שאל את הרב

תחרות דיבייט באוניברסיטה בנושאים בעיתיים - מותר להשתתף?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 26/10/21 01:18 כ בחשון התשפב

שאלה

שלום רב!

אני לומדת באוניברסיטה שיש בה תחרות דיבייט. זה מועדון ממש מגניב שהכל שבוע לומדים את האומנות של דיבור מול קהל וכלים להתמודדות עם ויכוחים וניהולם.

זה נעשה באווירה ידידותית ומקצועית.

אני ממש מרגישה שזה יכול לפתח את הכישורים שלי, ואני רוצה בעתיד לעסוק בהרצאות ואני רוצה להקנות לי את הידע הזה. מה גם שזה מהווה אתגר אינטלקטואלי עבורי וזה מרתק בעיניי.

אתמול הלכתי למיונים שם. האנשים מאוד נחמדים, אבל היו שתי בעיות:

1. היו שם הרבה בנים

2. וזו הבעיה העיקרית בעיניי- התחרות בוחרת באופן אקראי נושא בכל שבוע ואנחנו מקבלים האם להיות בעד או נגד וצריכים לנאום במשך שבע דקות כדי לשכנע. הבעיה היא שזה יכול להיות כל נושא, אפילו נושאים שיכולים להיחשב בעיייתיים... מבחינה טכנית אני אדם שכלי ולא אכפת לי לעשות את זה, זה כל הקטע..אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם זה וכבר התמודדתי המון עם דעות הפוכות ממני וזה רק חיזק את האמונה שלי. אבל אני לא יודעת אם מותר לי.

וזה מבאס להרגיש שאני צריכה לוותר על הדבר הזה שאני כל כך רוצה... שיכול לפתח אותי בכל כך הרבה מובנים. ובכללי אני אדם רחב אופקים ומרגיש לי שאם לא אעשה את זה אשאר במקום מצומצם...

מצד שני אני בחורה תורנית והתורה מאוד חשובה לי, אני לא רוצה לעבור על משהו הלכתי ..

אני לא מבקשת להכשיר את זה אם זה אסור, אבל אשמח לשמוע עצה לנושא.. ואולי זה בכלל אפשרי?

תודה ויום טוב!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך אוראל יקרה.

מעריכה מאוד מאוד את הרצון לחיות את החיים במלואם, לברר את הדברים ולא להניח להם לזרום אלא לחפש את הטוב ביותר והמדוייק ביותר. ננסה יחד לענות בע"ה ולתת לך כמה כיווני מחשבה.

מימוש עצמי

"פירמידת הצרכים של מאסלו" היא אחת מההיררכיות המקובלות בעולם הפסיכולוגיה לתיאור הצרכים שכל אחד מאיתנו נזקק אליהם במהלך חייו. הפירמידה מתחילה מהצורך הנמוך ביותר- מזון, שתייה, שינה, ועד לצורך הנעלה ביותר והוא מימוש עצמי.

הצורך הגבוה ביותר שלנו כבני אנוש הוא להרגיש שאנו ממשים את היכולות שלנו, את הכישורים שלנו ולמעשה את עצמינו. בעולם שלנו, נדמה שהדברים התעצמו אף יותר. אנחנו עסוקים בבניית העתיד המקצועי שלנו כך שיהיה הטוב ביותר ומשקיעים בכך המון כסף כבר מגיל קטן.

לא רק זאת, אלא שכאנשים מאמינים, יש לנו תביעה מוסרית אלוקית למימוש עצמי. לא סתם נכתב "אדם לעמל יולד", אדם נולד לעמול וליצור ולגלות את כוחותיו. זוהי תביעה אלוקית ממש.

לכן, השאלה שאת מתארת מלווה את כולנו לא פעם כאנשים מאמינים. הרבה מקרים בחיים שלנו, כשמסתכלים עליהם בעין חיצונית, נראה שהם דורשים מאיתנו לבחור בין העולם האמוני שלנו לבין העולם הזה. הסתכלות כזו עלולה לגרום לנו להמון תסכול ושאלות, מה שבייחוד מתעצם כאשר נראה לנו שהבחירה האמונית עלולה לפגוע במימוש העצמי שלנו.

המתח שאנחנו יכולים להרגיש בין העולם האמוני שלנו לבין החיים עלול להיות מסתכל ומפחיד מאוד. אבל יותר מזה, הוא עלול להפוך לדרך חיים ולגרום לנו להיות אנשים פחות שמחים ופחות חיים.

בחירה

לא סתם הקב"ה אומר לנו בספר דברים, "נתתי לפניך.. את הברכה והקללה, ובחרת בחיים", שימי לב שה' לא מפרט לנו לבחור בין מצוות לעבירות, לא מפרט בין מה למה לבחור, אלא רק זורק 2 מילים סתמיות ומאוד לא מובנות, ברכה וקללה.

לא רק זה, אלא שהוא ממשיך אח"כ ואומר, ובחרת בחיים. רגע לפני הוא מדבר על בחירה בין ברכה לקללה, ופתאום הוא אומר לנו לבחור בחיים. לכאורה, חיים בכלל לא היה באפשרויות הבחירה. ממתי החלטנו שברכה היא חיים?

כאן בדיוק טמונה התשובה. ה' אומר לך- את תקבלי את היכולת לבחור, לבחור בין ברכה לקללה, לבחור בין הטוב לפחות טוב, אבל אני מדריך אותך לבחור בחיים, לבחור בטבע, לבחור במה שמשלים את העולם שלך ולא סותר אותו. ה' לא דרש מאיתנו להיות נזירים ולא להתחתן או לא ללדת ילדים כמו בנצרות למשל. הוא לא דרש מאיתנו לא לאכול בשר או לשתות יין, בדיוק הפוך! ה' רוצה שנחיה את החיים שלנו מלאים ושמחים, רק מה? אנחנו נצטרך לבחור בכך גם כשזה לא יהיה ברור.

וכאן, נכנסת השאלה שלך.

ברגע שאנחנו מבינים שהתורה והמצוות שניתנו לנו הם החיים ממש, קל לנו יותר להחליט מה נכון לעשות בהתנגשויות כאלה.

פתאום "ההר" לא נראה כל כך מאיים, פתאום לא נראה לי שאם אבחר משהו אחד, זה סימן שאיבדתי את החיים, את החופש, את החירות שלי. המימוש העצמי שלי עולה מדרגה. לא עוד מימוש שלי עצמי בלבד, אלא שלי עצמי כחלק מאלוקים. אותו צלם אלוקים שטמון בכל אחד מאיתנו גם הוא חלק מהמימוש העצמי, וחלק אינסופי.

הבנה כזו עוזרת לי להחליט החלטות כאלה בלב שלם, ובלי לחשוב תמיד מה יגידו או מה הפסדתי.

כלים

לכן, ראשית אני מציעה לך לשבת ולברר לעצמך את הסוגיה ההלכתית. עדיף ורצוי שתעשי זאת עם הרב שלך או רב באולפנה/מדרשה שאת סומכת עליו או אפילו עם אבא שלך. קחי לעצמך כמה שעות לברר את הסוגיה על צדדיה השונים, לקרוא על הדעות השונות והיתרים אם יש. איני מכירה אותך ואת השקפת עולמך האמונית, לכן אני מציעה לך לעשות זאת בעצמך עם דמות שאת סומכת עליה. ככלל, חשוב לציין שהרוב המוחלט של הרבנים אינם מתירים שהות כזאת במסגרת מעורבת כשזה לא לצורך ממשי והכרחי, אבל חשוב שגם אם לבסוף תסיקי שאין אפשרות לעשות זאת, בכל זאת תדעי את העומק שעומד מאחורי הסוגיה.

לאחר מכן, אני מציעה לך לנסות ולברר על דברים מקבילים בעולם הנפרד. אני בטוחה שאם תעמיקי קצת, תגלי שגם בעולם הדתי יש לא מעט דברים נהדרים דומים להציע. כיום יש לא מעט תוכניות דומות, אולי תכנית "עוז וענווה" של המכינה בעלי שמיועדת לליבון סוגיות ציבוריות או למשל סדנאות משחק המיועדות לנשים (אפשר לברר דרך תיאטרון לחישה). אולי בכלל אפשר לנסות ולהקים משהו כזה רק לסטודנטיות? אני בטוחה שאם תפיצי את זה לסטודנטיות נוספות הרבה מהן ישמחו לקחת חלק וזה יכול לגדול מאוד. אני בטוחה שהידע והכישורים שלך ישמשו מקפצה בשבילך להתקדמות מהירה ולאופציות מעניינות הרבה יותר מהרגיל.

בכל מקרה, הייתי ממליצה לך בנוסף להתייעץ עם גורם מבוגר שמכיר אותך ואת סומכת עליו. זה יכול להיות אמא, אחות גדולה, מחנכת באולפנה או אפילו קומונרית. כל דמות שמכירה אותך (ואולי קצת גם את עולם האקדמיה) ותדע לייעץ לך. אני מציעה לבקש ממנה לשבת ולחשוב יחד מה עושים. תספרי לה את ההתלבטויות, את המחשבות ותשמעי מה יש לה להגיד. אני בטוחה שהתייעצות כזו תוכל לתת לך תמונה רחבה מה נכון לעשות במצב שלך.

ועד אז, תשאלי את עצמך יקירה מה עיקר חייך. האם קרש הקפיצה למשרה הנחשקת או לעשות את דבר ה'.

החלטות טובות ובהירות,

מחזקת מאוד את ידייך מכאן בהתמודדות הלא קלה הזו!

בהערכה רבה,

נועה

(28)

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות