בחומש הראי"ה על ספר שמות אנו מוצאים קו אחד החורז את הספר כולו - עם ישראל! לאחר ספר בראשית העוסק באבות האומה, מגיע ספר שמות בו אנו מתחילים להופיע בהיסטוריה בתור אומה - "מן הערך הפרטי אנו עוברים לערך הציבורי" (שיחות הרצי"ה על ספר שמות, עמ' 30). על מנת ששאיפת האבות לשמור את דרך ד' "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט) תיושם בצורה מלאה ישנו צורך בעם, בציבור גדול אשר יופיע במדינה ובחיי לאום מלאים - "שצבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, 'עם חכם ונבון וגוי גדול'" (אורות, עמ' קד).
מדוע ישנו צורך במסגרת לאומית דווקא?
ראשית, ניתן לראות כי השפעתו של ציבור רחב הינה גדולה לאין שיעור מהשפעתם של יחידים. ראיית ההיסטוריה כתיאור קורותיהם של אנשים יחידים הינה ראייה מעוותת, שכן ההיסטוריה נכתבת על ידי עמים. כשם שאין אנו מתייחסים לתא אחד של גופנו אלא לגוף כולו, כך אף מתייחס המין האנושי, בהסתכלות רחבה, לאומות ולא לאנשים בודדים, גדולים ככל שיהיו. ההיסטוריה נעה על פי פעולותיהם של עמים, והם אשר רוקמים את מאורעותיה וטובעים בה את חותמם.
שנית, האינדיבידואל האנושי, אף אם נושא הוא בהכרתו תיאוריה פילוסופית-תיאולוגית קדושה ומרוממת, אין הוא מופיע בעוצמת החיים המלאה. אדם פרטי - מוגבל הוא בתוחלת חייו, בקיבולת הכישרונות שיכול הוא להכיל, וממילא אף בהשפעתו על המציאות. השפעתם של רעיונות מופשטים ללא חיים ממשיים-כלליים הינה תמיד 'מחוץ לחיים'. אין זה קושי גדול לאנשים בודדים לחיות חיי קדושה, אולם כאשר הרעיונות הנאצלים הללו אינם מצליחים להופיע במסגרת חברתית, כאשר אין בהם את הגבורה הנדרשת לניהול חיי ציבור, הרי הדבר מעיד על פגם מהותי, מה שאין כן במציאות חיים של אומה. מכיוון שמגמת הקודש הינה לגלם את האידיאה האלוהית בעצם טבע החיים, הרי צריכה היא להופיע ב"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו) - באומה בה תוססים החיים בשיא כוחם.
מתוך ההבנה האמורה לעיל, כי הרעיון האלוהי אמור להופיע בעוצמת החיים המלאה, הרי ממילא ההופעה השלמה של האידיאל הישראלי תהיה דווקא בארץ, שהיא הביטוי העיקרי לממשות החיים, ולא במופשטות-תורנית בגלות. עם ישראל, בניגוד לתפיסה הדתית המקובלת, איננו קבוצת אנשים הנושאים בהכרתם תיאוריה מוסרית-דתית הנקראת 'תורה'. לתיאורו של הרעיון הישראלי משתמשים אנו במינוח "כנסת ישראל", אשר מתפרש כנקודת החיים, כנשמתה של האומה הישראלית הבאה לידי ביטוי בשלושה ממדי מציאות:
א. הממד האנושי והנפשי הנקרא "עם ישראל".
ב. הממד החומרי והמדיני הנקרא "ארץ ישראל".
ג. הממד השכלי והמופשט הנקרא "תורת ישראל".
באומה הישראלית מופיע ממד האי-מוגבלות בחיים עצמם, בכל גילוייהם, דבר הבא לידי ביטוי בשלשה מישורים עיקריים: קיום האומה, הכשרונות הגנוזים בה, והשפעתה על המציאות (הדברים מבוססים על מאמרו של הרב צבי יהודה, "החיוּת הישראלית", לנתיבות ישראל ב, עמ' רפז-רצו):
במישור הקיום: קיומם של עמי העולם, לסוגיהם השונים, נע לרוב במתווה קבוע, המתחיל מהתגבשותו של תא משפחתי לכלל שבט, התיישבותו בחבל ארץ, שגשוגו התרבותי והמדיני, ולאחר מכן - שקיעתו, הגלייתו או התבוללותו בין העמים. כך היו קורותיהן של כל האימפריות אשר שלטו בתבל ומלואה מאז ומעולם, ולכאורה ניתן לחשוב שאף קורותיו של עם ישראל נתונים במתווה זה. אולם, על אף שתהליך התפתחותו של עם ישראל דומה בתחילת דרכו לזה שפורט לעיל - רב בו השוני. יחיד הוא מכל התרבויות האנושיות אשר שמר על ציביונו הייחודי למרות פיזורו, ואף הצליח לשוב לחיי מדינה מלאים בארצו הקדומה. כדוגמא, ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי סוקר את עלייתן ושקיעתן של עשרים ואחת תרבויות, החל במצרית וכלה במקסיקנית, על פי הגרף 'התפתחות - הגעה לשיא - ושקיעה'. בהגיעו לעם ישראל מתבטא הוא כי "שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל ולמול רדיפות נוראות רצופות - זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה" (A Study of History, עמ' 191-184).
במישור הכישרון: בכל עמי העולם ניתן למצוא כישרונות רבים ופזורים, אולם אין למצוא עם אשר הוכיח את כישרונותיו בכל מרחבי החיים כעם ישראל. אף אם ננסה להגדיר כל אומה בכישרונה הייחודי, יקשה עלינו לסווג את האומה הישראלית כבעלת כישרון מסוים. כישרונו של עם ישראל מתבטא אף בראשוניותו ובמקוריותו, אשר הובילו לפריצות דרך בענפי חיים שונים - בענפי המדע, בפיתוחם של חיי החברה, ובקידומם של עקרונות המוסר, השירה, האומנות וכדומה - אשר הינן אך הדרגה הבסיסית, עליה מופיעה ייחודיותו של הכישרון הישראלי, הוא כישרון הנבואה. אחד הביטויים הידועים בנושא נכתב על ידי מרק טווין (במאמרו Concerning the Jew): "חשיבותו המסחרית (של עם ישראל), תרומתו לרשימה העולמית של השמות הגדולים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כספים, רפואה, והלימודים הקשים, הם מעל ומעבר לכל יחס אל חולשת מספרו".
במישור ההשפעה: השפעתו של עם ישראל ניכרת במגוון תחומי חיים. בתחום האמונות העולמיות בולטת השפעתו של עמנו, אשר הקנה את ערכי היסוד של הדתות השולטות, החל מן הנצרות והאסלאם, וכלה בבודהיזם: "בברית הישנה היהודית, זה ספר הצדק האלוהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים בסגנון גדול כל כך שאין כלום בספרות יוון והודו שיכול להדמות אליו... הטעם שאתה טועם בה, בברית הישנה, הוא אבן הבוחן ל'גדולות' ול'קטנות'|" (פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע, עמ' 64-63). בתחום המוסר העניק עם ישראל לעולם כולו ערכים אשר לא היו בנמצא לפניו. החינוך להשכלה, חירותו של האדם ורבים מעקרונות הסוציאליזם הינם מאושיות תורת ישראל כדבריו של הסופר הרוסי מקסים גורקי (במאמרו 'העברים'): "מאז ומתמיד שימש עם ישראל מגדלור, שהפיץ את אור המחאה העזה נגד החלאה והשפלות בחיי האדם, נגד האלימות כלפי האדם, נגד התיפלות המבחילה והבערות". בתחום המדעי לא ניתן לפרט את מכלול התחומים בהם השפיעו בני עמנו השפעה כבירה על התפתחות המדע העולמי בכל הדיסציפלינות: מדעי הטבע, מדעי החברה ומדעי הרוח.
במבט בוחן על המציאות, מתגלה כי האומה הישראלית חיה את הנצח בעולם הזה. כלומר, אוצרת בקרבה עוצמות חיים אינסופיות, שהן ביטוי לגילום ממד האי-מוגבלות במסגרת המציאות העולמית, "'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' - כי מעתה יהיו הם בבחינת פמליא של מעלה... לבל יחשבו כי דבריו להם על העתיד לבא, בעלות הנפש אחר הִפָּרדה מהגוף, ישיג הרוחניות, מעלות הסדורות, אבל בחיים חיותו תרחיק הדעת השגה זו, לזה אמר 'ואתם', פירוש אתם בעצמכם, בעלי גויה, תשיגו מעלה זו" (אור החיים על אתר).
הרב חגי לונדין, ר"מ בישיבת ההסדר שדרות, עורך חומש הראי"ה בהוצאת ספריית בית אל.