במקורות אחדים בספרות המדרש מצויים מדרשים המעמידים במרכזם שלוש או ארבע דמויות גברים בתנ"ך אשר נקראו יראי א-להים. בספרות המדרש הקלאסית נמנים שלושת האישים הבאים: אברהם, יוסף ואיוב (תנחומא, ויקרא, ז. מקבילות: תנחומא, מטות, א; תנחומא בובר, ויקרא, טו, עמ' 9; שם, מטות, א, עמ' 157; במדבר רבה, כב, א, דפוס ווילנא צב ע"א).
וכך נאמר בתנחומא, ויקרא, ז: "'את ה' א-להיך תירא' (דברים י, כ) שתהיה כאותן שלשה שכתוב בהן ירא א-להים אברהם יוסף איוב. אברהם שכתוב בו 'כי עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה' (בראשית כב, יב). יוסף דכתיב 'את הא-להים אני ירא' (שם מב, יח). ואיוב שכתוב בו 'איש תם וישר ירא א-להים וסר מרע'" (איוב א, א).
המקורות המונים ארבעה אישים שנקראו יראי א-להים, כוללים את עובדיהו לצידם של אברהם, יוסף ואיוב ["מדרש שלושה וארבעה", בתי מדרשות, ב, אות לז, עמ' סא-סב; "מדרש ואשה אחת מנשי בני הנביאים", אוצר טוב (תרל"ז–תרל"ח), עמ' 14–16; מדרש הגדול, בראשית, מז, יב, מהדורת מרגליות עמ' תשצ; מדרש החפץ, בראשית, יח, א, מהדורת חבצלת עמ' קמ]. עובדיהו מופיע לרוב בתור הדמות האחרונה, אם כי ב"מדרש ואשה אחת מנשי בני הנביאים" הוא מופיע כדמות השלישית.
עובדיהו היה מופקד על ביתו של אחאב ["וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת" (מל"א יח, ג)], ועליו מעיד הכתוב כי "הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד" (שם שם, שם), וכן הוא מעיד על עצמו "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי" (שם שם, יב). כשאיזבל הרגה והכריתה את נביאי ה' לקח הוא מאה נביאים, חילקם לשתי קבוצות, החביא כל אחת מהן במערה אחרת, וכלכלם לחם ומים (ראו שם שם, א-טז). עובדיהו זוהה בספרות חז"ל עם עובדיה הנביא אשר ספר בתרי עשר קרוי על שמו, וקיימת הכרה בגודל יראת הא-להים שלו בהשוואה לזו של אברהם, שעל אודותיו המילה 'מְאֹד' לא נזכרת (סנהדרין לט ע"ב).
כמו כן, אשת עובדיהו זוהתה עם האשה האלמנה שהנושה בא לקחת את שני בניה, אשר צעקה אל הנביא אלישע באומרה "עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה'" (מל"ב ד, א-ז) (התרגום הארמי למל"ב ד, א; "מדרש ואשה אחת מנשי בני הנביאים", אוצר טוב, שם). הקישור בין עובדיהו לבין בעלה של אשה זו נערך באמצעות הדמיון הלשוני בין תיאורי שתי הדמויות. לפי הנזכר ב"מדרש ואשה אחת מנשי בני הנביאים" אף היא כלכלה את הנביאים.
על "מדרש נשים יראות א-להים"
על בסיס הימצאות המקורות המדרשיים בדבר האישים השונים שהיו יראי א-להים, יצרתי מדרש חדש בתבנית מקבילה המוסב על דמויות נשים מקראיות אשר כונו בין במקרא בין בספרות חז"ל "יראות א-להים" או "יראות ה'". קבוצה זו כוללת את שרה אמנו, המיילדות העבריות, אשת עובדיהו ואסתר. חשוב לציין כי מבין דמויות הנשים הספציפיות הללו, הביטוי "יראות א-להים" מוסב מפורשות על המיילדות העבריות בלבד (שמות א, יז, כא), וכן הביטוי "יראת ה'" מוסב בכוללנות על אשת החיל (משלי לא, ל). מבחינה זו, הכללתן של שרה, אשת עובדיהו ואסתר ב"מדרש נשים יראות א-להים" נשענת על הנזכר במקורות ספרות המדרש.
במקובץ יחדיו מתקבלת תמונה של שורה של דמויות נשים מאמהות האומה הקרויות "יראות א-להים" או "יראות ה'" באופן שהמדרש על הנשים מקביל בצורה נאה למדרש המקורי בדבר ארבעת האישים שנקראו יראי א-להים. דבר זה נכון מבחינת היקף הדמויות הדומה לזה של דמויות הגברים, כאשר אפשר לראות במיילדות העבריות קבוצה קולקטיבית אחת, כפי שהתייחסנו אליהן. וכן מבחינה עניינית שתיים מבין דמויות הנשים מקבילות לבעליהן; שרה מקבילה לאברהם, ואשת עובדיהו מקבילה לבעלה.
נציג עתה את נוסח "מדרש נשים יראות א-להים", ולאחר מכן נציין את מראי המקום הניצבים בתשתיתו.
"מדרש נשים יראות א-להים" - נוסח המדרש
ארבעה נקראו יראי א-להים, ואלו הם: אברהם, יוסף, איוב ועובדיהו...
וכן מצינו נשים מאמהות האומה שנקראו יראות א-להים, ואלו הן: שרה, המיילדות העבריות, אשת עובדיהו ואסתר.
שרה שעליה נדרש מזמור אשת חיל (משלי לא, י-לא) שכתוב בו: "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (שם שם, ל) כשם שמזמור "הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'" (תהילים, מזמור קיב) נדרש על אברהם.
המיילדות העבריות כמו שנאמר: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א, יז), ועליהן אומר הכתוב: "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל). ומי היו המיילדות, יש אומרים אשה ובתה – יוכבד ומרים, ויש אומרים כלה וחמותה – יוכבד ואלישבע.
דבר אחר, מהו "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים", קישטו הן עצמן למעשה אברהם זקנן, שכתיב בו: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב).
וזכו המיילדות לשכר טוב על יראתן, כמו שנאמר: "וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" (שמות א, כ-כא). ומה שכר נטלו, יש אומרים יוכבד נטלה בתי כהונה ולוויה, ומרים נטלה בתי מלכות. ויש אומרים יוכבד נטלה בתי כהונה ומלכות, ויש אומרים כי בשכר שיוכבד היתה יראה לפני הקב"ה העמיד ממנה משה, וניתנה תורה על ידו ונקראה על שמו, ומרים נטלה חכמה שהעמידה את בצלאל וזכה לחכמה ובינה, ויצא ממנו דוד המלך.
אשת עובדיהו שהיה בעלה ירא ה' והיתה היא יראת ה' כמוהו, ועליה דרשו את הפסוק "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), ואין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, ואף היא כלכלה את הנביאים.
אסתר שנטלה את כתר המלכות ומלכה תחת ושתי, ובזכותה נושעו ישראל בימי המן, ועליה דרשו את הכתוב "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (שם שם, שם).
מראי מקום למקורות המדרש
שרה...על אברהם – מדרש תהילים, קיב, א, מהדורת בובר עמ' 468. בתנחומא, חיי שרה, ד, נדרש מזמור אשת חיל על שרה, אם כי חסרות דרשות לכתובים אחדים, ובכלל זה לפסוק "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל).
המיילדות העבריות...הִיא תִתְהַלָּל – שמות רבה, א, טו, מהדורת שנאן עמ' 60.
ומי היו המיילדות...יוכבד ואלישבע – ראו בין היתר ספרי במדבר, בהעלתך, עח, מהדורת כהנא עמ' 191; סוטה יא ע"ב; שמות רבה, א, יג, מהדורת שנאן עמ' 56–58 (מקבילות נוספות ראו שם).
דבר אחר...אַתָּה – שמות רבה, א, טו(4), מהדורת שנאן עמ' 62–63.
וזכו המיילדות...בתי מלכות – סוטה יא ע"ב; ספרי במדבר, בהעלתך, עח, מהדורת כהנא עמ' 191–192.
ויש אומרים יוכבד...ומלכות – שמות רבה, מח, ד, דפוס ווילנא עח ע"ג–ע"ד.
ויש אומרים כי בשכר...על שמו – שמות רבה, א, טז(2), מהדורת שנאן עמ' 63–64; שמות רבה, מ, א, דפוס ווילנא סז ע"ב.
ומרים נטלה חכמה...דוד המלך – שמות רבה, מח, ד, שם; שמות רבה, א, טז(2), שם; שמות רבה, מ, א, שם.
אשת עובדיהו...הִיא תִתְהַלָּל – "מדרש ואשה אחת מנשי בני הנביאים", אוצר טוב, שם.
ואין מזווגים לו...אלא לפי מעשיו – סוטה ב ע"א.
ואף היא כלכלה את הנביאים – "מדרש ואשה אחת מנשי בני הנביאים", אוצר טוב, שם.
אסתר...הִיא תִתְהַלָּל – "מדרש 'אשת חיל' לרב משה בירב יוסף אלבלידה", מהדורת צבי מאיר רבינוביץ, בתוך: מצפונות יהודי תימן, בעריכת שמעון גרידי, תל-אביב–יפו התשכ"ב, עמ' 221; מדרש הגדול, בראשית, כג, א, מהדורת מרגליות עמ' שעג.