משהו מוזר קרה אתמול ובעלי ואני חלוקים בדעותינו האם באמת הילד מבין ומתכוון למה שעשה או לא.

רקע:

הילד בן 1.11 ועוד לא מדבר למעט מילים בודדות פה ושם, בעיקר שמות של מאכלים.

בעיקרון הוא ישן לילות שלמים, לפעמים מתעורר בתחילת הלילה למוצץ, מים או חיבוק אבל חוזר לישון מיד.

ילדתי לפני כמעט שלושה חודשים, וכבר כשהייתי בבית החולים האחות של טיפת חלב דיברה איתי בטלפון על זה שאני צריכה לדאוג לפנות זמן רק בשביל הגדול כדי שלא ירגיש מוזנח.

לקחתי לתשומת לבי, ניסיתי להקפיד לעשות איתו את הדברים שהוא אוהב, כמו להקריא לו סיפורים או לשיר לו מספר השירים שלו. אפילו תוך כדי הנקות הוא היה מביא לי ספרים והייתי מקריאה לו.

אבל בדיוק עכשיו הוא מתחיל סוג של גיל התבגרות, והוא כבר לא משתף פעולה. לא משנה כמה אני מנסה, הוא לא רוצה. הוא מעדיף להסתובב בבית עם הכדור שלו, או לשחק עם עצמו, או אפילו סתם לשכב במיטה ולדבר לעצמו.

הוא ילד שתמיד העסיק את עצמו יפה, כבר מאז שהוא תינוק התרגלתי לכך שהוא משחק ואני בינתיים קוראת ספר, אז לא התרגשתי.

במקום זה אני סתם תופסת אותו ברגעים אקראיים ומדגדגת ומנשקת אותו, או מתכרבלת איתו במיטה. בקיצור מנסה להתייחס אליו.

ומה קרה אתמול?

אחרי לילה לבן בגלל תקלה לא צפויה בבית (היה אצלנו טכנאי עד שתיים וחצי בלילה) הלכנו לישון בעשר וחצי.

הוא התעורר ובכה, אז ניגשתי, ליטפתי אותו קצת והוא חזר לישון.

חזרתי למיטה, ואחרי כמה דקות הוא התעורר שוב, והפעם פשוט לא הפסיק לבכות. זה לא היה בכי של כאב אבל היה נראה שמשהו מציק לו, רק שלא ידענו מה והוא כמובן לא אמר. הוא בכה במשך ארבעים דקות בלי להפסיק! באיזשהו שלב זה כבר הפך לבכי מונוטוני כזה שהוא עושה כשהוא רוצה תשומי, אנחנו לרוב יודעים לזהות אותו, וכבר התעצבנו עליו. היינו עייפים ולא הבנו מה הוא רוצה והוא לא הפסיק.

לקחנו אותו לסלון, הוא ירד מהידיים והתחיל להתרוצץ ברחבי הבית בבכי ובבירור לא ידע מה הוא רוצה מעצמו.

בסוף, תוך כדי שאני מחזיקה אותו, בעלי נתן לו חתיכת עוגה. לא יודעת אם הוא באמת היה רעב (לא ממש אכל בארוחת ערב, ממש לא כהרגלו) או שהמתוק השפיע, אבל הוא נרגע והפסיק לבכות. ואז פשוט ישב עלי ובהה בי.

באיזשהו שלב הוא התחיל לעשות תנועות כועסות. הוא מביע כעס על ידי זה שהוא זורק את המוצץ שלו, רוקע ברגליים, או מעיף את הידיים.

שאלתי - מה מכעיס אותך? אתה רוצה לספר לי?

והוא בתגובה זרק את הידיים בכעס.

שאלתי - אתה יכול להצביע על מה שמציק לך?

והוא זרק את הידיים שלו על הבטן שלי כמה פעמים.

שאלתי - מה, אמא מעצבנת אותך? אני לא מתייחסת אליך מספיק? אתה רוצה שאני אתייחס אליך יותר?

והוא בתגובה מיד זרק את עצמו עלי, התרפק ושם עלי ראש.

בעלי ואני הסתכלנו אחד על השני בהלם.

אחרי כמה דקות שהוא נמרח עלי ואני חיבקתי אותו הוא התחיל להירדם, השכבנו אותו במיטה והוא הלך לישון לבד וישן בשלווה עד הבוקר.

בעלי בטוח במאה אחוז, משוכנע, שהילד הבין לגמרי כל מה שאמרתי, וזו הדרך שלו להגיד שהוא צריך יותר יחס.

אני, במחשבה שנייה, חושבת שזה קצת מופרך. נשמע לי מורכב מדי לגילו.

חוץ מזה, שאני מציעה לו יחס כל הזמן והוא פשוט מסרב, אז מה העניין?

היום היו פעמיים שכשלקחתי את התינוקת להיניק הוא התעצבן, למרות שניסיתי לשחק איתו לפני ולמרות שאבא שלו התייחס אליו, אבל ברגיל כשאני מניקה הוא עומד לידי, מסתכל ומחייך, לפעמים מנסה ללטף את התינוקת או לוקח את היד שלה ומשחק איתה.

בקיצור, לא ברור מה עבר עליו אתמול.

מעניין אותי - אתן חושבות שלילד בן עוד לא שנתיים יש הבנה כזו?

וחוץ מזה, אם באמת הוא התכוון לזה, מה אני אמורה לעשות אם כשאני מנסה הוא מנפנף אותי?

ההודעה נערכה בתאריך 08/08/2020 22:28

פורום הורים לפעוטות

שווה קריאה