קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו ואמר לה: בתי, מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה, עכשיו הגיע קצך לצאת - צאי ואל תאחרי. אמרה לפניו: ריבונו של עולם וכי יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה? אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת הימנו. אמר לה הקב"ה: צאי ואל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים תחת כסא כבודי. אמרה לפניו: בבקשה ממך תניחני בגופו של משה.דברים רבה יא, ח.
רק בסיום פרשתנו משלים משה עם מותו, ומעביר את תפקידו וליהושע ממשיכו. תחנוניו המרובים של משה ורצונו העז להמשיך בחייו ואף להכנס לארץ ישראל, עולים מן הפשט ואף מחודדים בשורה ארוכה של מדרשים. אך נראה כי דרשתנו שבה מתוארת הבטחה כה מפורשת למשה כי יזכה לפסגת העולם הבא - "ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים תחת כסא כבודי", מעצימה את השאלה בדבר דבקותו של משה ב'פרוזדור' של העולם הזה, אל מול סירובו הנחרץ להיכנס ל'טרקלין' המפואר שהוכן לו בעולם הבא.
שאלה זו מתחזקת לאור ההנגדה לתיאור הוצאתו להורג של רבי עקיבא: "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך' - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה?... אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא" (ברכות ס"א ע"ב).
חז"ל בחרו לעמת בצורה מפורשת בין דמותו של רבי עקיבא, שמוסר נפשו ברצון וזוכה לחיי העולם הבא, לבין דמותו של משה שדוחה את הצעת רבש"ע ושואף להיאחז בכל כוחו בעולם הזה: "בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך... ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני"(מנחות כ"ט ע"ב).אין זה המקום לעמוד על עומקה של תשובת ה' למשה, אך בכל מקרה עולה ממנה שמשה לא היה מסתפק בתשובה שניתנה למלאכים, כי שכרו של רבי עקיבא יינתן לו בעולם הבא.
את ההבדל בין יחסו של משה לבין יחסו של רבי עקיבא אל המוות, יש לפרש על רקע העובדה שכל פשט תורת משה מדגישה את העולם הזה ומצפינה את ההתייחסות לעולם הבא. אפילו במקומות בהם היינו מצפים לאזכורים מפורשים של העולם הבא, כגון בפרשת "והיה אם שמוע" ובפרשיות נוספות המזכירות את הגמול על קיום המצוות, מודגש דווקא השכר הגשמי בעולם הזה - ובעיקר ההיאחזות והפריון בארץ ישראל, אל מול העונש – שעיקרו מוות וגלות מארץ ישראל.
הראי"ה קוק בעקבות הכוזרי, מסביר את אי אזכורו של העולם הבא בתורה שבכתב, במשל "שרגא בטיהרא לא מהני" – נר בצהריים אינו מועיל. כאשר קיים האור הגדול של ארץ ישראל, ומתאפשרים חיים רוחניים בתוככי העולם הזה תוך התגלות אלוקית והשראת השכינה בארץ ישראל, מתגמדת ההבטחה לחיים רוחניים פרטיים בעולם הבא שלאחר המוות - למדרגת 'נר בצהריים'.
בתקופתו של משה, ההבטחה לאושר רוחני פרטי בעולם הבא נראית חיוורת אל מול האפשרות למימוש הייעוד הגדול של הכניסה לארץ והניסיון לבנות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בתוך עולמנו הגשמי. משה רבנו ודורו כבר חוו מעין 'עולם הבא' במדבר בו חיו חיים רוחניים תוך ניתוק מצרכי העולם החומרי, אך חוויה זו היוותה בשבילם רק את ה'פרוזדור' המביא לחיים רוחניים וגשמיים מלאים ב'טרקלין' – בארץ ישראל.
רק החל מתקופתו של רבי עקיבא, לאחר חורבן הבית השני וכשלון מרד בר-כוכבא שהביא את הקץ על תקוות העם לחיים רוחניים בארץ ישראל, באה לידי הבלטה האפשרות לאושר רוחני פרטי בעולם הבא. חיים ללא מקדש, ללא שכינה וללא ממלכת כהנים וגוי קדוש, אכן ראויים לכינוי 'פרוזדור' - ואל מול חיים שכאלה, מאיר באור יקרות כ'נר בלילה' הטרקלין שבעולם הבא.
לאור כל זאת, נוכל גם להבין את הדברים ששמה דרשתנו בפיה של נשמתו של משה: 'ריבונו של עולם וכי יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה? אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת הימנו!'. מאחר ו'הטרקלין' הסופי של המציאות אינו ניתוק בין הרוח והחומר בעולם הבא, אלא דווקא חיבורם של הרוח והחומר במציאות הטהורה שבארץ ישראל, נשמתו של משה מתחננת שלא להתנתק מגופו של משה, שכן אין לך דגם מושלם יותר לחיבור בין רוח וחומר - מאשר החיבור בין נשמתו וגופו של משה.
* הכותב הוא דוקטורנט לתנ"ך ב'מכון הגבוה לתורה' באוניברסיטת בר-אילן.