שלום וברכה כבוד הרב. לגבי מצות לפני עור לא תתן מכשול, כתב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק יט הלכה יד) וגם בספר מצות (לאו רצ"ט) שלאו זה מדבר על נתינת עצה רעה. וכנראה הוא סובר שמקרא יוצא מידי פשוטו וגם נחשב לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו. ומי שממש מכשיל עור, עובר משום "לא תשים דמים בביתך" וגם "ועשית מעקה לגגך". מצד אחר גם לענין לאו של "לא תשים דמים בביתך" כתב בפרק י"א הלכה ג, שאין לוקין בו משום שזה לאו שאין בו מעשה. אבל נשאלת השאלה שאם מישהוא ממש נתן מכשול לפני עור, לכאורה הוא עשה מעשה ממש, אבל אף על פי כן לפי האמור למעלה הוא לא יתחייב מלקות. קודם כל, האם דברים האמור נכונים הם? ואם כן למה אדם כזה פטור ממלקות? תודה רבה