רבים כבר כתבו על הריאיון של נאור נרקיס ונווה דרומי ב"קבינט שישי", ועל ההתבטאות האומללה עד מגעילה שלו על כך ש"בני הישיבות מתים יותר כי הם עושים שירות מקוצר". כבר התייחסו לכך שנרקיס מכליל את כל הדתיים תחת ישיבות הסדר ומתעלם מאלו שעושים שירות מלא, שהוא רוקד על הדם של אלו שהקריבו את עצמם כדי להגן על המדינה או התייחסו לכך שהוא עצמו בוגר יחידת מודיעין - ושאפילו פרש ממנה לפני שסיים את השירות בגלל סיבות כאלו ואחרות. אבל בעיניי הדבר המסוכן ביותר באותה אמירה היא לאו דווקא השימוש הציני בגיבורי ישראל - אלא התגובות שהיא עוררה מהשטח.
הסערה ברשת אומרת הכל
כי אם נרקיס עצמו היה מעוניין להטריל לבדו את הציבור - ניחא. הוא פעיל פוליטי שמעוניין להתברג במקום טוב ברשימת "הדמוקרטים" ולכן דואג לעורר כמה שיותר פרובוקציות. הבעיה מתחילה מכך שברחבי הרשת ישנם אנשים רבים שלא רק שמגבים את דבריו ומצדיקים אותו בכך ש"סוף סוף מישהו אומר את האמת" - הם גם משתמשים בנתונים שהוא מביא - אותם כל אחד יכול להפריך בקלות - כדי להתנגח בציבור שעד כה חשבנו שיש קונצנזוס על תרומתו הרבה למדינה בעקבות ההקרבה הענקית שהוא ספג במלחמה ביחס לחלקו באוכלוסייה.
כך למשל התבטאויות כמו "אוכלי מוות שרוצים להפוך את הצבא למשיחי" או אנשים שקראו להפסיק את ההתחשבות בדתיים במערכת הצבאית נשמעו ברחבי הרשת, כשאליהן הצטרפו גם אלו שלקחו את מכתב 25 ראשי הישיבות - שקראו לתלמידיהם שלא לשרת בחיל השריון אלא במקום אחר בגלל הרצון לשלב נשים בטנקים - וחיברו את הטענות ל"משיחיות" גם להשתמטות ממוסדת. "אותנו לא שאלו איך אנחנו רוצים לראות את הצבא", קראו המוחים. "אז שגם אתכם לא ישאלו".
דה-לגיטימציה לציבור שלם
ודווקא בגלל זה, התגובות האלו צריכות להדאיג כל מי שאכפת לו מהחברה הישראלית. לא מהסיבה שהן עלולות לפגוע בציבור הדתי - אלא כי הן מסמנות נכונות להפוך ציבור שלם לשעיר לעזאזל פשוט בגלל שאינו חושב "כמו שצריך".
הרי גם מי שחולקים על עמדותיהם של רבנים כאלה ואחרים, או על דרישות דתיות בתוך הצבא, יודעים להבחין בין ויכוח לגיטימי לבין דה־לגיטימציה של ציבור שלם. לא במקרה אפילו ראשי האופוזיציה - כולל יאיר גולן, ראש מפלגתו של נרקיס - מיהרו לגנות את דבריו של הפעיל הפוליטי. אפילו הם הבינו שיש קו שאסור לחצות, ולהשתמש בנופלים כדי לנהל את הוויכוח זו חציית הקו ממזמן.
טעות ציבורית עמוקה
והאבסורד גדול אפילו יותר כשמסתכלים על המציאות הישראלית של 2026. בזמן שהמערכת הפוליטית והצבאית מחפשת דרכים להרחיב את מעגל המשרתים ולגייס אוכלוסיות נוספות, ובראשן הציבור החרדי, יש מי שבוחרים להפנות את האש דווקא כלפי אחד הציבורים שנושא כבר שנים בנטל ביטחוני כבד במיוחד.
במקום לשאול כיצד מצרפים עוד ישראלים למשימת ההגנה על המדינה, הם עסוקים בלערער על הלגיטימיות של מי שכבר נמצאים בחזית. מילא היה מדובר רק בכפיות טובה, אבל יש כאן גם טעות ציבורית עמוקה. חברה שמתחילה לזלזל במי שמתגייסים, משרתים ונופלים למענה, לא תחזק את המוטיבציה לשירות - היא רק תעמיק את השסעים שבין אלו שכבר נושאים בנטל.