דיבור עם בנים

ב"ה


שלומות


יש איסור להרבות במילים, בעיקר כשהוא נובע מיצרים ולא מעצם הקשר, החלפת הדעות וכו'. צריך ללמד איך לחיות יחד מבלי לוותר על הקדושה ועל הטהרה. צריך ללמוד איך לבנות חברה טבעית וישרה שההתייחסות בין בנים לבנות היא לא על בסיס חושני אלא על בס יס ערכי.


ממליץ לך לעיין במאמר של הרב הענקין בענין זה.

בברכה,

שי

______________

זכה הרב שמואל אליהו שליט"א, רבה הראשי של צפת, ודבריו נתפסו כמייצגים את דעת הזרם החרד"לי של הצבור הדתי-לאומי בנוגע ליחסים בינו לבינה. מדובר בדברים שפורסמו באתר האינטרנט "כיפה" והובלטו בשתי כתבות בעיתון "הארץ", ב- 25.3 מאת אנשיל פפר וב- 27.3 מאת יאיר שלג. וכך כתב הרב אליהו, בתשובה לצעיר אחד: "מותר לדבר עם בנות רק לצורך העניין בלבד, וצריך לספור את המלים. כל המרבה שיחה מביא רעה לעצמו וגם להן".
האמנם צריך "לספור את המלים" בדיבור בנים עם בנות? לכאורה, מקורו איתן במסכת ערובין (נג, ב), כפי שציין. מסופר שם:
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא (היה הולך בדרך). אשכחה (מצא את) לברוריה. אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?' אמרה ליה: גלילי שוטה! לא כך אמרו חכמים -- "אל תרבה שיחה עם האישה"? היה לך לומר "באיזו ללוד?".
הרי שבמקום שאפשר להסתפק באמירת שתי מלים לאשה, אין להאריך בארבע.
ברם, מי שמפרש כן בדברי ברוריה, יתקשה להסביר את לשונה הבוטה "גלילי שוטה!". אין זה סגנון המקובל אצל חכמים המעירים זה לזה בהלכה. שמא תאמר שזוהי צורת דיבורה הרגילה, שהרי גם בברכות י, א כינתה את בן-שיחה "שטיא!" (שוטה)? להפך, משם חיזוק לקושיא, כי התווכחה שם עם "ההוא צדוקי" שהיה אפיקורס ובא לקנטר, ולכן גם הטיחה בו שהוא "מוליד בנים לגיהינום". ואילו כאן, להבדיל, במה חטא רבי יוסי? וכי מפני שאמר שתי מלים יותר מדי, כבר נקרא "שוטה"? (דרך אגב, הוא היה מבוגר ממנה בהרבה.)
אלא, לא לכך התכוונה ברוריה. נתבונן בדוגמה הבאה: אתה מטייל בחוצות בניו יורק, לפני שנים, ולפתע אתה נתקל בהרב סולובייצ'יק. אתה אומר לו, "הרב סולובייצ'יק, תגיד לי, איפה כאן הרכבת התחתית?"
איפה כאן הרכבת התחתית? פגשת את גדול הדור, וכל מה שיש לך בפיך הוא לשאול "איפה כאן הרכבת התחתית?" אולי תשאל אותו גם בנושא תורני?
זו היתה כוונתה של ברוריה. היא היתה מפורסמת בחכמתה, אישה ששיננה בכל יום 300 הלכות מ300- בעלי שמועה כמסופר בפסחים (סב, ב), וכל מה שהיה לרבי יוסי לומר היה לבקש ממנה להראות לו את הדרך? אם כן-כך השיבה לו-אם אתה מקפיד כל כך שלא לדבר עם נשים, תלך בגישה זו את עד לקצה האחרון שלה. אל תאמר "באיזו דרך נלך ללוד" בארבע מילים, כשאפשר לומר "באיזה ללוד" בשתי מילים בלבד!
נמצא שברוריה לא דיגלה ב"ספירת מלים" בשיחה בין אנשים לנשים, אלא להפך. היא טענה נגד רבי יוסי בדרך של ההבאה אל האבסורד: אם אתה, רבי יוסי, קיצוני עד כדי כך בהימנעותך מלדבר עם נשים, עד שאינך משוחח עמי אפילו בדברי תורה, אם כן גם בהוראות הדרך יש לך להמעיט ככל שניתן ולספור את המלים. וזהו האבסורד, שגם רבי יוסי יודה בו, כי אף אחד כולל רבי יוסי אינו סופר מלים. וכנראה ברוריה נעלבה ונפגעה מכך שהוא לא התייחס אליה כאל ת"ח, ולכן הגיבה בחריפות רבה, "גלילי שוטה!"
צריך להימנע מהכללות גורפות בענינים אלה. חז"ל אמרו "ואל תרבה שיחה עם האשה" (אבות א, ה) ולא קבעו מהו השיעור של שיחה הנדרש כדי שתיקרא "מרובה" ולא את תוכנה ולא את נסיבותיה, והמפרשים פרשו את המשנה באופנים שונים. זאת ועוד, בעצם ההתייחסות לנשים חל שינוי בהלכה במשך הדורות, לפי המציאות ההולכת וגוברת של הרבה נשים בין האנשים כתיאור ה"לבוש" (סוף אורח חיים), ובניגוד לימי חז"ל שאז נשים היו מסתגרות יותר בבית. וכתב המהרש"ל ב"ים של שלמה" (קדושין פרק ד, כה) "…על זה סומכים כל העולם, שמשתמשים ומדברים ומסתכלים בנשים".
ובאמת על זה סומכים כל העולם האורתודוקסי המודרני, ויש להם על מה לסמוך, כמובן תוך הגבלות וחשוב להדגיש! כמו שכתבתי בין השאר במאמר ב"צהר" גיליון ו'. גם הזרם החרד"לי, ואפילו העולם החרדי סומכים על זה למעשה בכמה תחומים, וההבדל הוא רק באיזו מידה. לדוגמה, הרוב נוהגים בתערובת אנשים ונשים בשעת החופה אף על פי שבסעודה יושבים בנפרד, והסביר בשו"ת משנה הלכות חלק ג' סימן קמ"ז שבשעת החופה סומכים על דעת הלבוש