במקום לצחוק על בעלך החולה תלמדי ממנו

כולנו מכירים את הבדיחות הקבועות על גברים חולים שקורסים בקלות. אמנם יש הבדל בין כוח הסבל הנשי לבין כוח הסבל הגברי, אבל הגיע הזמן להסתכל על הדברים אחרת: אפשר להפנות את המבט פנימה ולשאול את עצמך - כשהבעל שלי חולה, איך אני מרגישה?

בת חן וייל בת חן וייל 11/01/23 18:22 יח בטבת התשפג

במקום לצחוק על בעלך החולה תלמדי ממנו
צילום: shutterstock

בשבוע האחרון זה נראה שכולם בארץ חולים. נכון? אז החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהעלות על הכתב נושא מסוים: בדיחות על גברים חולים. מכירים את הבדיחות האלו? נגיד: "גם לי וגם לבעלי יש שפעת, ההבדל הוא שאני מנקה את הבית והוא הולך למות בכל רגע", או "אני בחודש תשיעי ולבעלי יש חום 38.3. מי מטפל במי לדעתכם?".

גם אם לא את הבדיחות הספציפיות האלו, אני בטוחה שלפחות את הלך הרוח של הבדיחות הללו שמעתם. תקראו לי סאחית או כבדה – אבל מה בעצם המסר שיוצא מהבדיחות האלו?
שיש לנו כאן איזה גבר שמשחק אותה חזק אבל בתכלס הוא חלשלוש, שיש כאן את המין הנשי החזק והשולט, והם הדבילים עושים מ-38 פסיק משהו חום בלגן שלם. בעצם, יש כאן זלזול. זלזול במסווה של בדיחה, שאוי ואבוי למי שלא יצטרף לבדיחה הזו, כי מה אתה כבד? מה את כזו עושה סיפור מכל דבר?

"הגברהחלשלוש" צילום: shutterstock

 
אמנם יש הבדל בין כוח הסבל הנשי לבין כוח הסבל הגברי. מחקרים מראים שנשים אכן יכולות לשאת כאב לאורך זמן יותר מאשר גברים (וזה בהחלט קשור גם לעניין הלידה). ונכון, יש אכן גברים שבאמת ברגע שהם חולי קשה להם יותר לתפקד באופן הרגיל. אבל מכאן ועד לרדת ולזלזל באנשים רבים כ"כ? עם איזו חוויה אנחנו מגדלים את הבנות שלנו? עם איזו חוויה אנחנו מגדלים את הבנים שלנו? אילו בני ובנות זוג לעתיד אנו יוצרים?

הגברים דווקא נמצאים בהקשבה לעצמם 

ואולי בכלל צריך להסתכל על הדברים באופן אחר – בעוד שאנחנו הנשים מוכנות "להרוג" את עצמנו, להמשיך לעבוד ולתפקד ולא לעצור, לא לתת לצרכים הפיזיים שלנו מקום (ואז בסוף חלק גם הופכות קרבן של "רק אני עושה הכל בבית הזה") הגברים דווקא נמצאים בהקשבה אל עצמם. אם אני חולה – אני חולה. אין כזה דבר אני חולה ועושה עדיין עשרים אלף דברים אחרים.

אולי יש לנו מה ללמוד מהם? אולי במקום "לרדת" על הגבר כשהוא חולה, לזלזל בו ולהתמרמר עליו - אפשר להפנות את המבט פנימה ולשאול את עצמך - כשהבעל שלי חולה, איך אני מרגישה? אני מרגישה בודדה? זנוחה? מרגישה את כובד האחריות על הכתפיים שלי? אוקי, ומה יכול לעזור לי ולתת לי אוויר? מה יכול לשפר את ההרגשה שלי? אני יכולה אולי לבקש עזרה חיצונית? אני יכולה אולי לבחור כרגע לעשות פחות בבית? להוריד הילוך? כי בינינו, מה זה יעזור להריץ כל מיני בדיחות מקטינות כאלו? רוב הסיכויים שזה לא יבריא אותו מהר יותר אלא להפך, ייצור אצלו תחושה של אשמה או לחילופין מגננה ותקיפה בחזרה. יודעת מה – אולי גם יעזור אם תחשבי: איך אני יכולה לתת לו הפעם? איך אני יכולה להיות שם בשבילו, לחזק אותו ולחזק את האהבה והקשר שלנו? 
 
את דברי אני רוצה לסיים דווקא במילים ששמעתי מלא מעט גברים: "אשתי זו שמחליטה מתי אני חולה", וזה אולי החלק היותר עצוב במשוואה – שיש לא מעט גברים שמרגישים שאין להם את הזכות להיות חולים, להיות בחולשה. שלא לדבר על הזכות של גברים לבכות, להביע קושי. יש לא מעט גברים שלמרות שקשה להם, למרות שעוברת עליהם תקופה לא פשוטה – הם עדיין ימשיכו לתפקד, עדיין ימשיכו לשאת את המשא והעול על הכתפיים שלהם, להיות שם עוגן יציב עבור האישה, הבית והילדים.
אז מה אתם אומרים אולי הגיע הזמן לצחוק על דברים מצחיקים באמת? רק בריאות!

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.