בשבועות האחרונים, מאז הצעתי נישואין מעל גבי טורי זה, הרבה שואלים אותי אם התארסתי. הגדילו לעשות אלו הניגשים אליי ומרעיפים עליי חיבוק יתר תוך כדי מזלטובים נרגשים בעלי ניחוח אירוסין מרגש.
כשאני ניגש לעובדות היבשות, על כך שאירוסין לא היו אצלי מעולם, הם סונטים בי במבטם וטוענים שאני סתם לא יודע עברית תקנית.
אתה התארסת! הם קובעים, ובחצי אוזן השנייה, זו שלא עסוקה בלא להקשיב לי, הם מסבירים שמה שעשיתי נחשב אירוסין.
אבל לא חגגתי! אני טוען, כמעט בדמע, מתחסד. והם בשלהם: די עם השטויות, אתה ארוס.
כשאומרים לי די עם השטויות, בדרך כלל אני משתדל להמשיך איתן. אין דבר שמדרבן יותר לעשות שטויות מהתחינה הזו של 'די עם השטויות'. היא כל כך נואשת וחביבה שאתה לא יכול לעזוב אותה.
למילה 'די' השלילית משהו קשה לי להתחבר באופן אישי, אז אני דבק ב'עם השטויות' ומתמיד בהן, עד שהבקשה מגיע בצורה הגיונית יותר ועדיף בכמה עותקים מבויילים.
2.
בסופו של דבר, כדי לחיות את תקופת האירוסיןטרום חתונה בשלום - התחלקתי לשניים. (אני רגיל להתחלק ליותר לכמה אנשים כפי שיציג סרט הדוקו עליו אני עובד בימים אלו, ותסלחו לי על הספויילר, הא?).
החלק הראשון שבי הכחיש כל קשר למוסד האירוסין והחלו להתפתח דיונים נאים על הרלוונטיות של מוסד האירוסין השוכן ברחוב המקביל למוסד הנישואין.
החלק השני שבי זרם עם העניין. הא, בסדר, אני ארוס, אמרתי ולא התכוונתי לאף מילה. לך תתווכח עם בני אדם שגדלו על ברכיו של מוסד האירוסין. נו.
3.
מוסד האירוסין הוא נפלא, למעשה. אך איני מאמין שהוא מתאים לכל אדם באשר הוא יהודי. בתקופת התלמוד, נהגו לעשות אירוסין אמיתיים. הם היו בעצם מה שנקרא היום 'קידושין'.
החתן היה מקדש באותו יום את הכלה ב'הרי את מקודשת לי', אך הזוג היה מוכרז כזוג לכל דבר רק שהם לא היו גרים יחד. אם הם היו נפרדים היה צריך גט של ממש. רק אחרי שנה של ארגונים שהחלו מזמן האירוסין, הזוג היו עורכים 'חופה' ומתחילים לחיות יחד את חייהם.
במשך השנים התבטל הפורמט הנ"ל והחופה והקידושין נהיו סמוכים זה לזה. עושים אותם באותו יום ככתוב בהזמנה היפה שעשתה לנו נורית. 'חופה וקידושין בשעה 19:30'.
האירוסין של היום אינם אלא מסיבה גרידא, טפח, לא מעבר לכך. והאמת? אני בעד מסיבות כשהן באות בזרימה.
ברגע שאירוסין הפכו למשהו שהוא חוק בל יעבור, זה מוציא לפעמים את החשק לעשות אותן, כמו שנהוג.
אז בדיון על מוסד האירוסין אני בעד או נגד? בעד ונגד. כל עוד שמדובר במסיבה גרידא - איש הישר בעיניו יעשה.
הסיפור שמדליק את הפיוז, כמו שכתוב מפורשות במעריב מהודרת ערב - הוא שבחוגים מסוימים אנשים לא מעזים שלא לעשות אירוסין. גם אם אין להם כסף וגם אם ממש אבל ממש לא בא להם על זה.
הזוי הוא הדבר עד מאוד. חתן וכלה, במקום שישמחו בדרך הטובה בעבורם, צריכים להתחשב כל כך ברגשותיהם של מכריהם שכל כך מצפים למסיבת האירוסין.
אז תגידו שעושים בשביל ההורים? אז זהו שלא. מסתבר, שאף אם הוריהם של הזוג מוכנים שלא לעשות אירוסין, המסכנים אינם יכולים לעשות את אשר על ליבם משום 'מה יאמרו' ו'מה יספרו'.
ה'מה יגידו' פופלארי מאוד בחיי היום יום וכאב יש בו על חיי פעם אחת שנאבדים פעם אחר פעם בשביל לרצות את חייהם של האחרים. ולא, לא מתרגלים לזה. חיים את זה ומשחררים קיטור על אפסותו של האדם מול האל הכביר העונה לשם 'מה יגידו'.
שכשמדובר בשמחה, הכאב גדול עוד יותר. כמה עצוב שהדרך לשמחה גדולה עוברת דרך עשיית דברים שאינך מאמין בהם ואינך רוצה אותם בכלל. ותודה להוריי שהביאוני עד מעבר לפינת ה'מה יגידו'.
היו ברוכים
להזמנת הרצאותמופעים ייחודים של נדב גלעד (גדליה):
http://tinyurl.com/MOFAIM-NADAV-GILAD
חפשו 'נדב גלעד' בפייסבוק.