שאלה
1. בתשעה באב, אתמול, ביקרה את אימי חברת ילדות. אישה זו איבדה את בנה בן ה-17 שנדקר למוות ע"י חבריו בגלל ויכוחי סרק בניהם. במהלך שיחתנו התברר שאחותו של החשוד בהריגה (ההרשעה היתה הריגה) היא חברתי ללימודים מעבר לים, במקום מושבי כיום. האם ביקשה לציין עובדת ביקורה בבית אימי, בפני החברה לכשאחזור לחו"ל, בקשה שחזרה על עצמה. הבטחתי לעשות כן, אך אני יודעת שציון עובדה זו בפני החברה יבייש אותה עד מאוד, ואני מתחרטת על הבטחתי לאם, מה עליי לעשות?
2.במהלך השיחה עם האם, ניסתי להקל על מצוקתה, ואמרתי משפט כמו זה: "לא אכפת לי למות בגיל צעיר, הרי חיינו על האדמה לא קלים..." - דבר שלא נכון, ואני מצטערת על אמירתו, האם יש לי מחילה על אמירת משפט קל דעת שכזה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ערב טוב
שאלה טובה שאלת.
מחד, ניצב ערך האמת וחובתו של האדם לעמוד בדיבורו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בכיבוד הורים. מאידך, ניצב ערך השלום וחוסר הרצון לבייש את החברה ללימודים.
חז"ל הדריכו אותנו ש'משנים מפני השלום'. כמובן שראוי לשקול הנהגה זו בזהירות, אך כמדומני שבמקרה המתואר כדאי להשתדל להימנע מלבייש את החברה, גם אם מדובר בשינוי ההתחייבות לאמא. ייתכן ובשלב כלשהו אפשר יהיה להעלות את הדברים באופן שלא יבייש את החברה (כהערת אגב, אולי בארבע עיניים, אולי מתוך עמדה של תשובה וחמלה לקראת אלול ויום הכיפורים העומדים בפנינו, איני יודע), וייתכן לעומת זאת, שיהיה אפשר לשתף את האמא בהתלבטות ובדחיית מימוש ההבטחה למועד מתאים. קשה לי להביע עמדה ברורה בשתי הערות אלו ללא היכרות עם הנפשות הפועלות.
קיצורו של דבר - אם אפשר (מתוך רגישות) לעמוד בהבטחה או להסביר לאמא על דחיית מימושה - מה טוב. במידה ושני אלו קשים, כמדומני שגדול השלום, ומשנים מפני השלום.
לגבי השאלה השניה - ראוי לכולנו לשים לב לדברים שאנחנו מוציאים מפינו. נראה לי שהחרטה שלך צריכה ויכולה להפוך לכח מניע ממשי בחייך, לשים לב טוב יותר לדברים היוצאים מהפה, לנקוט במידת הזהירות בדיבור, ובכך אמירה שכזו תהפוך לבסיס לטוב ולא להיפך, חלילה.
כל טוב
אורי