אמיר מויאל: "לא אוהב להגדיר את עצמי כאושיית רשת"

בראיון אישי מספר אמיר מויאל על הספר החדש שלו, על החשש התמידי של אנשים בסביבתו מכך שכל מילה שלהם תהפוך לבדיחה, וגם משיב לשאלה- מדוע אינו מתחבר להגדרה אושיית רשת

חדשות כיפה ש. חדשות כיפה 11/08/20 14:44 כא באב התשפ

אמיר מויאל: "לא אוהב להגדיר את עצמי כאושיית רשת"
אמיר מויאל, צילום: איתמר נוימן

אמיר מויאל, תסריטאי, קומיקאי, פובליציסט וכן, גם אושיית רשת, למרות שהוא לא מתחבר להגדרה. הוא פרץ לתודעה הציבורית כאשר סטטוסים שפירסם החלו לקבל תהודה בפלטפורמות גדולות,  ואנשים החלו לעקוב אחריו באדיקות. ומה שהתחיל בשליחת הודעות טקסט לקומץ חברים אוהבי שנינויות וחידודי לשון, הפך ברבות הזמן למכונה משומנת בעלת 60,000 עוקבים. ואם זה לא מספיק, באמתחתו שני ספרים, כאשר כעת יוצא לאור גם השלישי - "במחשבה שניה - חטיפי הומור לאנשים חושבים".

מויאל מעיד כי האהבה לשפה העברית החלה לפעם בו עוד כשהיה ילד. "בכיתה ו' התחלתי לפתור תשבצי היגיון בעידודה של אמא שלי", הוא מספר, "שם יש הרבה מאוד מחשבה על השפה, ואתה נדרש לפרק מילים, ולומר אותן בקול כדי לבדוק כיצד הן נשמעות בשני אופנים. אבל האמת היא שעד גיל די מאוחר, לא הייתי טוב בלשון. הרבה חושבים שאם אני טוב במשחקי מילים, בטח אני גם בקיא בשפה, וזה נורא מצחיק אותי, כי לא למדתי את זה אף פעם, ובבגרות קיבלתי ציון ממוצע מאוד. זה נכון שאני סקרן ולומד כל הזמן, אבל לא מעבר לזה. בשלב מסוים בסביבות גיל עשרים, ההומור והאהבה לעברית נפגשו, ויצרו חיבור שקשור לשפה. זה היה כמו מעיין שרחש מתחת לפני השטח והתפרץ פתאום".

 

האם זה קשור לכניסת הפייסבוק לחיינו?

"הפייסבוק זו פלטפורמה שאפשרה לי להביע את זה, וגם נתנה לי פידבק. לפני כן, הייתי כותב בדיחות ושולח אותן בהודעת טקסט לקבוצה של חמישה עשר חברים שידעתי שיאהבו אותן. כאשר הפייסבוק פרץ לחיינו, מישהו סיפר לי שיש דבר כזה ושווה שאבדוק. אז בדקתי. בהתחלה זה היה מוגבל לכתיבת משפט שמתחיל ב-Amir is… וכשהבינו שאנשים משתמשים בזה לכתוב דברים נוספים, הם ביטלו את הפתיח הקבוע. במשך שנתיים הייתי כותב רק שם, עד שפייסבוק הוסיפה את האפשרות של מעקב, ובמקביל, התחילו לשתף אותם בסטטוסים מצייצים ובעמוד של חנוך דאום, ואט אט זה החל לחרוג מהקהל ומכמות האנשים שאני מכיר, לכאלה שפשוט רצו לעקוב אחרי מה שאני כותב. מאז, כבר קרוב לעשר שנים שאני נמצא ברשת.

לפני שש שנים פנה אליי עדין ניידיץ, ויחד התחברנו שישה חבר'ה בעלי כמות עוקבים מכובדת ברשתות, והקמנו ערב סטנדאפ בשם 'קורעים רשתות'. הגיעו מאות אנשים לראות אותנו, מילאנו בפעם הראשונה שלושה אולמות, וכל ההופעות היו 'סולד אאוט' מראש, היינו בטוחים שאנחנו מאוד טובים והרגשנו בעננים, אבל בדיעבד, היום, אחרי שהופעתי מאות פעמים, אני מבין שזה היה חומר מאוד לא טוב. אבל הרגע שבו הפכנו מסטטוסים בפייסבוק, למופע סטנדאפ, היה עבורי קפיצת מדרגה רצינית. זה משהו שלא חשבתי שאעשה. תמיד הייתי בטוח שאהיה מאחורי הקלעים. אף פעם לא הייתי רב פורים, אף פעם לא הייתי על הבמה. תמיד הייתי זה שכותב את ההצגות ואת ספר המחזור. וגם כשעשיתי את הסטנדאפ, אמרתי לעצמי שאעשה את זה פעם אחת כדי לסמן וי, וזה בטח לא יהיה טוב, כי אני מדבר מהר, ואני ביישן, ואני רק חייב את זה לעצמי כדי לנסות. אבל ברגע שירדתי מהבמה אמרתי לעצמי איזה כיף, אני חייב עוד פעם".

אמיר מויאל - במחשבה שניה

אמיר מויאל - במחשבה שניהצילום: ידיעות ספרים

אמיר מויאל

אמיר מויאלצילום: שי מאיר

פרויקט הקיץ של כיפה בעיצומו! היכנסו, דרגו, ואולי תזכו במארז ספרים במתנה

 

"הייתי מאוד רוצה להיות חנן בן ארי של הסטנדאפ"

כיאה לאיש של מילים, הספיק מויאל לפרסם כבר שני ספרים, והשלישי יוצא לאור ממש בימים אלה. "הספר הראשון שהוצאתי היה ספר ילדים בשם 'מעשה בתפוח ירוק', וברוך השם הוא היה הצלחה מאוד גדולה, ואז הגיע אליי המנכ"ל של 'דברי שיר' וביקש שנוציא ספר חידות. אמרתי לו שאני לא איש של חידות, ואולי יהיה נחמד להוציא ספר עם הסטטוסים הטובים ביותר שכתבתי במשך השנים, ונאייר אותם. זה באמת מאוד תפס, הגיע לאלפי אנשים, ויש דברים שלא דמיינתי שיקרו בעקבות הוצאת ספר. למשל, במהלך שבוע הספר ישבתי ליד הדוכן, וראיתי מישהו שקנה את הספר וישב לקרוא אותו ולא הפסיק לצחוק ממנו, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים, זו הייתה חוויה מדהימה. או שמישהי כתבה לי על הספר, שזו הדרך היחידה שלה לתקשר עם קרוב משפחה מתמודד נפש, והם קוראים אותו יחד. בנוסף, גם נורא הופתעתי שילדים נהנים ממנו. אבל מסתבר שברגע שאתה מכניס איורים,  מבחינת הילדים הוא גם מתאים עבורם, למרות שהם לא מבינים את הכל.

הספר החדש נקרא 'במחשבה שניה - חטיפי הומור לאנשים חושבים', ואין שם משהו שהוא לא הומור. כלומר גם אם משהו הוא לא מאוד מצחיק, הוא כן יגרום לקוראים לחשוב, ואולי יעורר חיוך כשיבינו אותו. וכשפותרים את החידה יש עונג כפול, גם כי הם פתרו אותה, וגם כי הם נהנו מהפאנץ'. הפעם בחרתי לפרסם אותו בהוצאה שאינה מגזרית דווקא, מאחר וגם בסטנדאפ אני משתדל לפנות לכולם, ולא רק למגזר הדתי. הייתי מאוד רוצה להיות חנן בן ארי של הסטנדאפ, כי זה שאני חובש כיפה לא אומר שאני פונה דווקא למגזר, כמו שלא צריך להיות דתי כדי להתחבר לשירים של חנן בן ארי".

 

 

למעשה, כל שיחה איתך היא בדיחה פוטנציאלית

"אני נתקל בזה לא מעט, אנשים אומרים לי שהם חוששים לומר לי משהו, ושזה יהפוך אחר כך לבדיחה. אז כן. אני יכול להבין את המחשבה, וזה בהחלט תרחיש הגיוני. אבל אני לא חף מטעויות בעברית".

 

מה אתה יותר, סופר,קומיקאי, תסריטאי, אושיית רשת או איש הייטק?

"זה מורכב, את ההייטק אני שם בצד כי הוא בעיקר מאפשר לי להביא לחם הביתה, ולבטא את האומנות שלי. אני לא יודע אם אני יותר תסריטאי או קומיקאי אבל אם ניקח איזה סרגל אני מניח שאני נוטה לכיוון הקומיקאי, ולגבי האושיית רשת, זה פועל יוצא, זו לא ההגדרה שלי, אני פועל בזה כי זו הפלטפורמה. זה כמו להגיד שאני הולך רגל. אין לי אפשרות אחרת.

מבחינה שיווקית ההגדרה נכונה. את העוקבים שלי אספתי בעמל רב, וזו נגזרת של עבודה מאוד קשה, אבל להגיד אושיית רשת זה כמו להגיד, אני 'סלב', ואני לא אוהב את ההגדרה הזו, כי אני חושב שמתלווים אליה הרבה דברים שאין לי בחיים, ושאני לא רוצה בחיים. וזה גם  מאוד גרוע למידת הגאווה לחשוב שאתה מוכר במשהו, ולכן אני משתדל להגיע לכל מקום כאנונימי, ואם כבר מכירים אותי זה בונוס. הפרסום מבחינתי הוא פועל יוצא, והוא משרת אותי בהמון דברים, כי בהתחלה הייתי צריך להוכיח את עצמי הרבה יותר. אבל יש לי הרבה לאן לשאוף, כי יש עוד הרבה אנשים שלא מכירים אותי".

 

 

להצבעה בפרויקט הספרים של כיפה, היכנסו