"למען תשכיל: היחס ללימודי חול ולהשכלה כללית במציאות זמננו" מאת הרבנית ד"ר חנה פרידמן, היא החוברת החמישית והחדשה בסדרת "עצ"ה לדרך - הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא", מיזם משותף של הקיבוץ הדתי ותנועת "נאמני תורה ועבודה". החוברות מיועדות לצעירים ובני נוער, ומבקשות להציג עמדה הלכתית והשקפתית בסוגיות העומדות על סדר יומה של הציונות הדתית; בנוסף לכך, החוברות כוללות מערך הדרכה בנושא הנדון. עד כה, עסקו החוברות ביחס למדינת ישראל, סמכות חכמים, חברה צנועה מעורבת והיחס לגוי.
"למען תשכיל" פותחת בסקירת מקורות האוסרים, לכאורה, לימוד חוכמות חיצוניות; אמנם, עיון מדויק במקורות אלו מוכיח שאין הם איסורים גורפים, השוללים לימוד חוכמות זרות מכל וכל. בהתאם, חכמי ישראל, לאורך הדורות, היו מעורים בתרבות ובהשכלה הכללית. יחד עם זאת, החוברת אינה מסתפקת במתן היתר דיעבדי ללימודי חול, אלא טוענת שמדובר בהכרח של ממש. "ראשית, משום שהם מזמנים מדי פעם מפגש ייחודי עם החכמה הא-לוהית ויופייה, וידע מעשי רב שלא יכולנו למצוא בספרות התורנית. אך מעבר לכך, במציאות המודרנית שבה כל בן תרבות נחשף לאוצרות ידע רחבים, ישנו חילול ה' גדול בעובדה שדווקא יראי ה' מתגלים כנעדרי שפה וכלים ומציגים הבנה חלקית ועילגת של הוויות העולם" (מתוך דברי הסיכום של החוברת).
נימוקים אלו אינם מצדיקים לימודי חול בשל עצמם, אלא בעין מושגים דתיים מבוהקים: עבודת ה' וחילול ה'. אין הם מעודדים לימודי רפואה לשם רפואה או לימודי היסטוריה לשם היסטוריה. המודל שהסברים אלו מציבים אינו של עיסוק אינטנסיבי או יומיומי בתחומי חולין; מספיק - אולי רצוי - להיות מיושבי בית המדרש, שמרחיב מעט את אופקיו.
ואולם, בגוף החוברת מובא טעם נוסף, המעודד השכלה כללית מבחינה פרקטית. "חובת ניהול המדינה שבה אלינו אחרי אלפי שנות גלות, והתרשלות ברכישת הכלים שיסייעו לנו במלאכה זו, היא בבחינת עוון של ממש" (עמ' 17-18). חיים פוליטיים-אוטונומיים מחייבים עיסוק בתחומי חולין, מפני שרק באמצעותם, תוכל המדינה לתפקד. ממילא, ההימנעות מהשכלה כללית, מהווה, במקרה הרע, פגיעה אפשרית במדינת ישראל, ובמקרה הטוב, הסתמכות נצלנית-משהו על אחרים, שיתחזקו את המדינה עבורם.
ברם, גם בנימוק הזה קיים פן של דיעבדיות. המצב של החיים ביישות פוליטית עצמאית דורשת השכלה כללית: אין זו חובה מלכתחילה, אלא הכרח הנובע מנסיבות השעה. ואמנם, אותה יישות פוליטית עצמאית איננה רק אילוץ המציאות. היא האידיאל שהתורה מציבה לעם ישראל. עם בארצו, עם שמנהל את ארצו, עם שאיננו תלוי בתשתיות זרות. מצוות התורה ניתנות ליישום מלא ואידיאי רק בסיטואציה של אוטונומיה מדינית. רק עם ששולט על אורח חייו מסוגל לציין את השבת לא רק במרחב הפרטי, בתוך הבית, אלא גם להעניק לה משמעות במרחב הציבורי, בבחינת "לא תעשה כל מלאכה אתה בנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" (שמות כ', י).
וכמובן, שניהול מדינה מחייב מגוון יכולות וידיעות החורגות מד' אמותיו של לימוד תורה. מדינה מתפקדת - בעולם העתיק, ובוודאי, בעולם המודרני - צריכה רופאים ומהנדסים, שוטרים וכלכלנים. אחרת, היא תקרוס. במילים אחרות, מדינה מתפקדת - מדינת התורה - מבוססת על השכלה כללית. לא תיתכן אוטונומיה מדינית בלעדיה. בעין התורה, לימודי חול הם חובה ברורה, לכתחילה לחלוטין.
החוברת "למען תשכיל" היא כתב-הגנה אמיץ לשילוב בין השכלה כללית לבין אורח חיים דתי. שילוב שמעוגן בהלכה ובמחשבה ובמסורת. שילוב שמעוגן בפשוטו של מקרא, בדברי אלוהים חיים.