במחזה המקורי והמרגש "ירמו - אדמה שוממה", מעלות שלוש השחקניות של "תיאטרון הירח" את הקשר בין אדם לאדמה ובין איש ואישה, ובעיקר את היחסים הטעונים ביניהם.
 |
המחזה מבוסס על המחזה הנודע "ירמה" מאת לורקה, מחזאי ספרדי, כאשר "ירמו" פירושו "אדמה שוממה" בספרדית. כרקע לקונפליקט שבין האדם לאדמה, פותח המחזה בתערוכת אמנות העוסקת בדימוי של נוף בראשיתי כגוף. התפאורה כולה היא אדמה הפזורה בשני מעגלים, והבעל גם הוא מעבד חימר תוך כדי העלילה. הדמויות כולן עולות וצומחות מתוך האדמה, ואדמה אף פזורה לראשיהן של השחקניות(!). דווקא השימוש באלמנטים טבעיים ולא גרנדיוזיים, מצליח לבטא את המתח הרב שבין האדם לאדמה. ירמה (חוה שוראקי) מגדילה לעשות ומתפלשת פעם אחר פעם באדמה, כרוצה לצמוח ולהצמיח כמוה. תנועותיה הן חופשיות, ומבטאות את כמיהתה הבלתי מושגת בצורה חזקה מאד.
'ירמה', הוא המחזה הראשון של "תיאטרון הירח", השואף ליצור מתוך התבוננות נשית על החיים, כמו הלבנה. התיאטרון הוקם ע"י חוה שוראקי, בוגרת החוג לתיאטרון במכללת "אמונה", והבמאית של המחזה. אליה חוברות רני נגר, חברתה לחוג, בתפקיד הבעל, ואודליה ויינשטיין, בוגרת "אספקלריא".
במעגל-השיתוף שהיה בסוף המחזה, שיבחו נשים רבות את האומץ של השחקניות שבחרו לעסוק בנושא העקרות, נשוא שהוא בגדר טאבו בציבור הדתי-לאומי. מנגד, אמרו נשים אחרות, כי הן חשות כי המחזה הוא כללי יותר, ומתאר לא רק חוסר של ילד, אלא חוסר במציאות. העקרוּת כמשל פתחה אצל הצופות פתח להזדהות עם חסרים שיש בחייהן, ועל כך גדולתו של המחזה.
במילים אחרות: לכו לראות - ולהזדהות.
"ירמו - אדמה שוממה", במאית יוצרת: חוה שוראקי, שחקניות: רני נגר, אודליה ויינשטיין, חוה שוראקי, אמנית התערוכה: חדוה ג'ורנו-הרציג