השבת אנו מתחילים לקרוא בחומש שמות. במרכז הפרשה - השעבוד המר במצרים והצעדים הראשונים לקראת הגאולה.
במקור אותו נקרא בהפטרה נחלקו עדות ישראל: האשכנזים קוראים בישעיהו [כז-כח], הספרדים קוראים בירמיהו [א] והתימנים קוראים ביחזקאל [טז]. המכנה המשותף לכל המקורות: תיאור המציאות הקשה של הגלות, עקב חטאי העם, בצד תיאור צעדים בגאולת ישראל.
כיון שאת ירמיהו א נוהגים לקרוא בג דפורענותא, הרחבנו שם ביחידה זו.
נרחיב הפעם לפי מנהג תימן, בדברי הנביא יחזקאל.
ביסוד דברי יחזקאל עומד משל המתאר את יחסי הקב"ה ועם ישראל כיחסי איש ואשה. משל זה מצוי בתנ"ך במקומות שונים, אלא שיחזקאל מפתח אותו בצורה ייחודית. הוא מתאר את האשה מיום היוולדה ועד גדילתה להיות כלה הנשאת למצילה. התינוקת, במשל יחזקאל, הושלכה לרחוב לאחר לידתה, ללא קבלת טיפול בסיסי הניתן לכל ילוד. האיש שעבר ברחוב הציל אותה מאבדון, טפל בה וטפח אותה, עד שגדלה והיתה לכלה נכבדה. גואלה-מצילה הפך להיות אישה.
הנמשל הוא עם ישראל שנולד בשעבוד מצרים והיה בה בשפל קיומי. הקב"ה פרס חסותו על העם, רומם אותו ופדה אותו ממצרים. הוא בא עימו בברית סיני, בנה לו משכן ודאג לכל צרכיו. כל אלה מתוך כוונה לקיים מערכת יחסים ראויה ומתוקנת, כמתבקש ממערכת יחסים מיוחדת ועמוקה זו.
נוסח הפסוקים מההפטרה, המתארים במשל את תקופת מצרים, נלקח מספר יחזקאל להגדה של פסח:
"ואעבר עליך במצרים
ואראך מתבוססת בדמיך שפכו דמך בשעבוד מצרים
ואמר לך בדמיך חיי
ואמר לך בדמיך חיי ההצלה התרחשה בתוך השבר הנורא
רבבה, כצמח השדה נתתיך למרות מסע ההשמדה - עם ישראל התרבה
ותרבי, ותגדלי והפך לעם גדול
ותבאי בעדי עדיים וה נתן על העם תכשיטים, כנאמר ביס למעמד הר סיני.
ההפטרה היא סיפור פרשת שמות במשל האיש והאשה.
גאולת מצרים היא הבסיס לברית בין ה ובין עמו.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון