"אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ" – בעקבות ימי הקורונה

יעל לוין הסבה את נוסח הוידוי על התופעה המצערת שאנו עדים לה של זלזול מצד לא מעטים מהאוכלוסייה בהוראות הבריאות, הניכרת בראש ובראשונה באי עטיית מסכה במרחב הציבורי

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 01/07/20 09:48 ט בתמוז התשפ

"אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ" – בעקבות ימי הקורונה
תפילה בימי הקורונה, צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

מבוא

בשעת כתיבת שורות אלה קיפחו את חייהם זה כבר למעלה מחצי מיליון בני אדם ברחבי תבל מנגיף הקורונה. לפני כחודש לאחר תקופת רגיעה, החלו מספרי החולים במדינת ישראל לעלות, ככל הנראה כפועל יוצא מההתרופפות בשמירת הוראות הבריאות לאחר תקופת הסגר. באחרונה ממש ניכר זינוק משמעותי בכמות הנדבקים היומי.

אף על פי כן, חרף מצב זה, ישנם בני אדם שעדיין מתהלכים ברשות הרבים בלא שהם שומרים על הנחיות הבריאות, ובולטת באורח מיוחד התופעה של אי עטיית מסכה. זאת למרות הידיעות שלפיהן ביכולתה של חבישת מסכה להגן מפני התפשטות הנגיף. בהקשר זה אפשר לציין לדוגמה כי ביום חמישי, ה-25 ביוני 2020, פרסם עיתון "ידיעות אחרונות" בחלק החדשות, תוצאות מדגם שערך בחמישה מוקדים שונים ברחבי הארץ; בקו 5 בראשון לציון, ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, בגרנד קניון בבאר שבע, מול התחנה המרכזית בעפולה, ובשוק מחנה יהודה בירושלים ("סיפור כיסוי", עמ' 2–3). במוקדים בראשון לציון ובבאר שבע בלבד עטה הרוב המכריע של הציבור מסכות, ואולם בשאר המקומות רבים לא לבשו אותן. 

לאחרונה ממש הביעו רבנים שונים גישה מחמירה כלפי זלזולו של הציבור בהנחיות הבריאות. כך בין היתר אפשר להזכיר פסק של הרב בן ציון מוצפי מירושלים, ולפיו יש לסגור בית כנסת שנכנסים בשעריו מי שאינם עוטים מסכה. הרב מוצפי אף השיב לשאלה כיצד לנהוג בנוגע לבני אדם המגיעים לבית הכנסת ומסרבים לעטות מסכה למרות שמפצירים בהם, בציינו כי יש לגרשם משם וכי "רוצחים המה".

על רקע ההפרות של הנחיות הבריאות הניכרות במרחב הציבורי, באתי לידי הכרה כי ראוי וחיוני להסב את נוסח הווידוי "אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ" על סיטואציות שונות הנוגעות לאי שמירת ההוראות. כך יצרתי והענקתי פרשנות לכל אחד מההיגדים בווידוי. נעשה כאן שימוש בנוסח אשכנז וספרד של התפילה. יצוין כי משמעותן של אחדות מהמילים המרכיבות את הווידוי אינן נהירות לפי פשטותן, ובמקרים הללו כללתי בסוגריים ביאור של התיבות הללו על פי פירושו של הרב יוני לביא (הרב יוני לביא, "סדר וידוי מפורש ליום הכיפורים", אתר כיפה, ח' בתשרי התשע"ח, 28 בספטמבר 2017).

נוסח "אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ" – בעקבות ימי הקורונה

אָשַׁמְנוּ – יש מבינינו אשר זלזלו בהוראות הבריאות שהותקנו לימי הקורונה והפרו אותן.

בָּגַדְנוּ (התנהגנו באופן בוגדני או כפוי טובה כלפי הקב"ה או בני אדם) – יש מאיתנו שלא עטו מסכה כחוק ברשות הרבים, וכשהעירו לנו על כך הואלנו בטובנו ללובשה לפי שעה, ואולם בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכנו, כשהמעיר או המעירים לא ראונו או שהלכו לדרכם – הורדנוה, ולא הייתה נטועה בקרבנו מלכתחילה ההכרה שיש לקיים את הנחיות הבריאות במילואן ומצד עצמן.

גָּזַלְנוּ – לא שמרנו על הנחיות הבריאות במרחב הציבורי והדרכנו בכך את מנוחתם של רבים שבאו במחיצתנו, ובכללם קשישים, כשהחלה אף לקנן בם החשש שמא יידבקו בעֶטְיינוּ בנגיף. 

דִּבַּרְנוּ דֹּפִי – דיברנו בגנות הנחיות הקורונה שנתקנו בידי משרד הבריאות, הגם שחובה לקיימן אף מן הטעם של "דינא דמלכותא דינא", וביקרנו אותן מתוך נגיעה אישית.

הֶעֱוִינוּ (גרמנו לעוות את הדרך הישרה) – עטינו מסכה על הפה בלבד, ולא על הפה ועל האף כאחד כנדרש בהתאם לחוק, ועוד הוספנו להגדיל את פשעינו ואזרנו אומץ להטעות את מי שהעירו לנו ולטעון בפניהם כי כיסוי האף איננו נחוץ ואיננו מגן. 

וְהִרְשַׁעְנוּ (גרמנו לאחרים להיות רשעים) – לא זו בלבד שיצאנו לרשות הרבים בלא מסכה, אלא בשעה ששאלונו בני ביתנו אם עליהם לחבוש מסכה בכל מקום ברשות הרבים, אמרנו להם כלאחר יד שאין מן הצורך וההכרח להתהלך עטויי מסכה במקומות אשר כרגיל פנויים מבני אדם, עד שבהליכתם באתר כזה הגיחה לנגד עיניהם קבוצה שהחלה להתרעם עליהם ולטעון שהם חסרי אחריות. 

זַדְנוּ – יצאנו לרשות הרבים במזיד וביודעין, מתוך עזות מצח ולא מתוך עזות דקדושה, בלא שלבשנו מסכה. 
דבר אחר: אפשרנו למכרינו ולחברינו שפקדו את ביתנו בלא שהיו עטויי מסכה לצאת לדרכם בצורה זו אל רשות הרבים, בלא שנתנו להם מסכה, והפכנו בכך להיות שותפים לדבר עבירה. 

חָמַסְנוּ (את מה שלא שלנו) – ביוצאינו בלא מסכה פגמנו בשלוות נפשם של אזרחים רבים שהטיחו בפנינו שאנו מסכנים את בריאותם ושזכותם להיות מוגנים מחמת נגיף הקורונה בהתאם להוראות הבריאות.

טָפַלְנוּ שֶׁקֶר (הוספנו שקר על שקר) – כדי להצדיק את יציאתנו בלא מסכה, אמרנו בין היתר לכל מי שהעירו לנו כי המצב איננו כה נורא, שאחוזי החולים בקרב האוכלוסייה נמוכים, וכי הקורונה אינה מסוכנת יותר משפעת רגילה. 

יָעַצְנוּ רָע – נתנו עצה רעה לזולתנו לפיה אין מניעה ממשית לשהות בליל הסדר בתקופת הסגר במחיצת ההורים המבוגרים, וזאת בניגוד להנחיות המפורשות שנהגו באותה השעה.

כִּזַּבְנוּ (לא אמרנו את האמת) – לא עטינו מסכה ברשות הרבים, ועל מנת להציל את עורנו נאלצנו לתרץ את מעשינו בתירוצים מתירוצים שונים שהיו רחוקים מן האמת.

לַצְנוּ – צחקנו על מי שהעירו לנו שאיננו לובשים מסכה כחוק, הקלנו ראש בבני האדם הללו, ובשיא חוצפתנו ביטלנו את דבריהם במחי יד.

מָרַדְנוּ – לאחר פתיחת הסגר רבים מבינינו חיו בשאננות, בחרו להשתחרר מקיום הוראות הבריאות, למרוד בהן ולא לשמור עליהן, ולא חבשו מסכה היכולה להגן מפני הדבקה בנגיף, עד אשר לא ארכו הימים וחלה עלייה משמעותית במספר חולי הקורונה.

נִאַצְנוּ (הכעסנו את הקב"ה במעשינו) – לא די שלא עטינו מסכה במרחב הציבורי, אלא יש מאיתנו שהתחצפו כלפי שוטר שביקש להשית קנס על הפרת ההוראות, ויש מבין החולים המאומתים או מבין מי שאמורים היו להימצא בבידוד אשר יצאו לרשות הרבים ביודעין. 

סָרַרְנוּ (סר ליבנו מעבודת ה') – יצאנו מפתח ביתנו בלא מסכה בדרכנו להתפלל בבית הכנסת, פסענו כך הן בהליכתנו והן בשובנו וסיכנו בכך את זולתנו, והיה בזה משום מצווה הבאה בעבירה. ולא זו אף זו, יש מאיתנו שעוד הוסיפו חטא על פשע והתפללו בבית הכנסת גופו בלא לעטות מסכה.

עָוִינוּ (חטאנו במזיד מתוך תאווה) – העלינו באמתחתנו תואנות מתואנות שונות כדי להצדיק את הימצאותינו ברשות הרבים בלא מסכה, ומכללן אמרנו כי היא מציקה ואינה נוחה וכי הטמפרטורה בחוץ גבוהה.

פָּשַׁעְנוּ (עבירה להכעיס) – יצאנו מביתנו בלי ללבוש מסכה, וכשהעירונו על כך אמרנו במצח נחושה: "הוראות הבריאות מחמירות, ננהג כרצוננו, ולא יגידו לנו מה לעשות". 

צָרַרְנוּ (גרמנו צרות וצער לזולת) – יש מאיתנו שיצאו למרחב הציבורי בלא מסכה, ולאחר מכן הוברר שהיו הם חולים בקורונה, וכי בני אדם אחדים נדבקו מהם ואושפזו בבית הרפואה. 
דבר אחר: צררנו את המסכה על היד או על התיק ולא חבשנו אותה כחוק. 

קִשִּׁינוּ עֹרֶף (התנהגנו בעקשנות) – יצאנו פעם אחר פעם לרשות הרבים בלא שעטינו מסכה כדין, ולא שָׁעִינוּ לדברי מי שטענו בפנינו שאיננו נוהגים כשורה, אלא התעלמנו מהם לחלוטין.

רָשַׁעְנוּ (מעשי רשע) – הוצאנו ברבים את דיבתם של אותם בני אדם שהעירו לנו שאיננו עוטים מסכה.

שִׁחַתְנוּ – השחתנו את דרכנו ולא שהינו כל העת עם מסכה במרחב הציבורי, כגון שאמרנו לעצמנו בהשקיטנו את מצפוננו "מי יראנו במקום פלוני או אלמוני", כגון בחדר המדרגות בבית משותף, או ברחוב שלא היו בו בתחילה בני אדם והגיעה קבוצה שחלפה על פנינו, ונתפסנו בקלקלתנו, ועוד כיוצא באלו. ועוד, נעלם ונשכח מאיתנו לפי שעה כי הקב"ה צופה ורואה את כל מעשי האדם. 

תִּעַבְנוּ – תיעבנו את כל מי שהוכיחונו על הפרת הנחיות הבריאות וסלדנו מאותם בני אדם. 

תָּעִינוּ (מהדרך הנכונה) – סטינו מדרך הישר בכך שלא נשמענו ביוצאינו לרשות הרבים להנחיות הבריאות המחייבות, ועם התגברות התחלואה והעלייה במספרי החולים הוברר לנו בלא עוררין כי טעינו טעות גמורה וחמורה בשיקול הדעת.

תִּעְתָּעְנוּ (הטעינו אחרים) – לא עטינו מסכה ברבים והטעינו בכך אחרים, לרבות את חברינו ומכרינו, לסבור כל העת שאנו שומרי חוק והלכה, ואולם במו ידיהם נכחו הם לדעת שאין אלה פני הדברים במציאות, וגרמנו להם אכזבה קשה ומרה. 
דבר אחר: הזמנו לאירוע שקיימנו יותר מכפי מכסת בני האדם המותרת על פי הנחיות הבריאות, תוך שאנו מטעים את המוזמנים בחושבם שהשמחה מתקיימת על פי כל כללי שמירת הבריאות, והיו מביניהם מי שהקפידו על ההנחיות ואילו היו מודעים לנסיבות לא היו משתתפים.