ברגעים של התחלה תמיד יש חן וקסם מיוחד, של התרגשות, של ציפייה, של רצון חדש שהפעם זה יהיה טוב יותר. רבים התחילו השבוע שוב את מסגרות הלימודים, כתלמידים או כהורים לתלמידים, כששיעור לא מבוטל מהם, בעיקר במגזר הדתי, הינו חלק מצוות ההוראה.
בית מדרש לגברים - תואר שני. צפו בסרטון:
להאמין בתלמידים, בטוב שבהם וברצון שלהם ללמוד
עבודת ההוראה (ולא רק החינוך) דורשת לפני הכל אמונה. אמונה ביכולת של המורה בעצמו, ביכולת שלו לחבר את התלמידים ללמידה; להאמין בתלמידים שלו, בטוב שבהם, וברצון שלהם ללמוד, ולבסוף להאמין שמה שהוא ילמד אותם, אכן חשוב ומשמעותי לבניין עולמם. זה נכון בכל מקצוע, אך יותר מכל, בלימודי הגמרא, המהווה נדבך מרכזי במקצועות היהדות בישיבות התיכוניות ובתיכונים.
בתכנית בית המדרש בלימודי התואר השני במכללת הרצוג, עסוקים בהעצמה ובהתחדשות של עולם לימוד הגמרא. במסגרת זו, שוחחנו עם קבוצה מתוך הר"מים המשתתפים בתוכנית, ושמענו מהם על האמון העמוק שלהם בחשיבות ובמשמעות לימוד הגמרא כיום.
הרב מאיר סויסה, הר"מ הותיק שבחבורה פרש בפנינו את תפיסתו "בבסיס עולמנו הרוחני וחובתנו הדתית עומד לימוד התורה, הן מצד מצוות תלמוד תורה, והן מצד עצם קיומנו כעם ישראל. לכן, לימוד תורה חייב להיות הכתר" והבסיס לכל תכנית לימודים. על אף שלימוד תורה כולל בתוכו את כל תחומי התורה, אין צל של ספק, וכך מתבקש ומחויב ממסורת ישראל לדורותיה, שלימוד הגמרא הינו הקיום העיקרי של מצוות תלמוד תורה".
הרב מאיר מדגיש שתפיסה זו חייבת לבוא לידי ביטוי באופן בה הגמרא נלמדת בישיבות ובתיכונים, ובפרט באופן שבו שמים את הגמרא כמרכז ולב העשייה החינוכית והלימודית. גם אם היישום לא יבא לידי ביטוי בהכרח בכמות שעות הלימוד, זה צריך להיות נוכח ברוח ובעשייה החינוכית.
הרב משה שהינו, מלמד גמרא כבר שנים רבות בחטיבת הביניים בבנימין מוסיף על כך: "הגמרא היא נֶכֶס רוחני של עם ישראל. התלמוד כולו הוא בירור עמוק ברצונו של הקב"ה ודרישתו מאיתנו, כשברקע של רצונו ודרישתו, עומדת הדרישה להתעסק בתורה, להגות בה, לחקור אותה, להזקין עימה, ואם זוכים, גם לחדש ולחשוף בה".
"התלמוד מְדַשֵּׁן בלומדיו את הסגולה הישראלית"
הרב משה מבסס את טיעונו בכך שניתן ללמוד מהיסטוריה שבקהילות שלא למדו גמרא, הקשר עם עם ישראל הלך ונפרם. "התלמוד מְדַשֵּׁן בלומדיו את הסגולה הישראלית" מוסיף הרב משה, "והיא מתפשטת גם על שאר בני קהילותיהם. לא פלא, שמאז כתיבת התלמוד, הקדישו היהודים את זמנם ומרצם ללימודי גמרא. גם בדור שלנו, כאן במדינת ישראל, חובה עלינו לעסוק בתלמוד. אמנם, עלינו להנגיש אותו, ואף להתאימו לצורות ההוראה המקובלות, אבל לא לוותר עליו, נהפוך הוא, לשדרגו להעצימו וּלְיַקְּרוֹ".
הרב מוטי מטלון, שלימד שנים רבות בישיבת הסדר והשנה החל ללמד בתיכון במרכז הארץ נותן זווית נוספת בדיון. "התלמוד, לתפיסתי, הוא לא הספר, אלא צורת הלימוד התלמודית. יש חשיבות לסוג כזה של למידה. התלמוד מזמין את התלמיד להיות חלק בדיון ולא רק כמקשיב מהצד. הוא דורש ממנו לאמת את הדברים אל מול חשיבתו והרגשותיו, תפיסתו ואמונתו".
הרב מוטי מוסיף ומעצים את הטיעון שלו "אם ברצוננו להמשיך ולחנך לדרכה של תורת ישראל ודביקות בה', אין מנוס מלהילחם על הקניית היכולות התלמודיות והחשיבה התלמודית לילדינו ולנו. תורה שלא תהיה מפותחת לפחות כמו העולם איתו היא מתמודדת, לא תעמוד במבחן המציאות. עולם רוחני מפותח עם יסודות עמוקים יכול להיבנות רק על יסודות של לימוד תלמודי".
נחשון שרלו, מורה לגמרא בתיכון דתי בירושלים, מדגיש ההיבט נוסף בקשר של התלמידים אל הלימוד, "מבחינתי, היעד החשוב ביותר בלימודי תורה שבעל-פה, היא יצירת המוטיבציה, להביא לכך שתלמידים יאהבו את התורה שבכתב ושבעל-פה, שהם יבינו את חשיבות התורה לחיים שלנו היום, שירצו לקיים את התורה מתוך אהבה ושמחה, וירגישו מחוייבים להעברת המסורת לדורות הבאים. זה הנושא שבו הכי חשוב להשקיע, הן בחשיבה על דרכים שונות ליצירת מוטיבציה כזו, והן בזמן שאנו מקדישים לכך בפועל בכיתה".
"אנחנו צריכים לאפשר להם להכיר את השפה שעומדת מאחורי כל הקיום הדתי שלנו"
אוריה פלס, הלומד עדיין בישיבה וטרם נכנס לעולם ההוראה, משתף בתובנות שלו: "אני חושב שהחשיבות בהיכרות עם מושגי החשיבה התלמודית ועיקרי הסוגיות היא, כדי שפשוט יהיו 'בני בית'. אפשר להיות יהודים טובים מאוד בלי לפתוח בחיים גמרא, ולהקפיד על כל קוצו של יו"ד בקיום ההלכה אלא שלהרגשתי זהו מצב לא ממש פשוט, ולרוב גם לא מצליח לספק בפני עצמו. אם אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יוכלו להבין מה עומד מאחורי הפסיקות שהם הולכים על פיהם, גם אם לא יגיעו לרמה של פוסקים בעצמם, אנחנו צריכים לאפשר להם להכיר את השפה שעומדת מאחורי כל הקיום הדתי שלנו, והיא שפת הגמרא".
"תלמיד שירגיש שהוא יודע לפתוח שו"ת, ספר הלכה, וגמרא כמובן, ירגיש 'בעל בית' על התורה 'דיליה', וכך גם יותר מחובר אליה, ויותר בעל רצון עצמי לקיים את הכתוב בה".
אז איך מצליחים ליישם את הרעיונות החשובים והגבוהים הללו בתוך מסגרת הלימודים? ביקשנו מהחבורה לשתף גם מניסיונם האישי. "הנחת היסוד צריכה להיות" אומר הרב מאיר "שכפי שבשאר המקצועות לא יעלה על הדעת שאם יש קושי במקצוע מסוים, תבוטל בחינת הבגרות או הלימודים באותו מקצוע, כך צריך להיות גם בלימוד הגמרא. צריך להעמיק ולחקור כיצד נוכל להתגבר ולתת מענה לקשיים".
באופן מעשי מציע הרב מאיר להתחיל בשלב הראשון בהקניית מיומנויות הבסיס: צורת הדף (מבנה דף הגמרא), ביאורי מילים מרכזיות, מושגים, מילות מפתח ומילות "תמרור". בשלב השני, לכוון את התלמידים כמה שיותר ללמידה עצמאית בחברותות, במסגרת סדרי הלימוד, ובהגדרת יעדים של הספקים מתוכננים לטווחים קצרים. קצב התקדמות וההספקים נותן לתלמידים הרגשה של התקדמות וסיפוק.
נחשון: "מעבר להקניית המיומנויות של מילים מרכזיות, מבנה הסוגיות וכדומה, חשוב שתוך כדי ניצוק תוכן שיהיה קשור לחיים שלהם. נבחר ללמד סוגיות הלכתיות או סוגיות שקשורות לחיים שלהם, ונוכל להרוויח שהם ירצו להמשיך ללמוד גם סוגיות קשות שלא קשורות לחיים, כי הם כבר יהיו מחוברים".
נחשון משתף מניסיונו בתיכון: "אני מלמד את הכיתות הגבוהות לבגרות. אמנם, הלימוד הוא קצת 'יבש', אך אני מנסה בכל סוגיה למצוא את החיבור לחיים שלהם עכשיו, להביא מקור מההלכה, או כתבה עדכנית שקשורה לנושא".
הרב משה: "ההנגשה של התכנים בשלב הראשון של המפגש עם הגמרא, חשובה מאד. אני מכין לכיתות ז-ח דפי עבודה מצויירים. הגמרא בהם מנוקדת, מפוסקת, מוסברת, עם שאלות מכוונות מדורגות, עם אייקונים כ-'תמרורי הגמרא', ועם חידה ויזואלית לכל שלב בדיון. אני רואה ברכה בצורת עבודה זו, על אף שלעיתים אני סבור שהמסכת שהוחלט ללמד אותה אינה מותאמת דיה לגילם".
"ליצור תחושה אצל התלמיד שהוא צריך וחסר את הלימוד"
הרב מוטי: "רוב עשייתי בהוראה הינה בשיעור א' בישיבת הסדר, כשהתלמידים מגיעים ברובם מרקע פחות תלמודי, לאחר שצברו חוויות פחות מוצלחות בתחום. אני חושב שבמהלך השנים נוצרה אווירה ששיעור התלמוד הוא המרכז ביום, הוא משמעותי לתלמידים ופוגש אותם בחייהם שלהם. אחד מהסימנים להצלחה עבורי, הוא הרצון של התלמידים לעבד את הסוגיות והמסר שבהם לפעולות אותן יוכלו להעביר בפעולות בתנועות הנוער. לפני שבת ארגון נוצרת כמעין חבורת לימוד סביב הנושא, כשברור לה שבכדי לבנות מערך פעולות מתאים לשליחים צריך קודם לפנות אל התלמוד לבירור הנושא".
"משימתנו היא" חוזר הרב מוטי להבהיר את העקרון המנחה מבחינתו "ליצור תחושה אצל התלמיד שהוא צריך וחסר את הלימוד. להבהיר לו כיצד הלימוד תורם לחייו והתפתחותו. הוא יוכל לחוש כיצד המציאות אותה הוא חי הופכת להיות גם היא חלק מהדיון של התלמוד".
אוריה מוסיף: "נראה לי שאם התלמידים ירגישו שהלימוד שלהם עוזר להם מחוץ לכיתה ולמבחן, כמו: בהכנה לקראת החגים, במענה עצמאי-מונחה על שאלות אקטואליות שמתעוררות להם עצמם ביום-יום, הם ישתתפו ביתר התלהבות בלימוד בכיתה. לשם כך המורים צריכים להיות ערניים ו'לקפוץ' על כל מקרה בו אפשר להביא את זה לידי ביטוי, לדוגמא: מצב בו מתעוררת שאלה ציבורית בחדשות, או דיון פנים-כיתתי או בית ספרי. גם במקרה שתלמיד ניגש עם שאלה – אפשר לתת לו מקורות ללמידה עצמאית או ללמוד יחד איתו, ובמקרה וזה מתאים – לשתף את הכיתה בשאלה ולדון בה ביחד".
תכנית בית המדרש בתואר שני של מכללת הרצוג, הקיימת מזה ארבע שנים, מציעה לרמ"ים, מורי תושב"ע ומתעניינים, להצטרף לחבורה קטנה ואיכותית, הנפגשת בימי שלישי בשעות אחה"צ בירושלים, למפגש חי עם רבנים ומלמדים בתחומי דרכי הדעת בגמרא.
התוכנית עוסקת בשאלות היסוד של לימוד גמרא ודרכי לימודה, ובשילוב של כלים מהפדגוגיה החדשה בהוראתה בכיתה. את התוכנית מובילים הרב ד"ר נעם סמט וד"ר גלעד לנדאו, והיא תיפתח אי"ה גם בשנה הבאה לאחר החגים. התוכנית מאפשרת לסיים תואר שני בלמידה פרונטלית במשך שנה אחת, והשלמה ע"י מספר קורסים מקוונים. הלימודים מתקיימים בימי שלישי בשעות אחרי הצהריים, בקמפוס היכל שלמה בירושלים.
לפרטים נוספים - https://bit.ly/3MYG11I
בשיתוף מכללת הרצוג