אני יודע שזה נשמע רע אבל תהרוג אותי אם אני מסוגל לסלוח לבן אדם הזה!

מה הולך אח שלי?
הייתי אומר שלא יודע, אבל מישהו כאן נשמע לי 'קצת' כועס.
כמו שכתבת אני לא יודע מה הוא כבר עשה לך
אבל לפי המכתב שלך זה צריך להיות דבר ממש ממש רציני, גדול שפגע בך כך מסתבר, יותר מידי עמוק.
מה עוד שכמו שהמכתב שלך מראה, רואים שמלבד עצם הפגיעה שלו בך, כואב לך לא פחות שפתאום ביום הקדוש הזה אתה מוצא את עצמך מוצף וטובע ברגשות כאלו, כמו שציינת של כעס, טינה, עלבון, שינאה, נקמה.
והלב שלך?
במקום שיתפנה ולו רק פעם אחת,להידמות לקב"ה,לאהוב,לתת,לסלוח
במקום זאת הוא רותח.רוטט.אין לו מנוח. ישוב הדעת.
וזה לכשעצמו מטריף אותך. ומתסכל. ושורף מבפנים.
אז רק שתדע לך שזה ממש לא מובן מאליו, כל החוסר אונים הזה שאתה חש.
הרבה אנשים נראה לי, בכלל לא מודעים לגועל הזה שניתכסו בו במשך השנים.
לצרות העין שנתלבשה בהם.לצפייה המקוללת שהלב שלהם מייצר בתקווה לנפילה של החבר, החברה,לשמחה לאיד.
ובאמת, אם יש יום אחד בשנה שאנחנו יותר מחייבים וקודם כל לעצמינו לעשות בו חושבים, נראה שזה היום הזה.
קראתי את מה שכתבת ועל פניו נראה שאתה צודק.
כלומר מצד ההגינות אני לא מכיר את החבר שלך ואת כל המקרה (ולא, משום מה זה גם לא מושך אותי לשמוע מה הוא באמת עשה לך...בטח לא עכשיו, בעשרת ימי תשובה שכל שנייה ורגע נעטפים בכל כך הרבה משמעות)
אבל בהנחה שאתה לא סתם כותב לנו,מאוד קל להזדהות עם מה שכתבת.
נכון, אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לסלוח כי אחרת אנחנו בעצמינו נזמין לנו את מידת הדין.
קצת קשה להתחיל ולצפצף את המילים:
'וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא יוֹצְרָם בַּבָּטֶן, הסובל ומעלים עין מסוררים" וכן "וכל מאמינים שהו סולח סלה"
כשאנחנו בעצמינו מתעטפים במידת הדין.
נשמע קצת מצחיק.
כאילו מה,בכבוד של הריבונו של עולם לסלוח ואנחנו, הקטנים,הפצלוחים, דווקא אנחנו לא בכבוד ש'לנו?
ואז אתה יודע מגיע הטראש טוק של הלב שלנו.
והוא כמו תמיד, לא סופר אף אחד.
'כן נכון, אתה צודק ובעצם שאני חושב על זה אז גם אני נפלתי אבל...אם רק היית יודע מה שהוא עשה לי..
חבל על הזמן...ובכלל מי הוא בכלל? מה הוא חושב לעצמו?'
ואחר כך השכל שלנו עומד חסר אונים.
נהדר יופי, לך תתווכח עם הלב הפסיכופט הזה.
ממילא הוא לא רוצה לשמוע.
שנעלים עין? נוותר? נצא קצת מהקטנות שלנו, מהאדם הקטן
פחחח....תודה, אבל אמא לא בבית...
דם....נקמה...להראות לו, להחזיר...הו, עכשיו אתה מתחיל לדבר!
אנחנו כבר נראה לו!
אבל יודע מה, אם אני באמת אשאל אותך ואני יודע שאתה לא תתחיל לחנטש ולחפור לי סתם
אם אני באמת אשאל אותך מה אתה זוכר מהפעם האחרונה שאתה, לשם שינוי,כן כן אתה! פגעת במישהו?
מה אתה זוכר?
מה הרגשת?
נניח שהיית עולה לבית דין של מעלה ותנסה רגע אחד לצייר לך באמת את המצב הזה, את הסיטואציה הזו
יושבת כל הפמליה של מעלה, פחד מוות ואז יורד פתאום מסך ענק 300 אינץ' משהו עצבני וכל הבית דין של מעלה
מתחיל לראות איך שפגעת בחבר שלך לפני הרבה זמן...
לא נעים.
ואז הם מסתכלים אליך, ומחכים...
ואתה כזה,מסתכל עליהם בחזרה..כולך רועד:
'אממ..מה אתם מסתכלים ככה, מה אתם רוצים?'
מה אנחנו רוצים?
שתתחיל לשיר את השיר של בועז מעודה מכוכב נולד 5...ראיתם אותו? הם יגחכו, מה אנחנו רוצים הוא שואל
אנחנו רוצים, אדון צעיר, שתסביר לנו למען ה' מה בדיוק ראינו עכשיו? מה, מה בדיוק הלך כאן כרגע?
והאם אתה באמת מודע לכך שפשוט רצחת את החבר שלך?
ואז אח שלי, אני רוצה שבאמת תחשוב מה היית עונה להם.
עם יד על הלב:
'לא, אתם לא מבינים נו..זה לא שאני באמת רע כזה..פשוט, נפלתי,קינאתי בו באיזה עניין והיצר שלי בא והסיט אותי...'
היצר שלך? איך הוא קשור לזה ולמה אתה בכלל מפיל את האשמה על היצר שלך?
ואז אתה תמשיך...:
נו מה נראה לכם, שאני איזה עמלק? שיש לי עניין שהחבר שלי יסבול?
שבאמת ידעתי שהוא נפגע עד כדי כך? נו מה אני שטן?
למה אתם דנים אותי לכף חובה?
הרי אתם יודעים שלא עשיתי לו דווקא, בכוונה..אז מה אתם רוצים ממני?
וחוצמזה, אם רק הייתי יודע שככה הוא יגיב...אין מצב עולם שהייתי עושה את זה!
אין מצב!
ובגלל שאנחנו מדברים על הבית דין של מעלה, לא על איזה חבורת ליצנים בעלי אינטרסים 'העליונים' שנהנים לשחק אותה אלוקים, הם, הם באמת יאמינו לך ואתה יודע למה?
כי עליהם מראש אתה לא יכול לעבוד...
והדברים שלך, שיצאו מהלב, באמת ייכנסו גם ללב!
הם באמת ייקחו את הלב שלך ויראו שאין כאן משהו בכוונה אלא שאתה פשוט...
נפלת.
וזה בעצם מה שהופך אותנו לאנושיים לא?
שאנחנו נופלים. עושים שטויות. שאין לנו בכלל מושג מה נכנס בנו ומה עבר עלינו.
כאלה אנחנו...
ועכשיו, תנסה להיכנס לראש של החבר שלך. ללב שלו.
תנסה באמת להבין שזה לא שהוא שונא אותך או משהו
לא עשית לו משהו רע, אין לו סיבה לשנוא אותך.
נו, אז למה בכל זאת?
חולשה...אולי הוא קינא בך במשהו מסויים, אולי הוא סתם היה בתקופה לא טובה בחיים שלו
אבל אל תנסה לשפוט אותו לפי המקום שלך, לפי נקודת המבט שלך.
זה פשוט לא פייר וגם הרבה יותר מזה, זה לא אמיתי.
זה גם פחות או יותר העניין של
'אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו'
מאיפה אתה יודע איך אתה היית עומד בניסיון הזה?
שלא לדבר בכלל על זה, שצריך הרבה אומץ וטיפשות להגיע ליום כיפור ולהסתכל אל הקב"ה במבט מתחנחן:
'נכון שאתה הולך לסלוח לי?' כשאנחנו בעצמינו דואגים כל הזמן להזריק למידת הדין שאמורה לשפוט אותנו חמצן וכדוריות אדומות ולבנות בדמות שנאה ונקימה.
ואם עדיין קשה לך, כי שוב פעם, מה שכתבנו קשור לדברים שכליים והלב שלנו, בדרך כלל הוא חתיכת סנוב צפנובון סוציומט שעושה מה בראשל'ו...
פשוט תחשוב שדווקא בזכות הקושי הזה,תוכל אי"ה באמת להעביר עליך את מידת הדין לרחמים.
כי מצד האמת מה כבר יש לנו להציע לו, לקב"ה?
מה ניתן לו?
אז מעשים ומצוות אם נהיה אמיתיים, אין לנו כל כך.
לפחות ניקח את הניסיון הזה, את הכאב הזה שלמרות שזה כל כך צורב לנו, למרות זאת התגברנו:
'הנה, אבאל'ה, אתה ורק אתה יודע כמה נאכלנו מבפנים. כמה שזה היה לנו קשה.
ובאמת שלא מגיע לנו כלום מצד הדין...אבל לפחות קח את הכאב הזה ואולי באמצעותו גם אתה תעלים עין, תגיד 'נו בסדר', שכחתי...'
ותאמין לי שהקב"ה...אם רק היינו יודעים כמה שהוא מרחם, ורק מחכה לראות איך אנחנו גם נתנהג כמוהו'.
ואז...
אז גם קולו של השטן משתקק וגם מידת הדין נאלמת.
ושניהם עומדים נבוכים.
כי הם היו רוצים לקרוע אותנו לגזרים אבל הם פשוט לא יכולים.
וזה אוכל אותם...ומצידנו זה אחלה שזה אוכל אותם...
אז תחשוב קצת על הדברים האלו ואני מקווה שזה קצת ייתן לך כיוון ויקל עליך.
שתהיה לנו כתיבה וחתימה טובה ושנה באמת מתוקה.
למה מתוקה,הרי כבר אמרנו שנה טובה?
אלא שמצד האמת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד,הכול לטובה
אולם עדיין אנחנו לא מברכים 'הטוב והמטיב' על מישהו שמת לנו...
נכון, הכל לטובה, אבל יש מצבים שהלב שלנו פשוט לא מסוגל לעכל.
שנה מתוקה הפשט שבאמת נחוש את המתיקות של השנה,
שבאמת נחיה את השיר של אודי דוידי, 'הו הו הו...איזה טוב ה'...
בלב שלנו, בחיות!
רק טוב, בשורות טובות, שבת שלום.

אבינועם
avinoam811@gmail.com

ישיבה תיכונית 'שעלבים'.