מגש הפלסטיק/יהודה דרורי בבקשת סליחה ומחילה מנתן אלתרמן. והבורסה תשקוט, רק מנורה אדמדמת תהבהב במחשב בבורסת הכספים ואומה תעמוד קרועת כיס אך נושמת לקבל שוב-פעם נס אחד מרבים. היא תספור מניותיה, עליות, ירידות, תחשב:תשואות, ציפיות, סיכויים, תעריך:אובר-דראפט, ועוד רכישות, בקרנות-נאמנות, חסכונות וצמודים. היא לטקס תיכון של מסחר הבוקר (הרגיל והרציף) בפאסאז' המוכר, אז מנגד ייצאו כרוזית וברוקר ואט אט יצעדו הם אל מול הכיכר. לובשי הוד והדר, נזירים ממרגוע, בידיהם מיקרפון ודרישות הבנקים. דום השנים יגשו ועמדו בלי נוע ואין איש יודע אם יירדו השערים. אז תשאל משקיעה (תוך לעיסת מסטיק) ואמרה: מי אתם: והשניים שוקטים ובוטחים יענו לה: אנחנו מגש הפלסטיק, שעליו מתבססת כלכלת היהודים. כך גמרו – ויכריזו את כל ההיצעים של פישמן-ריגר, אי.די.בי. ובנק הפועלים. |
מגש הכסף /נתן אלתרמן "אין המדינה ניתנת לעם על מגש של כסף" – חיים ויצמן . . . והארץ תשקוט עין שמים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים. ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת. . . לקבל את הנס האחד אין שני. . . היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה. - אז מנגד יצאו נער ונערה ואט-אט יצעדו הם אל מול האומה. לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים בנתיב יעלו הם הלוך והחרש. לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים את עקבות יום הפרך וליל קו-האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע, ונוטפים טללי נעורים עבריים – דום השניים יגשו. ועמדו לבלי נוע. ואין אות אם חיים הם או ירויים. אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם, ואמרה:מי אתם? והשניים, שוקטים, יענו לה: אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת-היהודים. כך יאמרו. ונפלו לרגלה עוטפי צל. והשאר יסופר בתולדות ישראל. |
מגש הכסף מול מגש הפלסטיק
על ההבדלים בין פעם להיוםחשוב לקרוא
