שאלה
לרב שלום! קודם כל תודה על התשובות שלך ושל רבנים אחרים שמלוות אותי בחיי, פשוט עבודת קודש-תודה!
עכשיו לגבי מה שאני מרגישה,קוראים לי מוריה. אני מדריכה של שבט הרא"ה בסניף בני עקיבא בחצור הגלילית, אני בת 16 וחצי ולומדת באולפנת מירון...בזמן האחרון אני מסתייגת מהחבר'ה בסניף ולא נהנת מחברתם, כי אני מרגישה שהתחזקתי ויש הרבה דברים שאני רוצה להקפיד עליהם ובכלל כל האוירה שיש ממש מפריע לי ולא נעים לי להיות שם. זה ממש שינוי בשבילי כי עד לא ממזמן זה לא כ"כ הפריע לי כמו עכשיו, ידעתי שהדברים המסויימים האלה לא טובים ושהאוירה לי אידאלית אבל הצלחתי להבליג, עכשיו זה ממש מפריע לי, וזה גורם לי לא להקפיד לבוא לדברים של הסניף במיוחד עכשיו שהסניף זקוק לאנשים שיעשו אוירה טוב יותר, אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה לעשות את, ורוב האנשים שבדיעה שלי לא נמצאים כ"כ בסניף, הם די התייאשו, אני מרגישה שאני לבד במערכה הזאת ושאני לא מסוגלת להלחם בה, וזה פוגע בי ומציק לי, האם אני אמורה להתרחק מהסניף, וכך להתרחק מהחבר'ה שאני יכולה להשפיע עליהם עם המון מאמץ, והארה חשובה, שלא תבין שהסניף שלי מבחינה דתית, חברתית ופעילות לא טובה, אלא ממש להיפך הוא ב"ה סניף יחסית טוב, אבל אני מדגישה יחסית, הוא כרגע בשנת ירידה אבל בסה"כ הוא סניף טוב, בעז"ה נתעלה ונשתפר! אבל מה איתי איפה אני נכנסת בכל התמונה, נכנסתי לשנה ממש קשה בסניף כמו שאמרתי קודם, שנת ירידה וכמו שהזכרתי קודם הרבה חבר'ה שחושבים כמוני לא כ"כ מעורבים בעניין, אני מרגישה שאני לבד, אני מתוסכלת, יש לי עם מי לדבר אבל אין לי עם מי לעשות, כל השנה רק דיברתי והרגשתי פיספוס אני רוצה לעשות, והבנתי שאם אין אני לי מי, אבל אני לא יודעת אם יש אני אצליח לבד, אם זה בסדר שזה יבוא על חשבוני, ושוב הרגש שלי מציק לי! ובכל זאת על האנשים שעזבו כ"כ כעסתי, עכשיו אני ברגע האמת, מה אני עושה???
מחכה ומצפה לתשובתך במהרה!
תודה רבה!!! מוריה!
תשובה
בסד
שלום רב.
תבורכי משמים ,
ותתחזקי הכפלים,
כי זכות לך ממרון,לא מיומים.
גם החינוך של הרב קפאח והצוות הנהדר... נותן פירות .
(אני יודע כי אשתי משקיעה ימים ולילות בכן ..כמו ביתר תלמידותיה באולפנה.)
יש לך כוחות יש לך יכולות ..להעלות את הסניף כןלו לרמה אחרת.
תקבעו הסניף ימי לימוד קבועים.
תקבעו חוגים רק למעונינים לעלות במעלות התורה בלבד.
תתנדבו לפעילות חסד בבתי חולים וא לנצרכי סעד.
כי תורה עבודה וגמלות חסדים .הם ערובה לקיום העולם.
(ואם חלילה לא תצלחי אל תהססי לפנות שוב ונשקול יחד את המשך הדרך לא תמיד צריך ללכת עם הראש בקיר....)
בברכה