כיבוד הורים

אפשר לראות כאן שלוש שאלות נפרדות:
1. כיצד לכבד הורים.
2. כיצד להשתפר בהכרת הטוב לכל אדם בכלל ולהורים בפרט.
3. היחס המעשי ל"מצעד התועבה".
תשובות
1. כיבוד הורים מוגדר על ידי חכמינו ז"ל בגמרא: מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. הכוונה הכללית של הדרכה זו – לסייע להורים בכל דבר בו דרוש להם סיוע. אם ההורים מבקשים ללכת למכולת, לנקות את הבית או להגיש להם משהו לאכול או לשתות, אלו מספר דוגמאות הכלולות בדברי הגמרא. דוגמאות אלו הן רובד אחד, ואולי הבסיסי ביותר בכיבוד הורים. אם נרצה לעלות לרבדים גבוהים יותר, כמעט ואין לדבר סוף. הגמרא נותנת דוגמאות גם לכיבוד הורים ברמה גבוהה ביותר, כגון הסיפור על אימו של ר´ טרפון שיצאה למחוץ לבית יחפה כדי לחפש נעל שאיבדה והוא התכופף ושם ידיו תחת רגליה כדי שלא יתלכלכו.
לפי זה כיבוד הורים כולל בתוכו גם מעשים קלים ופשוטים וגם מעשים לגמרי לא פשוטים.
כמו בהרבה נושאים, כדאי גם בכיבוד הורים להתחיל מן הנקודה בה אתה מרגיש שהיא סבירה כרגע עבורך, כמו הדוגמה שנתת – לומר תודה לאמא על אוכל טעים שהיא טרחה והכינה. להתמיד ולהתחזק בכיבוד זה, ואתה כבר תרגיש מתי כיבוד ברמה זו כבר הפך להיות אצלך דבר פשוט, ואתה מעוניין לעלות עוד מדרגה. בהצלחה!
2. הכרת הטוב היא מידה טובה וחשובה. היא גם תורמת לבניית האישיות שלך עצמך, וגם מוסיפה אהבה בין אנשים. ייתכן והמבוכה שנגרמת לך כאשר אתה מכיר טובה למישהו, במקרה שדיברת עליו – אמירת תודה לאמא, נובעת מן העובדה שאינך יודע כיצד יגיב מי שאתה אומר לו תודה כאשר לא היה רגיל לשמוע זאת ממך. נו – מה היתה התגובה? אני משוכנע שהיא שמחה גם על התודה שהיא קיבלה וגם על ההתקדמות שלך בחינוך עצמך. אולי אפילו היא עצמה היתה במבוכה בפעמים הראשונות ששמעה ממך אמירת תודה... אל תרתע מלהמשיך להכיר טובה ולומר תודה משום שמדבריך ניכר שאין אמירה זו אצלך מן השפה ולחוץ, אלא נובעת מעומק ליבך. ובאשר לביישנות, היא תופעה טבעית אצל בני ישראל שהם ניכרים בכך שהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כדאי לך לנצל התעוררות זו לשני כיוונים. האחד – להמשיך בהכרת הטוב בסביבה הקרובה אליך ולהרחיב את המעגל בהדרגה, ולהמשיך גם לנושאים אחרים כמו להיזהר שלא לכעוס, להשתדל לעזור וכן הלאה.
והשני – להפנות את הכרת הטוב גם כלפי הקב"ה, להבין שהוא זה שעושה לנו את הטובות הגדולות ביותר. מתוך כך להתכוון יותר בתפילה, וכן הלאה.
3. היחס למצעד התועבה שאתה מכנה בצדק מצעד הזוהמה. תחושת הסלידה כלפי אותה הפגנה מובנת וטבעית לכל אדם שעדיין נשאר בצלם אדם. אולם לגבי צעד מעשי של נתינת מכות יש לשלול באופן מוחלט. ראשית, משום שמכות לכשעצמן הן מעשה כל כך שלילי עד שמשה רבינו קרא לאדם שרק הרים יד על חבירו ועדיין לא הרביץ לו - רשע. מכות מותרות רק בבית דין וגם זה בתנאים מאד חמורים. יש אמנם מקום גם לאב שהיכה את בנו והרב שהיכה את תלמידו, אבל גם במקרים אלו מדובר על מכות אוהב שגם באופיין וגם בעוצמתן הן ניכרות שבאות מאוהב, וגם יש להן מטרה טובה גם בעיני המוכה. בשאלתך, דומני, לא מדובר במצב זה...
שנית, מן הצד הפרקטי – מה אתה חושב להשיג והאם אתה חושב שעל ידי הרבצה תוכל להשיג זאת. חשוב בעצמך. אני משוכנע שגם אתה תגיע למסקנה שאין מקום למכות. אם תחושת הסלידה מן המצעד גדולה כל כך, אולי כדאי לא להתקרב כלל לאיזור המדובר.