השבוע יחול צום תשעה באב, ואני כבר מתארגנת לקראתו. את החלק של השתייה המרובה אני דווקא משאירה לרגע האחרון, ומקדישה את זמני בחיפוש אחר חומר קריאה הקשור ליום. מתישהו באמצע גיל העשרה הגעתי למסקנה שלא ראוי להעביר את היום בצפייה בסרטים חסרי תוכן ממשי. החלטתי שאם אני כבר רובצת במיטה, אקרא ספרים.
מאז שהפכתי לאמא, ההחלטה הזאת כבר פחות רלוונטית, ואני מעבירה את היום בעיקר ברדיפה אחרי צוות ההווי הפרטי שלי. למרות זאת, ישנו ספר נעורים המלווה אותי מאז גיל ההתבגרות ועד היום, וכל שנה בתשעה באב אני קוראת אותו, או חלקים ממנו, ומתחברת לתחושה של עם נשלט בארצו, השואף להחזיר את עצמאותו.
הספר, הדס שמו, קרוי על שם גיבורת הספר. את הספר כתבה אסתר פיין ז"ל, היסטוריונית, בת קיבוץ עין גב ואמו של אפי איתם. הספר הוא רומן לבני הנעורים, אך גם מבוגרים יכולים להתחבר אליו. למען האמת מדובר בספר עתיק במושגים בני זמננו, והוא פורסם בשנת 1988 וזכה בפרס זאב. הספר אמנם כתוב בשפה גבוהה יחסית, וגם מלווה בתיאורים דרמטיים למדי, אך העלילה מרתקת ולא מעוררת רצון לעזוב אותו.
את הספר הכירה לי אחותי. היא ראתה אותי מסתובבת מתוסכלת בספריה העירונית, וניגשה אלי עם הספר. בהיותי מתבגרת בתחילת הדרך, פסקתי באופן חד משמעי על פי כריכת הספר, שמדובר בספר משעמם להפליא. למזלי, אחותי תמיד הייתה עקשנית ממני, והצליחה לשכנע אותי לנסות לקרוא אותו.
כיום, בתורי כאמא לילדים בגיל הזה, אני לא מצליחה לשכנע אותם לקרוא אותו. הכריכה לא מעוררת בהם רצון לפתוח אותו. אם היו יודעים כמה הם מפסידים.
הדס, גיבורת הספר, היא לא הגיבורה האולטימטיבית. היא צולעת ולא יפה כלל, וחיה בצילה של אחות שכובשת ביופייה החיצוני והפנימי את לב כולם. אמה של הדס נפטרה בלידתה, והיא גדלה ללא אהבת אם, אך גם ללא אהבת אביה שנזכר באשתו האהובה ברגעיה האחרונים בכל פעם שהדס עומדת מולו. למרות זאת, היא מוקפת בבני משפחה אוהבים. סבה, אחותה האוהבת וגם שכנתם אלישבע, הרווקה המבוגרת (במושגים של פעם), שמלווה אותם במסירות אינסופית.
הספר נכתב על רקע תחילתו של המרד הגדול, ברקע הכנרת היפה וישובי הגליל המקיפים אותה. הסופרת שוזרת ביד אומן את העלילה המרתקת עם הפרטים ההיסטוריים הקטנים, ולא מחסירה אף פרט חשוב. מי שקורא את הספר זוכה גם לידע היסטורי רחב על המרד בנוסף לרגשות שיעורר בו הספר. הספר מחבר את הקורא לתקופה, וחושף בפנינו הרבה מידע על אורח חייהם של בני התקופה, אפילו בפרטים הקטנים כמו המאכלים של בני המקום ומנהגיהם.
במהלך הספר מגלה הדס דברים רבים על עצמה ועל סביבתה, ואף זוכה לקחת חלק בהתארגנות למרד, ולחוות אהבה, למרות שלא ציפתה לכך. למרבה הצער, כולנו יודעים את התוצאות ההרסניות של המרד הגדול, ולכן סופו של הספר לא מפתיע. למרות זאת, מצליחה הסופרת להשאיר בנו שביב של תקווה. אותה תקווה בת שנות אלפיים, הבוערת בנו עד היום.
עדיין לא בחרתם את ספרי הנוער הטובים בכל הזמנים? דרגו, ואולי תזכו במארז ספרים מבית ידיעות אחרונות.