לווייטנאם יצאנו האיש שלי ואנוכי, זוג שחצה את גיל 50, בסגנון טיול תרמילאי משודרג. בנינו את הטיול כמו צעירים אחרי צבא, אבל עם פחות סיכונים ובתנאים טובים יותר, בעיקר בכל הנוגע ללינה והתניידות.
מזג האוויר בווייטנאם הוא טרופי: חם ולח. המשמעות היא שגם כשיורד גשם, עדיין ממש חם. העונות מתחלקות לשניים: "העונה הרטובה" ו"העונה היבשה". יצאנו למסע מיד בתום חגי תשרי, בסתיו, עם תחילתה של העונה היבשה. באופן יחסי יורדים בעונה הזאת פחות גשמים, אבל במושגים ישראליים ירד גשם ואפילו חזק.
וייטנאם היא מדינה צרה וארוכה השוכנת לחוף הים הסיני הדרומי. המרחקים בה בין הדרום לצפון גדולים מאוד. אנחנו נעזרנו בשתי טיסות פנים, ב"איזיריידר" (טיול באופנועים עם נהג), במוניות ובטיול בג'יפ כדי להתקדם מדרום לצפון. בשונה מרוב המטיילים בנינו את הטיול בציר המקביל לציר החוף הפופולרי: טיילנו בעומק המדינה, יותר לכיוון גבול לאוס ומצפון לחוף שבאזור צפון המדינה.
הנוףצילום: נעמה איזנבך
רוב האוכלוסייה היא וייטנאמית. השאר הם בני כ־60 מיעוטים שונים, או סינים.
וייטנאם היא מדינה הנמצאת במעבר ממדינת עולם שלישי (מה שממש ניתן לראות באזורים ההרריים ובקרב השבטים והמיעוטים) למדינה מתפתחת. הפער בולט בעיקר בין הערים ובין האזורים הכפריים. בערים מנסים לדמות יותר ויותר למערב. כרפובליקה קומוניסטית, לשלטון בה יש אמירה חזקה ביותר.
בשיחות עם מקומיים, ובמיוחד עם הצעירים שבהם, למדנו שהם חדורי מוטיבציה להתפתח, ובהחלט ניכר שהמדינה עוברת תהליכי שינוי.
טיול בווייטנאם הוא מבחינתי קודם כל טיול של אנשים ותרבויות.
1. חודש שלם הסתובבתי בווייטנאם עם מצלמה (תחביב חדש שלי), התבוננתי ותיעדתי, בעיקר נשים. הנוכחות הנשית בלטה מאוד בכל מקום.
נשים מחייכות, מיישירות מבט בסקרנות, משפילות מבט בביישנות, מסדרות את השיער או את המטפחת, ממלמלות "למה אני?" בשפה לא מוכרת. מעט מהן כועסות, כולן מסתקרנות ושמחות לראות מה צילמתי, משחררות אנחה מרוצה, אני מרותקת. המצלמה הייתה לי כמדיום ביניים, חפץ מעבר בין העין המתבוננת והפולשת שלי ובין המבט שלהן. ומאחורי כל תמונה נרקם סיפור.
צילום: נעמה איזנבך
2. אני מתבוננת ומצלמת את הנשים. כולן נשים עמלות. ידיהן עסוקות ללא הפסקה. מוכרות בשוק, עובדות בשדות האורז ובמטעי הקפה, מתקנות כבישים, מטאטאות את הבית, מבשלות ומטפלות בילדים. בחלק מחברות המיעוטים השונים בווייטנאם, האם היא זו שנותנת את שם המשפחה לילדיה.
צילום: נעמה איזנבך
והגברים, מה הם עושים? מעשנים, שותים, שותים... ושותים. וגם, מסתבכים בפלילים.
צילום: נעמה איזנבך
3. בשבת שהינו בהרים בצפון המדינה, ב"הום סטיי", אצל משפחה מבני המיעוטים התאים בווייטנאם. אנשים קשי יום, שגרים בכפר מרוחק ללא כביש מחבר, רק שביל תלול שבקושי אופנועים נוסעים בו. אם הבית, יין(yen) שמה, הייתה עסוקה כל היום. כיבסה, שטפה, בישלה, טאטאה. לא ראיתי אותה אפילו פעם אחת אוכלת, או יושבת רגע לנשום. כשעזבנו בבוקר ניגשתי להודות לה. יין חיבקה אותי. ראיתי בעיניה הטובות כמה שמחה שראיתי אותה (לא משהו שקורה לה כל יום, כך נדמה לי). בתמונות מוצגת הממלכה של יין. מקום מדהים בכפר קטן בצפון וייטנאם.
צילום: נעמה איזנבך
צילום: נעמה איזנבך
4. את האשה הצעירה הזו, בת לאחד משבטי המיעוטים בווייטנאם, פגשנו במעלה שביל מוקף בטרסות אורז, במהלך טרק בחלק הצפוני וההררי של המדינה.
ירד גשם שוטף והמראה שלה יושבת תחת מטרייה שחורה ורוקמת בשלווה עורר בי אי־נוחות מטרידה.
התקרבתי אליה. מצד אחד, אני מגששת במבט סקרן, ומצד אחר, מנסה להגן על המצלמה שלי מהגשם.
היא הפנתה את מבטה אליי לשנייה וחזרה לרקום מתחת למטרייה השחורה והרחבה. המראה היה כל כך מטריד.
כששאלתי את המדריך שאיתנו למה היא רוקמת כך בגשם ולא חוזרת הביתה, הוא קצת התחמק מתשובה, אבל אחר כך ענה לי שבאזורים הכפריים (ואני משוכנעת שלא רק שם) רווחת תופעת האלימות במשפחה. התכווצתי. ייתכן שהאשה הצעירה לא ממהרת לחזור הביתה מאימת בעלה השיכור. כאן, בשדה, מתחת למטרייה בגשם השוטף יש לה מקום משלה.
בהמשך הדרך ראיתי מדי פעם שלטים דהויים שקוראים בתמונות לנשים ולילדים להתלונן על אלימות.
האישה עם המטריהצילום: נעמה איזנבך
5. שש בבוקר בהויאן, מוקדם מאוד, הילדים מגיעים על אופניים או מוסעים על אופנועים לבית הספר. ממש לפני הכניסה לבית הספר הם יושבים לאכול ארוחת בוקר וייטנאמית, הכוללת קערת מרק נודלס, בשר וירקות מדוכני רחוב. הם נכנסים ללמוד לפני שבע בבוקר. זו משמרת לימודי הבוקר בבית הספר. באמצע היום יגיעו הילדים הגדולים יותר למשמרת הצהריים.
ככה זה כשהאוכלוסייה גדולה והמשאבים מצומצמים.
ומעבר לרחוב, גם את זה ראינו: מישהו מחלק בגטים למיעוטי יכולת. הלחם אינו האוכל המקומי. בווייטנאם ובמזרח בכלל, האורז הוא ההעדפה הראשונה. אבל הצרפתים השאירו מתנות מתרבותם במדינה.
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
6. את שבטי המיעוטים ניתן לפגוש בצפון המדינה. לכל קבוצה אתנית לבוש ושפה משלה. טיול בכפרים מזמן מפגש בלתי אמצעי עם התושבים. אזור סאפה וצפון וייטנאם הוא בעיניי האזור המעניין, למי שהתרבות מסקרנת אותו. אני התמקדתי בנשים, בפנים ובכיסויי הראש הצבעוניים המייחדים אותן. פגשתי אותן בשדות, ליד הבתים, בחבורות, או לבד עם הילדים. ניגשתי לצעירות, למבוגרות, לפועלות בשדות האורז ובמטעי הקפה והגומי, ומכולן ביקשתי רשות ללא מילים לצלם, וברוב הפעמים נעניתי בחיוך.
החיוך שלהןצילום: נעמה איזנבך
החיוך שלהןצילום: נעמה איזנבך
החיוך שלהןצילום: נעמה איזנבך
החיוך שלהןצילום: נעמה איזנבך
7. הכנסת אורחים בולטת מאוד בווייטנאם. בכל מקום התקבלנו בסבר פנים יפות והיה רצון לשמוע על ישראל ועלינו ובכלל. באין שפה משותפת נעזרנו ב"גוגל טרנסלייט", ולמרבה הפלא רובם ידעו לקרוא. באחד מהטרקים שעשינו ירד גשם. המדריך שלנו הרגיש שהוא חייב לעשן (הווייטנאמים מעשנים קנה במבוק גדול ורחב שבתוכו דוחסים טבק), ואנחנו רצינו מאוד לראות בית מבפנים. נכנסנו לבית בכפר נידח. באמצע החדר דלקה מדורה ועליה קומקום. האמצעים היו דלים, אבל הרגשנו חום אנושי וסקרנות, שהייתה כמובן הדדית.
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
רשמים מהטיולצילום: נעמה איזנבך
נעמה איזנבך, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית. מלווה נשים בתהליך יצירתי לעיבוד והעצמה לאחר טראומה. עוסקת בצילום כתחביב, מתבוננת מבעד לעדשה ומתעדת. בעיקר נשים.