שש שבתות. זה הכלל הביתי שהכרזתי עליו לפני כמה שנים באזני בנותיי הגדולות (ויעבור, בעז"ה, כמסורת לשאר ילדיי). שש שבתות, כלל פשוט ליישום. צאו עם בן הזוג, תכירו, תצאו, תבלו, תחרשו את הארץ, את בתי הקפה והמעיינות, תיהנו, אבל דעו לכן, בנותיי היקרות, שכחלק משלבי ההכרות וההתקרבות עליכם להגיע אלינו הביתה, לפחות לשש שבתות. שש שבתות שבהן תהיה לנו ההזדמנות להכיר את המיועד, יהיה לו את ההזדמנות להכיר אותנו, את המקום והסביבה שבו גדלת. תהיה לכם, כבני זוג, הזדמנות להתחיל את הבניה של המשפחה, מתוך המשפחה.
שש שבתות.
את הכלל קבעתי כשבתי הבכורה שאלה אותי מה הגיל האידיאלי לחתונה. האמת, לא הייתה לי תשובה ברורה. איך אפשר בכלל לענות על השאלה הזו? יש אחד שמתאים לו גיל 20 ואחת שנכון לה גיל 32. אין גיל אידיאלי, כי אין כזה דבר אדם אידיאלי, ויותר מזה, אנחנו לא יכולים לדעת מתי יגיע בן הזוג האידיאלי. אבל, וכאן הדגש, כשהוא יבוא, האידיאלי שלך, עלייך לחזור הביתה לשש שבתות. אל תדאגי, לא שש שבתות רצופות, סעו גם להורים שלו, תתארחו אצל חברים, אבל בין לבין, שש שבתות.
אולי אני תמימה, ויש עוד זמן עד שהבנות יגדלו, ואפשר יהיה להכיל את הכלל על בנות משפחתנו, אבל בינתיים הכלל הזה מקבל משנה תוקף והכרח. בחודשים האחרונים כשאנחנו נחשפים לעוד ועוד סיפורים על אלימות כלפי נשים במערכת הזוגית. כשפורום מיכל סלה לא מוריד מסדר היום את ההכרח להתבונן לאלימות הזוגית בעיניים, כשסיפורה של שירה איסקוב מהדהד מכל מסך, כלל שש השבתות הופך להיות הכרחי לבניית הקשר הזוגי.
שש השבתות הופכות להיות הזמן שבו יש לבני הזוג הצעירים הזדמנות לשהות במחיצת המשפחה המורחבת, להכיר ולהיות חלק. אבל גם, ואולי בעיקר, זו ההזדמנות של המשפחה המורחבת, ההורים ושאר מכרים שגידלו את האיש או האישה הצעירים להיות איתם, להכיר, להבחין בדינמיקה וכמובן לשים לב לתמרורי האזהרה שכולנו כבר למדנו להכיר.
אחד הסימנים לאלימות הוא בידוד של האישה מבני משפחתה וחבריה. הצבה של התמונה ההפוכה לילדים שלנו, עוד הרבה לפני שהם מכירים את בני זוגם בפועל, יהווה בסיס לשיח והתערבות בבוא העת. כשילדה גדלה בידיעה שחלק מבניית הקשר עם בן זוג כוללת הזמנה שלו לביתה, לא לשבת אחת או שתיים, אלא לשש שבתות, היא גדלה עם ההבנה שבניית הזוגיות שלה מתרחשת על מצע משפחתי ולא במנותק ממנו.
השיח על המעורבות ועל הקשר המשפחתי גם כשהיא פורשת כנפיים ובונה בית משלה, חשוב והכרחי מיום שהיא עומדת על דעתה, ולא יומיים אחרי שהיא פגשה את המיועד. שיח כזה מאפשר לאישה הצעירה, לחזור, להתייעץ ובמידת הצורך לזעוק לעזרה. מהצד של ההורים, הציפייה מהם למעורבות, הידיעה שלהורים יש חלק חיוני בהתוויית הדרך, והחינוך והאחריות שלהם לא נגמרת ביום שבו הילד הבוגר שלהם יצא מהבית, מאפשרת למשפחה כולה לגדל את הדור הבא בשלום ובבריאות.
יגידו המצקצקים, שש שבתות זה המון זמן ('ואנחנו התארסנו אחרי חודש וחצי היכרות אז איך אפשר להתחיל לדבר על הכלל הזה') ובכלל יש דפוסי התנהגות שלא ניתן לזהות בזמן הקצוב הזה. לאלה אני אומר (אבל אל תגלו לילדים שלי) שאין למספר הספציפי 'שש' באמת משמעות – יש משמעות לכך שהילד/ה יודעים שזה מבנה, שהחלטה להתחתן עוברת דרך שיחה והכרות עם ההורים, של שהייה של זמן משותף בבית, של בניית קן משפחתי צעיר מתוך קונטקסט של בית רחב, של משפחה.
מתפללת שלא יביאנו לידי ניסיון.
אבל בינתיים עושה השתדלות.
שש שבתות.
ד"ר מיכל פרינס, מנהלת מרכז יהל וחוקרת מיניות בחברה הדתית