רייטינג טיל
אם צריך לדרג את רשימת המפסידים מהמתקפה האיראנית הקצרה של יום ראשון בלילה, הרשו לי לטעון שאני במקום הראשון - בוטלה לי ברגע האחרון חופשה לקפריסין. אבל המקום השני שמור באופן מובהק לחברת החדשות של ערוץ 13 שנחשפה במערומיה. אם ביום-יום הערוץ יכול להאשים את מלחמת הרייטינג עם הערוצים האחרים, והיא אכן הולכת וגוברת בשנים האחרונות, הרי שבתחילת השבוע האמת נחשפה: המלחמה של ערוץ 13 היא מול עצמו, והוא מפסיד בה.
עם פרוץ המתקפה עברו כל הערוצים מיד מתוכניות הפריים טיים אל משדרי חדשות מיוחדים, ואז קרה דבר מדהים: הרייטינג של ערוץ 12 זינק ב-6%, הרייטינג של ערוץ 14 בכמעט אחוז, וגם האחרים התחזקו או נותרו יציבים. רק בערוץ 13 קרתה תנועה הפוכה - ברגע שהשידור עבר מ"האח הגדול" אל המשדר המיוחד באולפן נעלמו 3% רייטינג. הצופים ברחו.
זה נתון צורם, כמעט מטלטל, שערוץ 13 לא יכול להתעלם ממנו. גם הערוצים האחרים נהנים לרוב מרייטינג גבוה יותר בפריים טיים אל מול המהדורה, אבל במקרה של חדשות 13 אפילו מתקפה איראנית לא מצליחה לשפר את המצב. הצופים יעדיפו לעזוב ערוץ שגם ככה צפו בו (הרי הם היו באמצע הפרק) כדי לעבור ליונית לוי, למגי טביבי או אפילו למירי מיכאלי בערוץ i24NEWS, העיקר לא אודי סגל. בשורה התחתונה: אסף רפפורט, בהצלחה.
הכדור בידיים שלהם
כאן 11 הצליחו לעשות את מה שחבריי הסטרייטים נכשלו במשך שנים: לסקרן אותי בנוגע למונדיאל. לכאורה, אין שום סיבה שבחורה כמוני תתעניין באירוע הזה. מעולם לא צפיתי במונדיאל, אפילו משחק כדורגל רגיל ראיתי לראשונה השנה (תוך כדי אין-ספור שאלות לאחיינים שלי, שהתמקדו לרוב בצבעים של מדי הקבוצה), במשפחה שלי אף פעם לא צעקו "גול" ואין להם מושג מה ההבדל בין מכבי נתניה לבית"ר (איך אני אמורה להבדיל אם שניהם בצהוב ושחור?). אני הקלישאה של הבחורה שלא מצליחה להבין מה זה נבדל גם בפעם השביעית שמסבירים לה, ואני עוד יצאתי עם שחקן כדורגל.
ובכל זאת: השיווק האגרסיבי של כאן 11 מצליח לעבוד עליי. היכולת שלהם להעביר לי את המסר שיש פה אירוע ענק, מדורת שבט שאני לא חלק ממנה, מדליקה אצלי את יצר הפומו. זה כישרון שיש רק לערוץ הזה, לערוץ הציבורי, שבא לידי ביטוי גם בתקופת האירוויזיון. לאורך השנה הם נדחקים הצידה ברייטינג ומסתפקים בהוקרה ובצפיות ביוטיוב על הפקות מקור ותחקירים, אך בזמנים כאלה - של אירועים לאומיים שמשודרים אצלם - הם מצליחים באמת לזרוח.
מה שמדהים במונדיאל, ואת זה ידעתי גם בלי עזרת חבר, הוא שישראל בכלל לא משתתפת בו. בניגוד לאירוויזיון שמושך את כולנו סביב התקווה שהנציג שלנו יסיים במקום השני (אף אחד לא באמת רוצה שנזכה), במונדיאל כולם צופים גם בלי הגאווה הלאומית הזאת. זאת מסורת חברתית, רגשית, והיא כבר מזמן לא שייכת רק לבנים. ובכל זאת, אני עדיין לא בטוחה שאני בשלה לצפות. לעזאזל, מה זה נבדל?
זה לא מעודד
השבוע התקבלה בערוץ 14 החלטה להוריד מהמסך את התוכנית של עדן הראל ועודד מנשה ולהשיק במקומה מהדורת בוקר בהגשת דנה ורון. החלטה כמעט זניחה כשמדובר בתוכנית שפונה בעיקר לקהל פנסיונרים ובעלת פוטנציאל רייטינג של אחוזים בודדים, ובכל זאת יש לי הרבה מה להגיד עליה. אסתפק ב-3 מחשבות.
תמיד התנגדתי לספירה של גברים מול נשים, הרי כל הרעיון של המהפך הפמיניסטי הוא להפסיק לחלק למגדרים, אך הרשו לי לחרוג ממנהגי כדי להחמיא על הייצוג המפתיע בערוץ 14: מלבד i24NEWS זה הערוץ היחיד שבו מגישות את המהדורה המרכזית רק נשים, וכעת הם זוכים לנתון נוסף שייחודי אך ורק להם - מהדקה הראשונה בבוקר ועד השעה 12:00 צהריים מגישות בערוץ רק נשים. מפתיע.
מגי טביבי, ליטל שמש, דנה ורון - מגישות ערוץ 14, צילום: סטודיו תומאס תומר שלום, מאיר אליפור, ערוץ 14 התוכנית של "עדן ועודד" עברה הרבה גלגולים, עם עדן ואז בלי עדן ואז שוב עם עדן, אך במבחן התוצאה היא נכשלה. היא הייתה אמורה להיות הפאולה וליאון של 14, הגרסה הדתית-עממית יותר, אך לא הצליחה לספק את הסחורה. קשה לשים את הנקודה על מה בדיוק לא עבד שם, אבל ייתכן שהבחירה במחליפה דנה ורון מספרת את כל הסיפור: מגישה בועטת יותר, "14" יותר, שיודעת להישיר מבט למצלמה ולשאת מונולוגים עם מילים גבוהות שלא אומרות כלום. כנראה שבני הזוג הדתיים לא היו מספיק לוחמניים עבור הערוץ.
עדן הראל ועודד מנשה, צילום: טל עבודי אם יש מנטרה שאני חוזרת עליה בטור השבועי שלי, זו בקשה מערוץ 14 לגלוש החוצה מהחדשות. הוא החל לעשות את זה בקטנה עם תוכניות מוזיקה ובישול בימי ושישי ועם התוכנית של עודד הרוש במוצאי השבת, אך בכל הנוגע למהלך השבוע ערוץ 14 מסרב לזוז מהמשבצת. הבחירה להחליף תוכנית לייף סטייל ותרבות למהדורת בוקר היא עוד צעד בכיוון ההפוך, זה שכולנו כבר כל כך מאסנו ממנו. לא יכולתם לתת לדנה להנחות ריאליטי?