”מהי יצירה ספרותית?“, יריתי פעם מעל ראשי תלמידים מנומנמים בתוך כיתה חיוורת ועייפה. "מהי יצירה?", הקשיתי, כמו נוזף בקהל המופתע. ומתוך הקהל הרוחש הזדקר אחד, בעיניים בורקות מלאות תשוקה ובמשפט קצר וטעון קיפל סודות תהום: "יצירה, היא כזו שאתה יוצא אחרת מכפי שנכנסת אליה". בינגו.
בימים החולפים, שזפו עיניי ולחכו ברעבתנות נטולת מעצורים את ספרו המרגש של ראובן טבול - "בעוד לילה". התכרבלתי בין דפיו הנוגים וטיפות געגועיו דפקו בחלוני והוליכו אותי בין שורותיו. בליל ירושלמי חורפי כשנרות חנוכה מרצדים ומבקשים לגלות ולפרסם, יוצאים להם כמה דמויות אפופות סוד אל מסע לילי סוחף, נוגע ומטלטל. ר' יודה , מורה ישיש עטוף כהוגן פוגש בנער פוחז והם מוצאים עצמם, עם עוד חבורה צבעונית, מטיילים בין סמטאותיה של ירושלים הפועמת וטווים שיח כובש ומפתיע. הדמויות מתקלפות אט אט ומנביטות קשרים פנימיים לא צפויים. במקביל מחפשת תמר השכנה ממעל אחר בעלה האהוב שנעלם בפתע פתאום והותיר אותה עם ילדיה זרועת ערגה וגעגוע " הנוכחות שלו שפועמת בי כבר שלוש שנים וחודש רק כזיכרון הפכה בבת אחת לקיימת. היא צדקה, הוא, קרוב, הוא חזר“.
רבקה ונחום הם ניצולי שואה, מגלים טפח ומכסים טפחיים. מפזרים סימני שאלה ומהדקים שוב ושוב את סכר זיכרונותיהם המבקש להתפקע. מדוע לא מספרת רבקה לבעלה האהוב על השנים של לפני המלחמה? ומה ראה בן האדמו"ר הי"ד כשהחליט לפשוט את השטריימל של אביו, לוותר על כס האדמו"רות המכובד ולעטות בגדים אחרים?
ר' שלמה אברהם גר הצדק ואורי הצעיר מהקומה השניה מתפרנסים מתליית מודעות בחשכת ליל "נפגשים כל לילה ומדביקים כרזות, פרסומות ופשקווילים... לכל מודעה ישנה כתובת... ואנו ממלאים את רחובותיה של ירושלים היראה במילים, במסרים דחופים, במשפטי תוכחה וקריאות שבר ... וישנן גם הצעות מפתות בגיליונות זוהרים, מכירות חיסול , הגרלות וחנויות חדשות" אורי מבקש לפצח את סוד המילה הנכונה ור' שלמה אברהם הוא השראה מהלכת לסיפור שמתגלגל בלשון אך נעתק ממנה ולא מצליח להיתרגם למילה כתובה. "הנח להן למילים להיכתב כדרכן" יאמר לו ר' שלמה אברהם ואורי ימשיך להתייסר משלהבת הכתיבה המסוכסכת שלא עולה יפה.
ספרו של טבול פורט על נימי נפש דקים ופוער בתוכו בקיעים, שלא לומר בולענים, השואבים את הקורא המסוחרר. זהו ספר משכר, המוביל את קוראיו בין רחובותיה השוקקים של ירושלים על משכבה בלילות. הדמויות של טבול כמו מושיטות יד רכה אל המעיין בהן ומוליכות אותו בין סמטאותיהן. טבול פינה לקורא, מקום רב בעלילה המושחזת, להתגדר בו , להכניס את עולמו האישי ולנהל דיאלוג מתמיד עם גיבוריה. וכשקם הקורא מן הספר ודאי ימצא את עצמו קושר את קצוות הפתילים, ופוסע עוד כמה צעדים עם הדמויות אפופות הסוד ומגלה בהן ובו עוד טפח מיוחל.
ביצירה הדתית-מגזרית דומה כי טבול הוא ראשון הסופרים העוסק ביצירתו בחוויית הספרות והכתיבה (לא נגלה לכם שמדובר בחוקר ומרצה לספרות) בשטף העלילה תמצאו את עגנון ועוז ושדה את אצ"ג והראי"ה קוק. גיבוריו של טבול משרטטים איזה דיאלוג מיוחד עימם, פרשנות זוטא, ומבט חתרני אך מחבר. בספרו של טבול תמצאו קווים לדמותו של כותב, את נפתוליו הקודחים של המושך בעט ואת הגעש הפנימי והמפכה של מי שמבקש לטוות מילים לפיסה ספרותית העומדת בפני עצמה ולא תמיד מצליח לפענח באור את צפונותיו.
הצטיידו במעיל חם ותה מהביל כשאתם ניגשים לעיין בספר , ניתן להרגיש ממש בקור הירושלמי המטפס ממנו חרש ולהצטנן, חלילה, ממטחי הגשם שלא חדלים משורותיו.
דומה כי במילים רכות, מדויקות ונוגות הניח ראובן טבול לפתחנו יצירה מרשימה , נדירה ומיוחלת, אשר שנים רבות המתין מדף ספרינו הצפוף לבואה. אם חיפשתם ספר טוב לחנוכה הרי הוא לפניכם!
"בעוד לילה" ספרו של ראובן טבול בהוצאת ידיעות ספרים, חורף תשע"ג. ערב השקה לספר ייערך בחנוכה.