אות ברית
"ואלה שמות בני ישראל"
חז"ל מוצאים במלה "שמות" עפ"י נוטריקון רמז לשלוש מצוות שבכל אחת מהן כתוב שהיא בגדר "אות" בין הקב"ה לישראל: שבת, מילה ותפילין. ואכן, על שלוש אלה מקפיד רוב העם לאורך כל ההיסטוריה. ויש מפרשים ג"כ עפ"י נוטריקון: שמות – שניים מקרא ואחד תרגום – בקריאה מדי שבת בפרשה. ולא בכדי נרמזת מצווה זו דווקא בתחילת ספר שמות, שעה שבני ישראל יורדים למצרים, ומתחילים לחיות בין דוברי לשונות הגויים. כדי שישמרו על לשון הקודש ויהדקו את הקשר עם שפת האבות, באה מצוות שניים מקרא ואחד תרגום.
היתרון שבחיסרון
"לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי"
כיום, התכונה הבולטת לה מצפים אנו ממנהיג – שיידע לדבר להוט, בשפה עשירה ומלהיבה, אחד ש"יודע לעבור מסך". עפ"י מה שמתארת לנו התורה, משה היה היפוכו של דבר. "כבד פה וכבד לשון אנכי". אומנם אז לא הייתה טלוויזיה, ובכל זאת, הרי מנהיג אומה צריך לדעת לדבר לא רק בפני עמו אלא גם בפני ראשי עמים אחרים, אם כן, כיצד זה בחר הקב"ה דווקא במשה כבד הפה, כמנהיגם של ישראל?. אלא, מפרשים, שדווקא ה"חיסרון" הזה שבו הוא שהכשיר אותו לתפקיד. שכן אם היה משה דברן כשרוני בכל חלקות לשון, היה בכך פתח לפתחון פה לכופרים שבחבורה לאמר, שהתורה בכלל לא ניתנה מהמשים, אלא משה רבנו, בכוח דיבורו ובכריזמה שלו, הוא שהביא את בני ישראל למעמד הרם בו קראו: נעשה ונשמע. עפ"י אותו הסבר, דווקא העובדה שמשה היה כבד פנה, ולמרות זאת הסכימו ישראל לקבל תורה מפיו, היא היא הנותנת, שאומנם השכינה היא שדיברה מגרונו, והוא היה "רק" השליח.
מגלה אחריות
"ויגדל משה ויצא אל אחיו"
שואל רש"י, הרי כבר כתוב קודם לכן, "ויגדל הילד", אם כן, מה בא "ויגדל משה" ללמדנו?. הסבר מעניין לכך מצאנו במדרש, לפיו גדולתו של משה הייתה בכך שיצא אל אחיו כדי לעזור להם בעול השעבוד, ולא ישב ספון בארמון פרעה. בכך גילה משה, כי הוא ראוי להתמנות גואלם של ישראל.