תדחפו את האף, תתעניינו, אל תוותרו

כל שנה מחדש אני לא מרגישה נעים סביב היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. זה עדיין נראה לי רחוק ממני, מהקהילה שלי, מהחיים שלי. עד ששמעתי את לילי בן עמי. השבוע התארחה בן עמי במפגש דיגיטלי שארגנה תנועת אמונה לקראת אותו יום שמצוין ב25 בנובמבר מדי שנה.  גילוי נאות ראשון, אני דוברת אמונה, גילוי נאות שני, זה הדבר האחרון שרציתי לעשות באותו ערב ב20:30 כשאני רק רוצה ערב חופשי עם נחי בעלי אחרי שסוף סוף הרדמנו את שלושת המפלצות החמודות שלנו. אבל נכנסתי, לא היתה לי הרבה ברירה בכל זאת... 

אבל אז, כשלילי התחילה לדבר, זה הכה בי. זה באמת יכול לקרות מתחת לאף שלי בלי שאני בכלל ארגיש. ההבנה הכי מטלטלת שלה היתה ש"היה ניתן להציל את מיכל". איזו אמירה קשה לשמוע מפי אחות שכולה, אחות שגרה במרחק 3 דקות מאחותה, אחות שבילתה איתה שעה וחצי לפני הרצח ולא ידעה מה עומד להתרחש. איזה אומץ דרוש כדי להגיד את זה ולהתכוון אל כל אחד מאיתנו, גברים ונשים, האם אנחנו כן נצליח למנוע את המקרה הבא?

בן עמי סיפרה למשתתפים הכל, בלי לחסוך וכמעט בלי לנשום ממשפט למשפט ואני מביאה את דבריה בקצרה ממש: "למיכל לא היה מושג שהיא בסכנת חיים, אם היא היתה משתפת אותי באותה נקודה היא עדיין היתה נרצחת כיוון שגם לי לא היו את הכלים לעזור לה לצאת מזה בצורה נכונה. מיכל לא רצתה לדבר לשון הרע וניסתה לטפל בעצמה בסיטואציה. היא לקחת את בעלה לטיפול זוגי ומכיוון שלמטפלת הזוגית לא היתה הכשרה מתאימה גם היא לא זיהתה שמיכל בסכנת חיים. רוב המטפלים הזוגיים לא עוברים הכשרה מתאימה כזו. במקרה של מיכל לא הופעלה אלימות פיסית, רק קנאה אובססיבית. כשאת חווה קנאה אובססיבית אסור לבצע פרידה לבד."

עוד סיפרה בן עמי כי:" היום אני יכולה להעיד שאני יכולה לסייע. דבר ראשון צריך לדעת לקבל ליווי מאנשי מקצוע שמתמחים ספציפית בתחום הזה ולקבל הנחיות איך להצליח להיפרד ולהישאר בחיים. בדיוק כמו במצב של גוש בגוף, חייבים ללכת במקרים כאלה למומחים בלבד שידעו לזהות. היום אנחנו יודעים שקנאה אובססיבית היא תמרור אזהרה צועק. 

לילי בן עמי עומדת היום בראש פורום "מיכל סלה" למיגור אלימות באמצעות פתרונות טכנולוגיים והדרכה חינוכית. הדבר הראשון שעשו בפורום זה להגדיר מודל הכולל חמישה תמרורי אזהרה לאישה:

• זוגיות על ביצים- אווירה קשה של ניסיון לשמור על השקט ולא להרגיז את בן הזוג.
• זוגיות מתעתעת- האשמה תמיד עלייך לא משנה מה קרה, עד כדי פקפוק בעצמך.
• זוגיות במעקב- קנאה ושליטה, חיטוט בנייד, במיילים, פיקוח תמידי, ללא זמן פרטי.
• זוגיות דו פרצופית "גן עדן וגיהינום"- הוא יודע בדיוק איך לשמח אותך אבל כשזה לא מוצא חן בעיניו זה גיהינום. יש התנהגות שונה בתוך הבית ובחוץ.
• בן זוג עם עבר טראומטי מתוסכל, יכול להיות עבר של התמכרויות או של אובדן קרוב, אך כמעט תמיד יהיה סיפור על איזו אקסית שבגדה בו, הוא סוג של קדוש מעונה בעיני החברה, הוא מתמסכן הרבה פעמים.

אבל לא רק על האישה מוטלת אחריות, לעתים היא פשוט בשבי ועלינו כחברה מוסרית להציל אותה מבעוד מועד." אם אנחנו רואות את החברה שלנו והאור בעיניים שלה כבה, שהיא פחות שמחה, יותר חולנית ויותר עייפה. פתאום את שמה לב שאין לכן זמן משותף יחד- זה תמרור אזהרה חשוב. היא מתרחקת מכל מה שמעצים אותה כי הוא צריך אותה חלשה. תדחפו את האף, תשאלו אותה- האם את מאושרת? ". וזה המסר הכי חשוב מבחינתי שלמדתי מבן עמי. תדחפו את האף, תתעניינו, אל תוותרו.

הפתרונות שבוחנים בפורום "מיכל סלה" מרתקים בפני עצמם ויוצגו השבוע לציבור כולו. בין היתר ישנן אפליקציות שיכולות לעדכן אם מחטטים לך בנייד, ישנם תכשיטים שיותקנו בהם כפתורי מצוקה, פתרון שיכול לסייע לנשים חרדיות וערביות שנמצאות לעתים ללא נייד. ישנה גם את הטכנולוגיה של סירי וגוגל שמאפשרות לנו לתת פקודה ללא מגע אדם, למשל בעת הגדרת מילת קוד שהמכשיר שומע ויודע להתקשר באותו רגע לאנשים שהגדרת מראש ומאותו רגע הן שומעות מה קורה לידך. 

וכן, גם בסיום לילי בן עמי לא מוותרת לעצמה: "אם למיכל היה מכשיר כזה היינו יכולות אולי להציל גם את מיכל, זו טכנולוגיה שיכולה לסייע גם במקרה של מטפלות לפעוטות, לקשישים בודדים או למטפלים המתעללים חלילה בקשישים, כל הטכנולוגיה של ניבוי התנהגות הוא תחום שקיים ומפותח. אפשר לנצל את הידע הזה כדי להציל חיים. ביחד נציל את הקורבן הבא". אז אל תכעסו אם אני דוחפת את האף, אני מעדיפה להיות נודניקית מלראות שם מוכר מרוח על דפי העיתונים תחת הכותרת: "קורבן נוסף לאלימות כלפי נשים".

נגה כץ רפפורט, נשואה לנחי ואמא ללשם, אלה וגפן, דוברת תנועת אמונה וחברת מועצת העיר מודיעין מכבים רעות