שאלה
שלום הרב,
בפורים הקרוב אני הולך לסעוד עם משפחתי והורי, ואני מתלבט לגבי שתייה ושכרות. אני יודע שחובת ההשתכרות בפורים נתונה במחלוקת, ושיש דעת מיעוט שסוברת שלא רק שאין חובה, אלא אף לא ראוי להשתכר. בדעה זו מחזיקה אמי, וכך גם מסורת משפחתה, ויצער אותה מאוד לראות אותי משתכר. לכן, אני מתכנן לשתות יותר מכפי לימודי, אך ככל הנראה לא להגיע למצב של שכרות ממשית, ובוודאי לא ל'עד דלא ידע'.
שאלתי היא האם התכנון הזה נכון מבחינה הלכתית, או שיש ללכת עם התפיסה ההלכתית המקובלת לגבי חובת ההשתכרות, למרות דעת אימי, ולהשתכר ממש (ואולי לא להיות בסעודה בבית, אלא במקום אחר), בבחינת "מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו... 'ואת מצוותי תשמרו', כולכם חיבין בכבודי" (בבא מציעא לב).
תודה רבה!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
ייש"כ על השאלה היפה, ושאלת חכם מהווה חלק גדול מהתשובה.
במקום בו יש עימות בין שני עניינים, ראשון בהם הוא מצווה מדאורייתא, ושני בהם הוא יסוד הנעוץ במחלוקת כיצד יש ליישם אותו, אנחנו מנסים לעשות את שני הדברים כאחד, אבל לתת בכורה ליסודי שבהם.
ואם כן נראה כי הדבר הנכון לעשות הוא להרבות בשתיה, אבל מתוך מכוונות ומודעות של אמך ושלך שאתה בוחר בשיטות ההלכה שאינן מחייבות עדי לא ידע ממש כדי לכבדה, ועל ידי כך לזכות בכל העולמות.
כל טוב ושמחת פורים