שאל את הרב

שאלות על הנהגת ה', רע בעולם ובחירה חופשית

חברים מקשיבים 13/04/04 00:15 כב בניסן התשסד

שאלה

ברשותכם אשאל 5 שאלות. 1. נניח אני עושה מבחן לילד שלי והמבחן הוא לא לנסוע ברכב, והפרס עם יעמוד בו סכום גבוה מאוד. נניח אני יודע שהבן לא יעמוד במבחן יקח את הרכב יעשה תאונה וימות. בודאי תסכים איתי שאבא חכם ואוהב במקרה כזה: א. ימנע מהבן לנסוע ברכב. ב. יבטל את המבחן שלו. ג. יתן לבן את הפרס למרות שלא מגיע לו, זאת אומרת הבן יזכה במתנת חינם. בודאי תסכים איתי שאבא טיפש במקרה כזה: א. יתעקש לקיים את המבחן, למרות התוצאה הטרגית. ב. יסתפק באזהרה בלבד (שלא תעזור). אם כן מדוע הבורא לא נהג כמו אבא חכם כמובא במשל ולא מנע את התאונה של אדם וחוה, כאשר הוא יודע בודאות את התוצאה שבעקבותיה לא ימותו שני בנים אלה מיליארדי בנים דורות על גבי דורות. 2. מאחר והבורא הוא רחום וחנון האם לא היה פשוט יותר לתת לאדם וחוה עוד הזדמנות אחת או עונש מוות מידי, מאשר לתת למיליארדים של מיליארדים של אנשים לסבול ממות?(לתת עוד הזדמנות הכונה שאדם וחוה ישארו באותם התנאים מלפני החטא, שאם לא כן אין זה הזדמנות נוספת מלאה). (ולענין הרחמנות האם לגרום לאמהות לרצוח את ילדיהם ולבשל אותם ולאכול אותם האם לזה יכול להיקרא רחמים?, או לתרץ את זה שזה נעשה על מנת לתקן את הנשמה?). 3. נניח אתה בעל מפעל מצליח והגדול בעולם, ונניח אתה יודע שאם אתה תקבל אותי לעבודה אצלך דבר זה יגרום לך לפשיטת רגל, בודאי במצב כזה לא תקבל אותי לעבודה. אם כן מדוע הבורא ברא את יצר הרע כאשר הוא יודע שיצר הרע יגרום להרס של העולם שלו, הרי בודאי הבורא רצה שהיצירה של העולם תצליח. זה כל כך אבסורדי ולא מובן ליצור דבר בכונה שיגרום להרס מוחלט של היצירה. מה הטעם לברוא רע (מעבר לקבלת זכויות בזכות ולא בחסד ע"י העמדת האדם מול יצר הרע) כאשר הבורא עצמו יצטער על קיום השטן שיביא להרס העולם. 4. אם אדם חזק לא יכול להרים מאה קילו, בודאי לא שיך לתת לאדם חלש להרים מאתיים קילו. אדם הראשון היה צריך לקיים רק שני מצות ולשעות מועטות בלבד וכאשר אין לו בפנים יצר רע כאשר אדם הראשון היה בדרגה הרבה יותר גבוהה מאדם רגיל, אז בודאי לא שייך לתת לאדם נמוך יותר מבחינה רוחנית לקיים תרי"ג מצוות. 5. הבורא מצפה מאיתנו לעמוד מול יצר הרע, כאשר הבורא עצמו הוסט על ידי השטן לעשות רע, כמו שכתוב באיוב פרק ב פסוק 3: "ויואמר אלוהים אל השטן השמתה ליבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר וירא אלוהים ו

תשובה

שלום!
לפני שאתיחס לשאלותיך באופן פרטני, אקדים הקדמה שאמורה להאיר את פני העניין באופן כללי, ומתוך הקדמה זו נוכל לצאת לפרטים בעז"ה.
הקב"ה מנהיג את העולם בצורה מושלמת. זוהי הנחת היסוד הבסיסית ביותר שאנו בתור יהודים מאמינים צריכים להפנים ולחרוט בשכלנו ובהכרתנו. לפעמים אין אנו מבינים את דרכי פעולותיו, אך דוקא אי-הבנה זו מובנת מאוד, משום שעם כל הכבוד לשכלנו, הרי הוא כאין וכאפס לעומת השכל האלוקי האין סופי שאין לנו שום תפיסה והשגה בו. אין זה אומר שאסור לשאול שאלות, ההיפך הוא הנכון, אך אנו מחוייבים לגשת לשאלות אלו בענווה גדולה ובידיעה שכל מה שנבין או לא נבין, מוגבל מאוד יחסית לאמת המוחלטת האלוקית.
בוידוי של יום כיפור אנו אומרים: "על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב". איזה חטא זה "תמהון לבב"? אסור לתמוה על שום דבר? מסביר המהרי"ל דיסקין שהכוונה ביחס להנהגה האלוקית. תמיהה על הקב"ה למה הוא מנהיג את העולם בצורה זו ולא אחרת. מחשבות אלו פירושן, במילים אחרות: "אני והקב"ה באותה דרגה. אני מדבר עם הקב"ה ב"גובה העינים" וכל מה שהוא יודע אני ודאי גם יודע. מאחר שזו הנחת היסוד שלי, אני לא מבין מדוע הקב"ה בכל זאת בחר לעשות דברים מסויימים, הרי אני הייתי בוחר לעשותם בדרך אחרת לגמרי"... ובכן זהו יסוד חמור של כפירה ואי הבנה מי הוא ומה הוא ריבונו של עולם. זהו צמצום המקטין את עוצמתו וגדולתו של ה', ועלינו לחזור בתשובה ולהתודות על כך ביום כיפור. שוב, אין זה אומר שלא נשאל. נמשיך לשאול, לברר ולחקור, אלא שנעשה זאת בהבנה שמה שלא נצליח להשיג, זה משום שהוא מעבר להשגתנו המוגבלת.
פעם ניגש ילד קטן לרב צבי יהודה קוק זצ"ל ושאל אותו: "מדוע בסוף התפילה אנו אומרים אין כאלוקינו אין כאדוננו וכו', ורק אח"כ אנו אומרים מי כאלוקינו מי כאדוננו וכו', הרי הסדר צריך להיות הפוך! קודם השאלה ואח"כ התשובה?!", שמח הרב צבי יהודה בשאלה וענה: "קודם כל צריך לצאת מנקודת ההנחה שאין כאלוקינו, אח"כ אפשר להתחיל לשאול שאלות..." (נכתב בחוברת "גדול שימושה"). צריך לשאול מתוך ענווה.
לאור הקדמה זו ננסה להתמודד עם השאלות ששאלת אחת לאחת:

1. שאלת מדוע הקב"ה העמיד את אדם וחוה בנסיון שידע מראש שלא יוכלו לעמוד בו, ומדוע לא ביטל את העונש המגיע להם על כך. ובכן נכון הוא שהקב"ה ידע מראש שאדם וחוה יכשלו בנסיון, כשם שהוא יודע על כל אחד ואחד מאיתנו אם יעמוד בנסיונות שמוצבים לפניו או שיפול בהם, שהרי "הכל צפוי" (פרקי אבות ג', ט"ו). אך ישנו חלק שני למשפט זה: "והרשות נתונה". יש בחירה חופשית. בניגוד לדוגמת האב שהבאת, בה האפשרות היחידה היא תוצאה שלילית של מות הבן, כאן ישנו חישוב מדוייק להפליא של יתרונות מול חסרונות, ומול היתרון של אריכות ימים ושנים בלי מבחנים והתמודדויות, עומד יתרון עצום ונשגב הרבה יותר - הבחירה החופשית. הבחירה החופשית הופכת את האדם לבעל מדרגה גבוהה ביותר. היכולת להבחין בשכלנו בין רע לטוב היא יכולת שלא ניתנה לבהמות ואף לא למלאכים, להבדיל. בזכות הבחירה החופשית אנו יכולים להגיע לדרגה גבוהה יותר מהמלאכים! למלאכים אין שכר ועונש משום שאין להם שום בחירה. הם נמצאים במצב סטטי, בלי יכולת התקדמות. בני האדם יכולים להתקדם אך ורק בזכות הבחירה החופשית שניתנה להם. עדיף היה שאדם וחוה יכשלו בנסיון ולא תשלל מהם בחירתם החופשית! אדם וחוה אמנם נכשלו בנסיון, אך זו היתה טעותם בלבד ולא טעות בעצם מתן הנסיון. הקב"ה לא מעמיד אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו. הקב"ה אמנם ידע שאדם וחוה יכשלו, אך הוא גם ידע שהם מסוגלים לעמוד בנסיון. כל אדם מקבל את התמודדויותיו ע"פ מדרגתו האישית. ניתן להטיל את האשמה אך ורק על האדם הנכשל ולא על הבורא שהעמיד בנסיון.

2. שאלת אם הבורא הוא רחום וחנון, מדוע לא ויתר לאדם וחוה על העונש. על שאלה זו עונה הרמח"ל ב"מסילת ישרים" (פרק ד') שאין אפשרות לוותר על עונשים. בתורה כתוב (דברים ל"ב, ד'): "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא". הקב"ה הוא האמת המוחלטת, חותמו של הקב"ה הוא אמת (שבת נ"ה ע"א). הקב"ה רוצה לעשות משפט ישר, בלי עיוותים כגון אי מתן שכר על מצוה והעלמת עין מעבירה בלי נתינת עונש. בשביל משפט אמת יש צורך בדקדוק מוחלט על כל דבר קטן, ועל כן הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (יבמות קכ"א ע"ב). מוסיף לשאול הרמח"ל: אם הכל במידת הדין, איפה היא מידת הרחמים של הקב"ה? על כך עונה הרמח"ל שלולא היתה מידת הרחמים העולם לא היה מתקיים. ישנה הרמוניה בין מידת הדין למידת הרחמים. לפי שורת הדין היה ראוי שהחוטא יענש מייד סמוך לחטא, היה ראוי שעל כל חטע יגזר עונש מוות כראוי למי שעובר על גזירת המלך, והיה ראוי שלא תהיה אפשרות לתשובה, שהרי החטא כבר נעשה. מידת הרחמים באה לאזן, יש שהות וזמן לחוטא עד שהעונש מגיע, העונש עצמו לא חמור עד כדי מיתה וכליון, וישנה אפשרות מופלאה של חזרה בתשובה. מידת הרחמים לא מוותרת לגמרי, אלא מסייעת. במקום ההנאה של החטא באים עכשיו החרטה והצער, יש זמן להרהר על החטא ולעשות תשובה. הכל במידת הרחמים - אלא שאין ויתור. מידת הרחמים לא מותרת! "כל האומר הקב"ה ותרן הוא - יותרו מעוהי!" (בבא קמא נ' ע"א), "אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך - אל תשמע לו!" (חגיגה ט"ז ע"א).

3. שאלת מדוע ברא הקב"ה את היצר הרע. אחד מהדברים ששכלנו מסוגל להשיג, בזכות רבותינו שביארו לנו יסודות חשובים אלו, הוא מציאותו של היצר הרע בעולם. היצר הרע, שהוא השטן והוא מלאך המוות (בבא בתרא ט"ז ע"א). מציאותו של היצר הרע בעולם איננה שלילית כשלעצמה. הקב"ה לא ברא כלום לחינם או להרע, וביסוד הכל טוב. התפקיד שלנו בעולם הוא לגלות את הטוב הגנוז ולהשתמש בו לתועלת. היצר הרע מוסיף חיים, מוסיף עוצמה. אם נבטל אותו ולא נעזר בו נהיה חלשים יותר, עוצמתיים פחות, נעבוד את הקב"ה מתוך חולשה ובינוניות (עין איה ברכות פרק א' פסקה כ"ד, ובעוד מקומות רבים בדברי הרב קוק זצ"ל). חז"ל מספרים שכשהם ביטלו את יצר העבודה זרה (יומא ס"ט ע"ב) יצא מבית קדשי הקדשים גור של אריה מאש. מה הקשר לאריה מאש ומדוע יצר של עבודה זרה יוצא ממקום כ"כ קדוש וטהור? התשובה לכך היא שהיצר של העבודה זרה במהותו חיובי ומקורו בקדושה. הוא יצר המחבר את האדם לכח עליון ממנו, מוציא אותו מההסתכלות על ה"אני" בתור המרכז, וגורם לו להביט על הבריאה כדבר שאינו מובן מאליו אלא יצירה שנוצרה ע"י כוחות מופלאים. זהו יצר בעל עוצמות של קדושה, שאם אדם היה יודע לנתבו לכיוון הנכון היה יכול להגיע למדרגות גבוהות של דבקות בה'. מקובל מהאר"י ז"ל שמאז שביטלו את היצר הזה פסקה הנבואה, משום שחולשה רוחנית גדולה ירדה לעולם.
ישנן דוגמאות רבות לכך שיעודו של היצר הרע הוא לרומם את האדם אם רק נדע להשתמש בו באופן הנכון, אך לא נאריך כאן, במידה ותרצה אשמח להרחיב בנושא.

4. שאלת על כך שאדם הראשון לא הצליח לעמוד במשימה פשוטה של קיום שתי מצוות, אם כן מדוע ניתנו לנו תרי"ג. הנחת היסוד בשאלה שלך היא שהמצוות הינן כעול ומשימות שעלינו להתמודד איתן. הנחה זו אינה נכונה. המצוות נועדו להעלות ולרומם אותנו. "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מכות ג', ט"ז). המצוות הן הדרך שלנו לעבוד את ה' וככל שתרבנה המצוות כך נוכל לדבוק בו יותר. המצוות משמשות ביטוי מעשי לעבודת ה' שלנו. יש מצוות שנעשות ע"י המחשבה, יש מצוות שנעשות ע"י הפה, ע"י הרגליים, ע"י הידיים וכו', כך שכל גופנו משמש ככלי טהור לעבודת ה'. כל איבר בגוף יכול להתקדש במצוות שנעשות על ידו. אנו מברכים לפני עשיית מצוה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", משום שהמצוות ממש מקדשות, מעלות ומטהרות אותנו.

5. שאלתך האחרונה היתה לגבי ספר איוב, כיצד הקב"ה דורש מאיתנו להתמודד עם השטן שהוא בעצמו כביכול לא הצליח. חז"ל כבר מעירים על הפסוק שהבאת: "ותסיתני בו לבלעו חינם" ש"אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת" (בבא בתרא ט"ז ע"א), כלומר בפסוק זה נכתב שהקב"ה כביכול לא היה מסוגל לעמוד בפיתויו של השטן, ואם לא היה כתוב כן במפורש היתה זו כפירה לומר דברים מעין אלו על הקב"ה. ומבאר שם המהרש"א שאין הכונה כפשט הדברים, אלא הפסוק נכתב בלשון שנועדה לשבר את האוזן מה שהיא רגילה לשמוע ולאמיתו של דבר ודאי שאין עושה הקב"ה משפט לא צודק, ואין אנו מסוגלים להבין מדוע הצדיקים סובלים בעולם הזה ("אין בידינו משלות רשעים ולא מיסורי הצדיקים", אבות דר' נתן ל"ג). אין לייחס גשמיות לבורא וודאי שלא כישלון ונפילה. הדברים שכתובים באותו עניין בספר איוב אינם כפי ההבנה הפשוטה, אלא דברים עמוקים מאוד, תוכל לעיין שם במפרשים וברמב"ם ב"מורה נבוכים" (חלק ג' פרקים כ"ב-כ"ג) כדי לנסות להבין חלק מעניינים אלו.
כל טוב וסליחה על האריכות,
איתי, חברים מקשיבים.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר