שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב!
אני תלמיד ישיבה, בהתחלת שיעור ב'. מזה זמן אני חושב על נישואים. רציתי להביע את המניעים למחשבות אלו ומתוך ציונם רציתי לשאול האם הם מצדיקים את הרצון להינשא.
דבר ראשון, התכנון שלי לעתיד הוא לימוד תורה. אני רואה ערך גדול בלימוד התורה המביא לקידום ופיתוח כל תחומי חיי האדם- המחשבות, הרצונות, הרגשות, המעשים, המידות ועוד. אני מתכנן ללמוד שנים מספר תורה בכדי להתעצב כדמות תורנית שיכולה לפעול בעולם הכללי ולקדם אותו אל ייעודו- תיקון עולם במלכות שדי. את השירות הצבאי אמלא בעז"ה במסגרת ההסדר או במסגרת חוק טל. עד כאן הרקע של תכנון עתידי.
מכאן אכתוב את המניעים המביאים אותי למחשבות הנישואים. ראשית, ישנו פער תפיסתי ומעשי גדול מאוד בין אורח חיי משפחתי ובין אורח חיי. כיום, שאיפתי להכיל את הקודש בכל תחומי החיים (וביטויה ע"י דקדוק במצוות ע"פ המשנה ברורה, עבודה על המידות... ) נראות כ"קיצוניות" בעיני משפחתי. בבואי אל ביתי בתקופת בין הזמנים, אני נפגש בניסיונות רבים שביכולתי להתמודד איתם ובכאלו שאין באפשרותי להתמודד איתם מכיוון שהם לא בשליטתי. אני רואה ושומע דברים שאני לא רוצה, אך איני יכול שלא לשמוע ולראות אותם
(לדוג'- לראות את אחותי לא צנועה, לשמוע דברי רכילות, שירים לועזיים וכו'.). אני משתדל כמה שיותר להימנע מהיגררות לעבירות, אך ישנם מקומות שאיני יכול שלא להיחשף לעניינים שאיני רוצה. הדוגמאות שנתתי הינם דוגמאות מעשיות שמאחוריהן עומדות תפיסות עולם המנוגדות לתפיסות העולם שלי. (בצורה שטחית אנסח את היסוד העיקרי העומד בין שתי העולמות- של משפחתי ושלי כך: מה שעומד במרכז חיי משפחתי הוא שהתורה היא צדדית, חיצונית וע"כ באות הפשרות. מה שעומד במרכז חיי הוא שהתורה היא עצם החיים, היא מהות הכל וע"כ אין פשרות, יש רצון להכילה בכל המציאות.) מתוך מציאות זה, אני חפץ להקים את "הבית המושלם". שבבין הזמנים ובזמנים אחרים אגיע לבית של קודש בו החיים הרוחניים והמעשיים יהיו כפי שאני רוצה ולא אצטרך להיגרר לעניינים שאינם בשליטתי.
בנוסף על כך, אני יודע בדיוק איזה סגנון אישה אני מחפש. יש לי הגדרות ברורות מה אני רוצה שאהיה אצל אשתי בעז"ה.
כמו כן, למדתי את המהות של קשר הנישואין. זכיתי ללמוד מתוך ספרים ושיעורים מהו הצד העמוק, הנסתר העומד מאחרי עניין הנישואין.
בנוזף על כל זה, אני מרגיש מוכן לק
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בעזה"י
שלום,
אי אפשר להתעלם מהדרכת חז"ל כי על אדם לשאוף להתחתן כבר בגיל שמונה עשרה ועד עשרים.
אלא שצריך לבדוק היטב היטב האם אדם מוכן בעיקר נפשית ורוחנית- שכן חתונה, כידוע, לא עושים לבד...
לכל דבר בקשר זוגי יש השלכות על שני צדדים לפחות- הצד שלך והצד שלה וחשוב מאד לזכור זאת...
ראשית, אני ממליץ שתוועץ ברב מהישיבה שלך שמכיר אותך ושאתה מרגיש נוח להפתח בפניו. אין זה רק שאלה של "האם אתה מוכן להתחיל לחפש" אלא ליווי של מישהו קשוב ובוגר שיוכל לתת "מבט מבחוץ" הן בתחומים ההלכתיים של צניעות שבין איש לאשתו (הכנה לחיי נישואין) והן בליווי של הקשר שנרקם.
זה יכול להיות רב, אברך בוגר בישיבה או כל אדם שאתה סומך עליו ומעריך את דעתו.
כדי לתת עצה ספציפית האם הגיע הזמן או לא- צריך להכיר את האדם ואני, לצערי, אינני מכיר אותך...
אוכל לתת כמה הארות שבעיני משמעותיות לתחילת מסע החיפושים:
1. אחריות- יותר מכל דבר אחר, כניסה לקשר זוגי דורשת אחריות ונשיאה בעול. שאל את עצמך "האם אני מוכן להתחיל מעוד חודש נגיד, לשכור דירה,לתחזק בית,לפרנס משפחה, לחזק את אשתי כשקשה לה, לטפל במיסים, בארנונה,מים, חשמל ושאר צרכי הבית ובעוד שנה מהיום לצורך העניין להפוך אבא לתינוק, לקום אליו בלילה להאכיל אותו,להחליף לו לשמור עליו גם כשאין לי כח...?"
אני לא מתכווין לדכא ח"ו :-) ב"ה אנשים רבים רבים עומדים באחריות הזו- המטרה היא רק להבין שנישואין כוללים לא רק רומנטיקה ואהבה והשלמה אלא גם אחריות רצינות ובגרות.
2. לא בורחים להתחתן- חתונה אסור שתהיה מפלט שאדם בורח אליו כדי להתחמק מקשיים בבית/בישיבה/בחיים.
חתונה היא לכתחילה, היא מדריגה שיש להכנס אליה מרצון ובחפץ לב משום שהיא מה שה' דורש מאיתנו ולא משום שאנו חושבים שהיא תפתור לנו בעיות- היא לא!
אדם שמתקשה להתמודד עם קשיים ימצא את הקשיים הללו בתוצרה כזו או אחרת גם בבית שיבנה ושם התוצאות עלולות להיות הרסניות יותר.
זה בסדר שאדם אומר- "הבית בו גדלתי היה כך ואני אבנה את ביתי אחרת" הפקת לקחים וצבירת נסיון חשובים מאד- אך אסור לראות את החתונה והבית הנבנה כעיר מקלט, פשוט משום שהוא אינו כזה...
צריך להיות אמיתי עם עצמי ולשאול האם אני בורח במקום להתמודד...
3. מוכנות נפשית- להתחתן זה אומר "לחשוב כפול" לחשוב על אשתך עוד לפני שאתה חושב על עצמך. זה אומר לתת בלי גבול ולהיות מוכן ללוות תמיד ולאהוב תמיד, עיקר החתונה היא לשים את השני במרכז ולא את עצמי.
לעניות דעתי זו עיקר המוכנות הנפשית- אך היא בסיסית עד שאדם לא מבין זאת היטב - הוא אינו מוכן להתחתן.
4. מה' אישה לאיש- טוב שאדם (או אשה) ידעו מה הם מחפשים ומה הם רוצים מהצד השני, אך אולי גם לקב"ה יש מה להגיד בעניין??? לא טוב לסגור מודל מושלם או "רשימת מכולת" של מה מחפשים בצד השני. צריך שלדעת בקוים כללים, אפשר שיהיו קווים אדומים מעטים ודברים שחשוב לך במיוחד, אך לא להסגר על "בדיוק מה אני רוצה".
5. הרבה תפילות- להיות מוכנים לדבר הגדול והעצום הזה ולמצא בעת שנהיה מוכנים...
בשמחות
אור
צוות ישיבת צפת