''מוסד חינוכי''

"עופר כרמלי עולה לכיתה י"א, אך לא בבית ספרנו".
ההחלטה של הנהלת בית הספר הכתה בתדהמה את כל תלמידי השכבה. עופר היה הרוח החיה בכל המפעלים החברתיים והאנושיים של בית הספר. הוא התבלט בסיוע לזולת והיה תמיד הראשון לארגן את חבריו לפעולות של אזרחות יפה. כולם ידעו כי עיסוקיו אלה גוזלים את מרבית זמנו וכי לימודיו נפגעים בהכרה כתוצאה מכך. עם זאת, מעולם לא ציפה איש כי הדבר יביא לסילוקו מבית-הספר. מועצת התלמידים החליטה לפעול ושלחה את נציגה משה לפגישה עם המנהל.
משה, שהיה בדרך-כלל מתקבל במאור-פנים ע"י המנהל, זכה עם כניסתו לקבלת-פנים שונה בתכלית: "אם זה בעניין עופר כרמלי – זה מחוץ לתחום לגביכם!" – קרא המנהל בעוד משה חוצה את המפתן.
משה התיישב והשיב בטענה: "עופר הוא חבר טוב ותלמיד שמביא הרבה כבוד למוסד. מדוע עליו ללכת?"
המנהל המשיך בשלו: "אני חוזר ואומר: העניין נוגע לרמת ציוניו וזה לא מעניינה של מועצת-התלמידים".
משה לא הירפה: "האם זהו קנה-המידה היחיד להערכתו של תלמיד – רמת ציוניו?"
המנהל השיב: "האמן לי – אנו חושבים היטב לפני צעד שכזה. כשאנו מגיעים למסקנה שתלמיד עלול לפגוע ברמת הלימודים של הכיתה – רק אז אנחנו מרחיקים אותו – לטובתו ולטובת יתר התלמידים".
משה היקשה: "פוגע ברמת הכיתה? ומה לגבי התרומה שהוא תורם לכיתה ולציבור? לכך אין ערך חינוכי בעינכם?!"
המנהל הסביר במתינות: "אנחנו מאוד מעריכים את פעילותו של עופר, אך איננו יכולים להתעלם מצרכי בית הספר. תלמידים חלשים מעכבים את התקדמות הכיתה כולה. אם אמנם אתם חבריו הטובים, מדוע הנחתם לו להידרדר בצורה כזאת? מדוע לא עזרתם לו בלימודים?! לבית-הספר ישנה מטרה שצריך לחתור לקראתה: הצלחה במבחני-הבגרות. אתם רוצים להסתכן בכך שתגיעו בלתי מוכנים לבחינות?!"
משה התמרמר: "מבחני-הבגרות – האם זוהי מטרתו הראשונה במעלה של בית הספר? האם לא חשוב יותר להכשיר את התלמיד כאדם טוב וכאזרח מועיל לחברה?"
המנהל: "ככל שתלמדו יותר ותדעו יותר, ממילא תושג מטרה גם זו. במה תועיל לחברה אם לא תדע דבר?"
משה מחה: "עופר עושה הרבה יותר מאשר מבוגרים רבים הנושאים בתארים אקדמאים. אי אפשר כלל לפקפק בתרומתו לחברה!"
המנהל: "אינני יכול להפלות את עופר לעומת תלמידים חלשים אחרים. היו כאן, לדוגמא, שני תלמידים שהצטיינו בספורט ואף ייצגו את המדינה. עובדה זו בלבד לא הועילה להם להישאר בבית-ספר כמו שלנו. אתה מבקש ממני עתה לתת לעופר יחס מועדף? היכן ההגינות? אל תשכח שאנחנו מוסד חינוכי".
משה הגיב בכעס: "אתה מדברים על ערכים, אך מוכיחים לנו שוב ושוב שהם לא משתלמים. בבית-הספר חשובה רק ההישגיות: ציונים טובים יותר והצלחה בלימודים. שום דבר אחר כאן לא נחשב. זהו אולי מוסד לימודי, אך לבטח לא מוסד חינוכי!"