שאלה
שלום!
טוב,בעקרון למדתי עד עכשיו באולפנא ועכשיו חזרתי הביתה לחופש...אני לא בנאדם שנוהג להיות הרבה בבית-אין לי שניה כזות אבל החופש החלטתי להתנתק קצת מהעולם החיצון ולהיות רוב הזמן בבית.זה הולך לי די טוב אבל כאן התעוררה לי בעיה-אני לכ הזמן רבה עם ההורים שלי.
אמא שלי אומרת שהיא אף-פעם לא הכירה אותי ככה וכל היום היא מעירה לי ואז אנחנו רבות.
אני מרגישה שאני כבר לא יכולה וגם אמא שלי משתגעת מיזה.ועל כל דבר שאני עושה יש לה טענות ושום דבר לא מוצא חן בעיניה-היא מגבילה אותי ואוסרת עליי כל מיני דברים ואני לא יכולה!
אני בכלל לא נהנית לריב איתה-ממש לא! וגם לדבר איתה על זה אני לא מצליחה כי בערך כל דבר היא אומרת לי שזה חוצפה וכאלה...
אני לא יודעת מה לעשות!אני לא רוצה להמשיך ככה ואני לא יודעת מה יהיה הסוף,בקצב הזה אני מעדיפה לא לדעת...
גם הרבה פעמים אבא שלי אומר לי שלחברות שלי בטלפון ובכלל אני לא מדברת ככה ואני כן רוצה לעשות עם זה משו!
למה אני לא מתנהגת לאמא שלי כמו שצריך?למה אנחנו כל הזמן רבות?
אני לא מצליחה לכבד אותה אפילו במינימום-אני לא רוצה שזה ימשיך ככה.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
תודה רבה וסליחה על האורך.
תשובה
שלום רב
ראשית התופעה אותה את מתארת היא טבעית הגם שהיא אינה רצויה.אחרי זמן רב בו את לא נמצאת בבית ויצרת קשרים אחרים קשה לשנות הרגלים וסגנוני התנהגות להם התרגלת ומכאן שורש הקשיים.עצתי לך שתחשבי מה הן רצונותייך מעצמך בחופש ותנסי להבין מה הן הציפיות של הורייך ממך ואח"כ קחי את הורייך לשיחה עך כוס קפה לליבון הנושאים.
בהצלחה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם