עבודה עם קשישים בתקופה הזו - איך עושים את זה?

שלום שואלת יקרה מאד!

חייבת לומר שאף על פי שאני לא מכירה אותך אישית, ממש הרגשתי אותך מהדברים.. את הלב, את הרצון הכנה להיות, לעזור ולהוסיף טוב בעולם, במיוחד בתקופה מורכבת זו.. זה מרגש ומחמם את הלב!

אישית, גם אני עשיתי שירות לאומי ב"והדרת", ככה שאני מרגישה שממש מצליחה להבין אותך. את התסכול האישי, את המקום של הקשישות מול הנחיות שכאלה, את הצורך העצום שלהן (ושלך כבת שירות) במגע, בחיבוק, בנוכחות אמיתית, ואת חוסר ההבנה שלהן ו/או חוסר הרצון שלהן לשתף פעולה. בהחלט גם אני שמעתי על מורכבויות שייצרה התקופה הזו, ואת הצרכים הנפשיים שזקוקים כ"כ למענה, לעיתים אף יותר מצרכים פיזיים.

ממה שאני מבינה ממך יש כאן שני עניינים, האחד הוא הצורך בחוסן וחוזק נפשי שלך בתקופה הזו, דווקא בתור מישהי שאמורה לחזק ולהיות עוגן. והעניין הנוסף זה המקום הפרקטי שלך מול הקשישות, איך מתנהלים מולן? איך עושים טוב, מחזקים ומשמחים בזמן מורכב כ"כ?

אז קודם שנחשוב על רעיונות פרקטיים, חשוב לי לחזק את המקום שלך מול הסיפור. אני מאמינה שכשאדם שלם עם משהו, מבין את המשמעות ונותן מענה לרגשות שהולכים לו בפנים – ממילא הבהירות מגיעה מאליה ולעיתים הוא אף מגלה שהרבה מן התשובות נמצאות אצלו :)

לגביי המקום שלך – אין ספק שזו תחושה לא פשוטה כלל ואפילו קשה לחוות מהצד את הקושי של האדם השני בלי יכולת להיות שם באמת, במיוחד שהוא אדם אהוב, ובמיוחד שהוא מבוגר – וכך גם הפחד והחשש עולה, ולעיתים גם כוח הדמיון שלנו שעובד מול פחדים שעות נוספות. זה בהחלט לא קל, בכלל. כמה הצעות שלי :

1. קודם כל אל מול עצמך, לתת מקום לכאב, לפחד, לחששות, לתחושת החוסר אונים. יש לנו נטייה כשמגיעים רגשות כואבים יותר ישר לסלק אותם, ולא לתת מקום. אך האמת היא שרגשות נועדו כדי שנרגיש אותם, הם מבטאים משהו פנימי, ושווה לאפשר לו להיות ולא לפחד ממנו. תשאלי את עצמך, מה אני מרגישה עכשיו? מה כואב לי כאן? תאפשרי לעצמך להרגיש את הכאב על הקשישה שכ"כ סבלה בתקופה הזו, את החוסר אונים על הקשישה בבית החולים שאין לך דרך לעזור לה ואת כ"כ אוהבת, תאפשרי לעצמך! תרגישי. תהיי שם. תתני לזה מקום וביטוי. כשעושים את באמת, ובלי סטופר, משהו משתחרר מאליו, ומבריא את הלב, מניסיון ;)

2. נשמע מהדברים שלך שאולי לפעמים מסתתרת לה קצת תחושת אשמה על שאת לא יכולה לעשות יותר, או שהקשישה נפגעה או לקחה את חוסר הנוכחות שלך בצורה אישית או קשה. יכול להקל קצת לעשות את ההפרדה הפנימית הזו, לזכור שהאחריות על החיים שלה – שייכת אליה. והאחריות שלך – אלייך. ולהשתדל לא 'לסחוב' על הגב את הצורך לקחת אחריות על חיים של מישהו אחר. הדברים אמורים גם לגביי קשישה שבוחרת להתקרב אלייך פיזית, יש לך מרחב פעולה כמובן, ואת יכולה להתייעץ ע"כ עם הרכזת, לבחור לא להגיע אליה בנתיים וכדו', אך לבסוף, אילו החיים שלה. וזה נאמר דווקא מתוך כבוד ! כבוד לבחירות של הצד השני, למקום שלו, ולאחריות שיש לו על החיים שלו.

3. אחרי שנתתי לכאב שלי הפנימי מקום בתוכי, אני מאמינה שאט אט בע"ה תרגישי יותר שלמה גם כשתפגשי איתן, יותר אמון פנימי בך, ובטוב שאת מביאה להן אפילו במפגש קצת שונה מהרגיל, תזכרי שאת עושה טוב! הלב שלך, הרצון הכנה, מועברים בעצם ההגעה, דרך העיניים, המבט האוהב, המילים החמות. תשתמשי בדרכים הרבות שריבונו של עולם העניק לנו, דרך 5 החושים, שמגע הוא אחד מהם. אולי ע"י שיר שהיא אוהבת שתשמיעי לה דרך המרפסת, אולי דרך משלוח של עוגיות או מאכל שישמח אותה או אפילו דרך פרח שקטפת רק לה. יש כאן בעיני הזמנה ליצירתיות, סומכת על הלב והרצון שלך שינצו את זה כמו שצריך :)

4. כתבת לקראת הסוף שהדבר היחיד שאת יכולה לעשות ולעזור דרכו זה להקשיב בכנות. וחשוב לי למסגר לך את האמירה הזו שלך, כי היא טומנת בה הרבה מאד אמת. את מגיעה לקשישה, לשנה אחת, אולי שנתיים. האישה הזו עברה כ"כ כ"כ הרבה בחיים שלה, והיא פוגשת אותך עם תיק גדול על הגב שכולל את החיים שלה, כפשוטו. אחד הקסמים בבנות שירות זו היכולת שלהן פשוט לנכוח, להיות בסיטואציה, מבלי שהן יודעות את כל העבר, את כל שהיה, בצעירות הזו, בחיות – את מזרימה אליה כוח. באותה המידה כאן – יש משהו בהקשבה כנה שמשחרר את הצד השני, שמחיה ועושה טוב. תשמחי שיש לך את האפשרות ואת הלב והמקום להיות שם. וכמובן שכל הקשבה שווה לגמור עם ביטוי אהבה משמח, (תראי טיפ 3)

5. שווה בעיניי לשתף בכך את הרכזת מטעם והדרת, אני זוכרת מהתקופה שלי שהיו הרבה כלים ורצון לדייק, לעזור ולתת כוח לבנות השירות, דווקא מתוך ההבנה שהתפקיד הזה מורכב ולא פשוט.

כיף שיש בנות כמוך! בטוחה שאת מוסיפה להן, ולעם ישראל כולו כ"כ הרבה טוב במעשה הזה ואפילו בעצם הרצון לדייק את הנתינה ולהיות שם באמת. זכות לעם ישראל :)

בהצלחה רבה, ורק בריאות!

טליה