עליות וירידות בתפילה

שלום רב לשואלת
דעי לך שאני בטוח שהרבה מאד אנשים ונשים מזדהים איתך. זוהי התמודדות יום יומית שבאמת לא פשוט לפתור אותה. התפילה היא בודה של הרגש, וכפי שתיארת נכון הרגש מתעתע בנו - יום אחד הוא להוט ויום אחד הוא ישן. אבל זה לא אמור לגרום לך לומר שזה "לא בסדר".
את נורמאלית בסך הכל, לכולם יש את [ה]תפילה ויש תפילה שהיא לא כל כך ´ה´.
כדי לעזור לך להגביר את כמות ה"הרגשות הראשונות" יש לי כמה טיפים מההתמודדות שלי עם הענין הזה:
1. לעורר את הרגש: כל פעם שאת נגשת לתפילה - והרי את מחויבת לזה כמוני - (ספרדיה - תפילה ואשכנזיה - פעמיים) נסי לעורר בעצמך את הרצון להתפלל, חפשי סיבה לזעוק לקב"ה לדוגמא חברה חולה, השבויים והנעדרים, המצב הבטחוני, החברתי, הכלכלי - לצערנו יש מספיק על מה להתפלל... ברגע שאת תופסת משהו שחזק אצלך והוא מטריד, התחילי להתפלל וע"י הרצון העמוק שלך שהקב"ה יתקן את הדבר שמטריד אותך, גם נסי דרכו לכוון בשאר התפילה.
2. התפילה היא חובה שמוטלת עלינו גם כשלא חסר לנו. למה? כי באמת באמת זה כן חסר לנו! מה, לא חסר לך בית המקדש? את לא עצובה מזה שהמשיח לא בא? האם את לא רוצה שיתרפאו החולים? אלא מה? שלמרות שכל השאלות הם בודאי נוגעות לך, את לא מרגישה את זה תמיד.
עכשיו מתברר שבעצם זה אחד מהתפקידים של התפילה – לעורר את הרצון שלנו, להעלות אותנו מהטרדות היום יומיות שלנו אל עבר רצון ה´, אל עבר הרצון לתיקון העולם במלכות ש-ד-י. ולכן דוקא כשלא חסר לנו כלום – נתפלל עוד יותר חזק כדי שנחדיר לעצמנו בלב כמה זה באמת חסר לנו ואנו מתפללים בעוצמה כדי שאכן זה יטריד אותנו.
החפץ חיים מספר שהיה כפרי אחד שהיה לול, רפת, צאן ובקר לרוב. במסירות ובהתמדה הוא היה מטפל בכל המשק שלו ומזה היה מתפרנס. יום אחד היה עליו לנסוע לעיר הגדולה על מנת למכור ולקנות בשוק. הנסיעה ארכה כמעט שבוע הלוך וגם חזור, ועל כן לא יכל להשאיר את כל המשק לבד. חיפש לו הכפרי מי שיבוא לעזרתו. אבל היחיד שמצא היה עובד פשוט, לא כל כך חכם שהיה מוכן לעבוד אצלו לשבועיים הקרובים.
לקח הכפרי את העובד והראה לו את סדר העבודה כל יום, מה עושים ברפת, ומה בלול וכו´. אבל, לאחר גמר הסיור, הגיע למסקנה שזה לא מספיק. העובד הזה ישכח הכל ויהיה בלאגן! לקח פתק ורשם עליו את ההוראות: 6:00 לחלוב את הפרות
7:00 לאסוף ביצים מהלול
8:00 להוציא את הכבשים לאכול וכו´
אמר הכפרי לעובד שלו: "את הרשימה הזו תגיד כל בוקר כדי שתזכור טוב מה אתה צריך לעשות. רגע, אל תגיד את זה רק פעם אחת ביום כי אתה לא תזכור. תגיד את זה פעמיים ביום: בבוקר ובערב. בעצם 3 פעמים – בבוקר בצהרים ובערב!" הלך הכפרי לעיירה הגדולה, כשבליבו הוא עדיין מהרהר האם העובד יסתדר לבד עם כל המשק...
עברו השבועיים והכפרי הגיע חזרה לכיוון המשק שלו. מרחוק הוא כבר הריח את הריחות הנוראיים שעלו מהלול, מביצים סרוחים שלא נאספו, מהצואה של הפרות והכבשים, הוא שמע את הצעקות החזקות שעולות מכל החיות... רץ הכפרי למשק ואיזה בלאגן הוא רואה! מיהר לחפש את העובד הכושל. חיפש בדיר, במחלבה, בלול, ולא מצא אותו. איפה הוא יכול להיות? למה הוא לא מטפל במשק? למען השם!
לבסוף מצא אותו בחדר שלו. ומה הוא עושה? יושב ומסתכל על הפתק ואומר בדבקות: "ב-6 בבוקר לחלוב את הפרות! אוי יוי ב-7 ביצים מהלול!..."
"מה אתה עושה???" שאל הכפרי.
"אמרת לי לשנן ולומר את הפתקה הזאת 3 פעמים היום, לא??? זה מה שעשיתי..." אמר העובד
מקווה שהנמשל ברור.
3. יש משהו בהרגל שהוא טוב. תארי לך שהיית כל הזמן באוריה ובהתרגשות של תפילת נעילה ביום כיפור. אדם שכל הזמן נמצא שם למעלה לא חי! הוא לא יאכל כי הוא עם הקב"ה עכשיו ולא ידאג לבגדיו ולא ידאג למשפחתו כי הוא עכשיו דבוק בעיקר העיקרים! לכן ברא ה´ את ההרגל. אנו מתרגלים למשהו ואז מנסים לצאת מההרגל כל פעם מחדש, וזה נותן לנו כוחות – בהתגברות על ההרגל. לכן אם לפעמים לא חסרה לך התפילה, סימן שהקב"ה עכשיו רוצה ממך שתוציאי מהבוידם את הכוחות נפש שיש לך לרצות למרות הכל להיות קשורה אליו עכשיו הכי חזק שאפשר.
בהצלחה רבה!!!
יקיר
חברים מקשיבים
yockir@smile.net.il
קישורים לשאלות דומות שיכולות לעזור: http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=316 https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=41903