי התנאים וברוב דיוקם ודקדוקם בהם העמידו הלכה על בוריה (רש"י מסכת נידה כ"ז ע"ב)